עלייתה של נבחרת הנוער לאליפות אירופה לראשונה מזה 8 שנים, אינה מקרית. כלומר, כל מה שתקראו כאן הוא נסיבתי ואין לו שום הוכחה מדעית, אבל בואו נגיד, שמי שמחזיק בתיאוריה הזו מאז 1996, היה משוכנע שזה מה שיקרה.
ולמה זה? כי כל 8 שנים, באופן מעורר פליאה, קם פה שנתון מנצח. יש שחקנים שלא נולדים במחזורים האלה והם שחקנים גדולים, אבל השנתון הספציפי הזה הוא מנצח, סופר מנצח. וזה בדרך כלל שנתון של שחקנים שמובילים נבחרות, שמובילים קבוצות, שמובילים עידנים בכדורגל הישראלי.
זה מתחיל משנתון קום המדינה, שנתון 1947/8. נכון, שנתון 1944 (שנתון נבחרת הנוער הראשונה) היה שנתון אדיר, אבל זה שבא אחריו, היה שנתון מנצח. מתוך 22 שחקני סגל נבחרת ישראל למונדיאל מקסיקו 70', היו 8 שחקנים ילידי 1947/8: שרגא בר, מיקו בלו, צביקה רוזן, שמוליק רוזנטל, יצחק שום, גיורא שפיגל, שייע פייגנבוים ויחזקאל חזום. זה היה בסיס נבחרת הנוער שזכתה בגביע אסיה לנוער ב-1965, 1966 ו-1967. תוסיפו לשמות שהזכרתי גם שחקנים שהיו בסגל הנבחרת למשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי 1968 כמו יצחק דרוקר או נחמן קסטרו, ותקבלו דור.
חלפו 8 שנים מאותם משחקים אולימפיים בתוליים עבור ישראל, ונבחרת מעפילה למשחקים האולימפיים במונטריאול 1976. בסיס הדור ההוא היה ילידי 1956 או 1957. אורי מלמיליאן, הקטן בחבורה, נשאר בסוף בבית, אבל כבר בשנה הזו הוליך את בית"ר ירושלים לזכייה בתואר הראשון שלה, גביע המדינה. בסגל למונטריאול היו רק שני שחקנים ילידי 1956 - אבי כהן ז"ל ועודד מכנס, אבל אם נוסיף אליהם את בני טבק, דוד לביא, יעקב אקהויז, גדי מכנס, דב רמלר, מנו שוורץ ז"ל, מומי מזרחי ואפילו יעקב בוזגלו שנחשב בזמנו לכישרון על והפך בהמשך לקבלן תארים - נמצא שנתון סופר מוצלח וזכור. השנתון הזה זכה בטורניר החורף הראשון והטביע חותם אדיר בכדורגל הישראלי. ילידי השנתון הזה הוליכו את מכבי נתניה לגדולות בשנותיה, אבי כהן היה השחקן הישראלי הראשון שחתם במועדון פאר כמו ליברפול, אורי מלמיליאן נחשב בעיני רבים כגדול שחקני בית"ר ירושלים בכל הזמנים, וליאנקה אקהויז מניות רבות בשלוש האליפויות של הפועל תל אביב בשנות ה-80 ובהצלחה היחסית של הנבחרת בעידן ג'ק מנסל.
אותו מנסל היה מאמן נבחרת הנוער של הדבר הגדול הבא, ילידי 1963/4/5, בסיס הנבחרת הבוגרת שכמעט הביאה אותנו למונדיאל 1990 ונעצרה רק בפלייאוף מול קולומביה. אבי רן ז"ל, אלי אוחנה, רוני רוזנטל, בוני גינצבורג, מוטי איוניר, יהודה עמר, משה עלו, אייל בגלייבטר, יגאל מנחם, שלום תקוה, וניר אלון היו בין השמות הבולטים, לא כולל איתן שלום, המלך של ראשון.
נבחרת הנוער של מנסל כשלה במוקדמות המונדיאל 1981, אבל זו שבאה אחר כך, תחת הדרכתו של שמואל פרלמן ז"ל, הייתה פסע ממונדיאל היסטורי לנוער, אבל אחרי סיבוב משחקים ראשון מוצלח, לא הצליחה לנצח את קוסטה ריקה (בה נערך הטורניר) ולא העפילה.
רוזנטל, אוחנה ותקוה שבין הבכור לצעיר בהם הפרידה שנה וחצי, היו שלושת כוכבי התקופה, אלה ששיחקו בבלגיה והמשיכו להשאיר חותם גם בשנות ה-90.
עוד בוואלה!
גם איל ברקוביץ', חיים רביבו ואבי נמני היו שלושה כוכבים שנולדו באותו שנתון, שוב 8 שנים אחרי השנתון הקודם: 1971/2, רק שביניהם הפרידו שבועות עד חודשים בודדים. יש שיטענו כי שנתון 1970 היה מוצלח יותר, כי זה שנתון נבחרת הנערים שהעפיל לאליפות אירופה בהופעה הראשונה שלו ביבשת, אבל זה של 1971/2, היה בסיס נבחרת ישראל לשנים רבות, מה שנקרא "דור הזהב" של הכדורגל הישראלי. לא הגיע ליותר מאשר פלייאוף יורו 2000, אבל מבחינת ייצוג אישי באירופה, אין לו תחרות. כנבחרת נוער, השנתון הזה היה במרחק החלטת שופט אומללה אחת, במשחק באוסטרליה, מעלייה למונדיאל הנוער.
אז אמרנו אבי נמני, איל ברקוביץ' וחיים רביבו. נוסיף להם את אלון מזרחי, איציק קורנפיין ושביט אלימלך, טל בנין ואלון חרזי, עמיר תורג'מן, פליקס חלפון, ואדורם קייסי.
שוב חלפו 8 שנים, אולי נכון יותר לומר 6 שנים, כי ב-1996 מצליחה נבחרת הנערים של ישראל להגיע למקום השלישי באליפות אירופה שנערכת באוסטריה. הנבחרת הורכבה מילידי 1979/80, הדבר הגדול הבא, ובראשם היהלום הנוצץ, יוסי בניון שיצא לאחר האליפות לאקדמיה באייאקס. שנה לאחר מכן, חלק מהשחקנים הצטרף לנבחרת הנוער שהעפילה להופעה היסטורית ראשונה באליפות אירופה לנוער, לאחר שניצחה במשחק המכריע באצטדיון העירוני בחולון את יוגוסלביה. בשנתון הזה היו מלבד בניון: טל חן, גיא צרפתי, זיו כבדה, עמוס סאסי ושלומי דהאן שיצאו אחר כך לאקדמיה של בורוסיה דורטמונד; פיני בלילי, סלים טועמה, כפיר אודי, עומרי אפק - תינוקות קשטן - ומיכאל זנדברג.
זה היה השלב שבו עוצב הפטנט, ולכן לא היה פלא ששנתון 1987/8, יהפוך לשנתון סופר מוצלח, ברמה בינלאומית, שהיה כפסע מעלייה לאליפות אירופה (הפסיד בנס ציונה במשחק המכריע לצרפת 3:1). ואלה שמות: ביברס נאתכו, בירם כיאל, טוטו תמוז, מאור בוזגלו, אבי ריקן וזה רק התותחים הכבדים. אליהם אפשר לצרף את ערן זהבי שלא היה כמעט בנבחרות צעירות, וכמובן שחקנים כמו ניסו קפילוטו, דודו ביטון, אושרי רואש, עודד אלקיים. מדובר, אחרי הכל, בכוכבי הדור האחרון, כאלה שגם עיצבו את הכדורגל בשנים האחרונות.
לא פלא איפוא, שהשנתון הגדול הבא, זה שגדל תמיד 8 שנים אחרי השנתון המוצלח הקודם, הביא את נבחרת הנוער לאליפות אירופה ב-2014, ובעצם מהווה את שלד הנבחרת הבוגרת, כמו גם את שלד המועדונים הגדולים בישראל. רק בנבחרת הזו, ילידי 1995 וקצת 1996, היו: שון וייסמן, דור פרץ, מיכאל אוחנה, רמזי ספורי, דן גלזר, עומרי גלזר, דור חוגי, אעיד חבשי, שון גולדברג, דוד קלטינס, שגיב יחזקאל ועדן שמיר.
עכשיו מגיע דור ילידי 2003/4. שמענו קצת על אוסקר גלוך, ודור תורג'מן ורוי רביבו, הבן של. נשמע עליהם הרבה בעתיד. הם יהוו את שלד הנבחרת ב-2028, אולי לקראת מוקדמות יורו 28, אולי לקראת מונדיאל ה-100 ב-2030.
אבל כדי שלא תגידו שלא אמרנו לכם: תבדקו מה קורה אצל ילידי 2011/12, היום בטרום א' וטרום ב', ואולי בבתי ספר לכדורגל או סתם בבית ועוד לא החליטו מה לעשות עם עצמם. זה הדבר הגדול הבא הבא. צלמו מסך.