11 ביוני 2013. אצטדיון טדי. נבחרת ישראל הצעירה נפרדה מהיורו הביתי עם 0:1 מרשים, אך גם כזה שלא קבע דבר, על אנגליה. המאמן גיא לוזון הגיע טעון למסיבת העיתונאים. כמה דקות לפני כן, כשאופיר קריאף כבש את שער הניצחון, לוזון חגג בטירוף קיצוני אפילו לאדם אמוציונלי כמוהו. הוא עבר ימים קשים של השמצות וביקורות, בעיקר על רקע ההודעה לפיה יעזוב לסטנדרד ליאז' אחרי הטורניר והתבוסה 4:0 לאיטליה. הוא היה טעון ונסער וכשלוזון טעון ונסער, הוא יורה בלי הכרה.
"לכל אורך הדרך אמרתי שאנחנו בדרג השלישי של אירופה, עברנו את גרמניה, אנגליה ורוסיה - זה דבר שלא קורה גם בדוקים. זה לא יקרה גם עוד 20 שנה, שיודיעו לי כשזה יקרה. יותר מזה, גם כשאני אמות זה לא יקרה, אז שיעדכנו את הילדים שלי. אני חוצפן שהפסדתי לנבחרת כמו איטליה, זה לא יקרה יותר", הוא אמר בלגלוג. תשע שנים לאחר מכן, הנבחרת הצעירה עומדת בפני שני משחקים קריטיים מול פולין וגרמניה שיכולים לקרב אותה להעפלה ליורו. לוזון, אגב, סירב השבוע לבקשת עיתונאים להתראיין.
אחרי שישה מחזורים בבית, ישראל מדורגת שנייה עם חמישה ניצחונות, כולל על פולין בחוץ, והפסד בודד לגרמניה. לגרמנים מאזן זהה אחרי תבוסה ביתית 4:0 לפולין. תשע מנצחות הבתים ושתי הסגניות הטובות ביותר יעפילו ישירות לטורניר שייערך ב-2023 בגיאורגיה ורומניה. ישראל, בעקבות ההשעיה של רוסיה, היא כרגע הסגנית הטובה ביותר. בהערכה גסה, ארבע נקודות משני משחקים בחמשת הימים הקרובים, בתוספת ניצחון בלטביה ביוני, יקרבו מאוד את הנבחרת של אלון חזן להעפלה שלישית בהיסטוריה ליורו הצעירות.
חזן, יוסי בניון ואנשי ההתאחדות שמו את ההעפלה ליורו כמטרה עליונה, מה שהצית כמובן את הדיון העתיק על סדר העדיפויות בין הצעירה לבוגרת. מבחינת בניון וראשי ההתאחדות, אין פה בכלל שאלה ומכאן נולדה גם פרשת דניאל פרץ. עלייה ליורו קודמת לכל. גם נאום המוטיבציה של חזן לשחקנים שיקף את הלך הרוח: "כל מה שתעשו מעכשיו ועד סיום המשחקים יכול להכריע לא רק את עתיד הכדורגל הישראלי והעתיד שלכם, אלא גם את עתיד המדינה, אבל בשביל זה אתם צריכים להמשיך בדרך שלנו".
מוגזם? אולי, אבל כך בדיוק חושבים בהתאחדות. עלייה ליורו שווה הרבה לעתיד הכדורגל הישראלי. אומרים שם שהדרך להעפלה עם הנבחרת לטורניר גדול מתחילה בהגעה ליורו הצעירות בשנה הבאה. לכאורה, מדובר בהחלטה הגיונית ונכונה. כששמים על כף המאזניים הזדמנות לעלייה ליורו מול שני משחקי אימון תחת מאמן זמני, קל להבין איפה נמצא כובד המשקל. מצד שני, זו החלטה שסותרת את הגדרת המטרה הבסיסית של כל נבחרת צעירה או קבוצת נוער או קבוצת במילואים בעולם - לספק שחקנים לקבוצה הראשונה.
במרץ 2021 התמודדה אנגליה הצעירה בשלב הבתים של היורו, בזמן שלנבחרת הבוגרת היו משחקים חסרי חשיבות במוקדמות המונדיאל אחרי הבטחת ההעפלה. למרות זאת, נשארו ג'וד בלינגהאם, מייסון מאונט, ג'יידון סאנצ'ו, פיל פודן וטרנט אלכסנדר ארנולד בסגל הבוגר של גארת' סאות'גייט. "אל תעבוד בפיתוח שחקנים צעירים אם אתה חושב שהעבודה שלך היא לנצח כל משחק ולא לייצר שחקנים לקבוצה הבוגרת", הגן מאמן הצעירה דאז איידי בות'רויד על ההחלטה. "שחקנים מתבגרים ועולים על מסלול מהיר. ככה זה עובד. זאת הדרך הנכונה. מי הייתם רוצים לראות חוגגת באוטובוס פתוח: את הצעירה או הבוגרת? ברור שאת הבוגרת. בסופו של דבר, אנחנו כאן לתמוך בהם".
אל תפספס
בות'רויד, שלא עבר את שלב הבתים וגם שילם במשרתו אחרי הטורניר, הגדיר את תפקיד מאמן הנבחרת הצעירה כבלתי אפשרי בעליל. "אם אומרים שמשרת מאמן נבחרת אנגליה היא בלתי אפשרית, אז משרת מאמן הנבחרת הצעירה היא בלתי אפשרית בעליל. הסיבה היא כמות השחקנים שאנחנו אמורים לייצר כמות שחקנים לנבחרת הבוגרת וגם מצפים מאיתנו לנצח. יש סיבה שלא זכינו ביורו הצעירות 37 שנה ולמה אנחנו לא מתקדמים כמו שהיינו רוצים - כי המטרה העיקרית שלנו היא להביא שחקנים לסאות'גייט.
"אתם יכולים לדמיין מאמן קבוצת מילואים דופק על הדלת של מאמן הבוגרים ואומר לו: 'תשמע בוס, אני חושב שהיום אתה צריך לתת לי את השחקן הכי טוב שלך כדי לזכות באליפות המילואים'. זה לא יכול לקרות", המשיך בות'רויד. "היחידה שצריכה לנצח היא הקבוצה הבוגרת. ניצחונות, הפסדים ואפילו מצוקה - הכל חלק מהתהליך. שחקנים הולכים וצעירים יותר באים במקומם. זה גלגל שמסתובב. אם מישהו מחביא שחקנים ולא נותן להם להתקדם, זה אומר שהמערכת מקולקלת. אני לא אתבכיין ואגן על עצמי. אלה עובדות וזה התפקיד".
יש פה בעיה מובנית. כשמדברים על נבחרת עד גיל 21, הכוונה היא לתחילת הקמפיין. כשמגיעים ליורו עצמו, חלק מהשחקנים כבר חצו 23 - וזה כבר ממש לא "צעיר". שחקנים טובים ומוכשרים בגיל 23 כבר עוברים בעולם במיליונים, מככבים בליגת האלופות וכמובן משתייכים לסגל הנבחרת הבוגרת. רוצה לומר שברמת הבינלאומית, הנבחרת הצעירה היא תחנת מעבר שלא כל אחד זקוק לה. אם פרצת בגיל צעיר, אין לך מה להתעכב בדרך. לכן, במדינות כדורגל בכירות בעולם, הדילמה כמעט לא קיימת.
רק שישראל היא לא אנגליה, לא ספרד ולא גרמניה. לישראל אין את הלוקסוס "לוותר" על הזדמנות כמו שיצרה הנבחרת של חזן. גם בהתאחדות מבינים שהדרך לחבר את הנבחרת הבוגרת לעם, להוריד את השליליות אחרי עשרות שנים של אכזבות, לעלות על מסלול קידום נכון, עוברת דרך תמונת ניצחון בנבחרת הצעירה. בהקשר הזה, ההשוואה הנכונה היא לא לאנגליה, אלא למדינות בהן הצלחה בנבחרת הצעירה הולידה הצלחה בנבחרת הבוגרת.
צפון מקדוניה היא מקור השוואה הרבה יותר טוב. בלגויה מילבסקי, שחקן ומאמן העבר של אשדוד, הוביל את מקדוניה הצעירה ליורו 2017. השלד הזה עזר למקדונים להעפיל ליורו האחרון דרך ליגת האומות ולהופעה בפלייאוף מוקדמות המונדיאל - הישגים שבישראל חולמים עליהם. "העלייה ליורו נחשבה לפריצת דרך אדירה לכדורגל שלנו", הסביר העיתונאי המקומי איגור פאנבסקי לאתר אופ"א לפני היורו. "10 שחקנים מהנבחרת ההיא נמצאים עכשיו בסגל הבוגרת ליורו".
יש עוד דוגמאות. יוון הצעירה הייתה ביורו פעם אחרונה ב-2002, שנתיים לפני שהדהימה את היבשת בטורניר הבוגרים. פולין אירחה את הטורניר ב-2017 ושבה אליו כעבור שנתיים במקביל להפיכת הבוגרת לכוח משמעותי יותר. גם סרביה היא סיפור מעורר השראה. בתחילת שנות ה-2000, מספר הילדים שנמשכו לכדורגל בסרביה הלך ופחת. הכדורגל הפך לספורט הרביעי ברמת הפופולאריות אחרי הכדורסל, הכדורעף והטניס. ההתאחדות יצאה בקמפיין לאומי "בית הספר שלי - הקבוצה שלי" והרימה טורנירי כדורגל בבתי ספר יסודיים, משם נשלפו הכישרונות. בנוסף, חתמו בהתאחדות על הסכמי שיתוף פעולה עם ההתאחדות הספרדית ושאבו לא מעט השראה מביקורים תכופים באקדמיות של ההתאחדויות באיטליה ובצרפת.
ב-2011, נבנה "בית הכדורגל" בסטארה פאזובה, המשמש נבחרות מגיל 11. "ההשקעה הכבדה בתוכניות קידום הצעירים הייתה ההחלטה הנכונה", אמר מאמן הנבחרת הצעירה לשעבר רדובאן צ'ורצ'יץ'. "אנחנו לא יכולים להתחרות באומות הגדולות, אבל סטארה פאזובה נתנה לנו אפשרות לעבוד עם כל הכישרון המדהים שיש לנו ולחנך מאמנים. יש הרבה אנשים מעורבים והרבה התלהבות". נבחרת סרביה העפילה פעמיים ברציפות למונדיאל, כשדור הזהב שלה נבנה דרך זכייה במונדיאל עד גיל 20 ב-2015 ובאליפות אירופה עד גיל 19 שנתיים קודם לכן.
עכשיו, יבוא מי שיגיד ובצדק: 'היי, אבל כבר עלינו פעמיים ליורו הצעירות ולא ראינו שינוי'. הנבחרת ההיא של לוזון, שהשחקנים ששיחקו בה מסתובבים סביב גיל 30 היום, עמדה במטרות שלה גם בטורניר עצמו וגם מבחינת קידום שחקנים לבוגרת. אלי דסה, אופיר דוידזאדה, ניר ביטון, אייל גולסה ומונאס דאבור שיחקו אז ביורו הביתי. גם טאלב טואטחה ועומרי בן הרוש שהיו חלק בלתי נפרד מהנבחרת הבוגרת במשך שנים. וקחו עוד נתון, 12 משחקני הסגל באותו טורניר, מעל 50 אחוז, עברו בשלב כזה אחר של הקריירה לשחק מחוץ לישראל. בהקשר הזה, גם אם הנבואה שלו לא התגשמה. לוזון יכול לסמן וי. עכשיו תור חזן.