במהלך העונה שעברה המליץ משה חוגג לסלובודן דראפיץ' ושי ברדה לתת יותר קרדיט למיכאל אוחנה כדי להכניס אותו לעניינים. התשובה של דראפיץ'היתה: "אנחנו רוצים לתת לו יותר ממך אבל הוא לא איתנו. אנחנו מסבירים לו איך לעמוד נכון, להיכנס בין הקווים, לשחק חכם, הוא לא מקשיב, נותן לנו דוגמא את מסי בברצלונה, אומר 'תדאגו שייתנו לי את הכדור ואני כבר אעבור את כולם ואשאיר לחלוצים', זה לא גן ילדים, מי שלא רוצה להקשיב וללמוד לא יכול לקבל קרדיט".
שנים לא פשוטות עוברות על מיכאל אוחנה ברמה המקצועית. מי שציפו ממנו להיות הדבר הבא בכדורגל הישראלי כבר בן 26, אחרי שתי פציעות קשות ורחוק מלהזכיר את היכולות שאיפיינו אותו לפני הפציעה. הבעיה עם אוחנה היא בעיקר בגישה, הוא לא עשה את ההתאמות בין השחקן שלפני הפציעות לזה שלאחריהן ומתקשה למצוא את עצמו בבית"ר ירושלים. על הנייר הוא אמור להיות שובר השיוויון של בית"ר במאבקי הירידה, בפועל עד עתה היא לא מקבלת ממנו יותר מדי.
אוחנה הוא אולי סמל הכסף הגדול ששפך חוגג בתחילת הדרך אחרי עיסקת הטרייד עם דוד קלטינס שלפחות על פי הספרים נרשמה בסכום של כשמונה מיליון שקל תמורת הקשר. כשהגיע לבירה הייתה התלהבות גדולה סביבו, רוני לוי ומאמן הכושר טלמו דה אנדרס התפעלו, שהספרדי מגדיר את אוחנה כ"מפלצת ברמה הפיזית, גם בספרד לא ראיתי דברים כאלה - יציאה מהמקום, כח מתפרץ, כושר גופני, הכל אצלו טופ".
הכל היה נראה מבטיח עד אותה פציעה בגביע הטוטו נגד האקסית הפועל באר שבע, פציעה חוזרת ברצועות הברך, הפעם ברגל השניה. אוחנה עבר שיקום במשך שנה ולאחר מכן החל החשש הפסיכולוגי, חשש שקיים עד היום - כל רגישות, כאב קל או סתם תנועה חדה גורמות לשחקן אי שקט וחששות. העובדה שהוא מסיים חוזה בסיום העונה מוסיפה לחששות האלה, במיוחד לאור העובדה כי הוא רגיל לשכר גבוה.
לבית"ר כמעט ואין קשרים מחזיקי כדור ואחרי עזיבת מרקו ינקוביץ' התלות באוחנה גדלה. כמעט בכל משחק ישנן כמה דקות בהן נראה כי הוא נכנס לעניינים אך מהר מאוד זה נגמר. גם מול מכבי חיפה הוא החל את המשחק טוב, אך נעלם במהירות ואיפשר לאלופה להשתלט על מרכז השדה. אבוקסיס כנראה כבר חושש לשלב אותו בשלישיית הקישור והשבוע הוא תורגל כשחקן התקפה לצד חלאופילו פלייטר, יותר מאחורי החלוץ אבל קצת רחוק מהקישור, שם צריך שלישייה שעובדת בלי הפסקה ואוחנה לא במקום הזה, לפחות לא כרגע.
עוד בוואלה!
אי אפשר להבין מה עובר לאוחנה בראש, גם קרוב משפחתו יוסי מזרחי לא הצליח ואמר לאנשי בית"ר כי "עובר עליו משהו לא טוב, זה לא הילד שאני זוכר", ולא הצליח להגיע אליו כשאימן אותו. הפציעות, החשש הפסיכולוגי, חוסר ההכרה במגבלות שאחרי הפציעות או הדרישות של המאמנים רק לוקחים את אוחנה אחורה. עדיין, את מה שיש לו ברגליים אין להרבה שחקנים ובשל כך אבוקסיס ממשיך לתת לו את הקרדיט, בנוסף לעובדה שירדן שועה מוצהב מול הפועל חיפה הערב (20:15, ספורט4) ואוחנה הוא אולי השחקן היצירתי היחיד בסגל.
בתחילת הדרך של אוחנה בבית"ר חוגג עשה סביבו רעש גדול, ניסו להשוות אותו לאלי אוחנה עם חולצה משותפות, המון יח"צ והרבה לחץ שהם מראה לכל מה שעבר על בית"ר בעידן חוגג. ב-1992 אלי אוחנה העלה את בית"ר בחזרה לליגת העל אחרי שחזר מאירופה ישירות לליגה השנייה בישראל. מיכאל אוחנה כבר לא יהיה אלי וגם לא משהו דומה, הוא כנראה גם לא רוצה, אבל הוא עדיין מסוגל להיות אחד השחקנים המשמעותיים של בית"ר במאבק ההישרדות הזה, בלעדיו יהיה לה הרבה יותר קשה.