- 1. הזיכרון הכי ראשוני שלי מהמשחק ומהכדור: "לא זוכר".
- 2. כינוי שהדביקו לי במשפחה: "דורוני".
- 3. כינוי שהדביקו לי בכדורסל: "לזיכרוני הכינוי 'אייסמן', איש הקרח, הודבק לי עוד כששיחקתי בהפועל גליל עליון, אם אני לא טועה על ידי העיתונאי ערן סלע. הוא ניתן לי בעקבות קור הרוח שהפגנתי על המגרש ומחוצה לו. הגם שהבנתי מדוע הכינוי דבק בי, היה לי קשה להתחבר אליו. בתוכי התחוללו הרבה סערות ובערה אש, שלא תמיד ידעתי איך להכיל אותה וכיצד להתמודד איתה".
- 4. עיר אהובה בארץ: "ירושלים. בעיקר אני אוהב את מה שהיא מסמלת, את ההבטחה שלה ואת הפוטנציאל שפועם בה".
- 5. עיר אהובה בעולם: "ראה תשובה 4".
- 6. מגרש אהוב: "המגרש הקטן והאינטימי בחצר ביתי שבמושב אמירים".
- 7. הניצחון הכי מתוק שהיה לי: "הניצחון במדי הפועל ירושלים על ריאל מדריד בגמר גביע יול"ב ב-2004. זה היה סיפור קלאסי של דוד נגד גוליית. הוא היה מיוחד ומתוק בגלל הזכייה ההיסטורית, בגלל העובדה שניצחנו את אחת הקבוצות הגדולות באירופה, בגלל הדרך המיוחדת שעשינו עד לזכייה - ובעיקר בגלל שבאופן אישי זה קרה אחרי שחזרתי למגרשים מפרישה בת שנתיים וחצי, שבמהלכן התמודדתי עם מחלת הסרטן ועברתי רוב שינויים, טלטלות ומהמורות".
- 8. ההפסד הכי כואב: "ההפסדים ברמת אפעל בתור ילד, שלא יודע להפסיד בכבוד. אמא מספרת שפעם חזרתי הביתה בוכה ומתוסכל אחרי הפסד, וגזרתי לה את השטיח".
- 9. השחקן הכי גדול ששיחקתי מולו: "מייקל ג'ורדן - בחלומות".
- 10. מאמן שהייתי רוצה לשחק אצלו ולא יצא לי: "פיל ג'קסון".
- 11. פוסטר שהיה תלוי לי על הקיר כילד: "בית"ר ירושלים בעונת האליפות של 1986".
- 12. חמישייה שהייתי רוצה להשתלב בה: "משה רבנו, דוד המלך, רבי נחמן מברסלב והרב אברהם יצחק הכהן קוק".
- 13. הרגע הכי יוצא דופן בקריירה: "הפרישה בגיל 28 בשיא אוני, אחרי שהגעתי עם מכבי תל אביב לגמר אליפות אירופה, הייתה רגע מיוחד ויוצא דופן. למרות שלא קלעתי סל ולא הנפתי גביע במהלך הפרישה, נראה שהבחירה שעשיתי והדרך שבה פרשתי נגעה והשפיעה על המוני אנשים. עד היום מזכירים לי שאותו הרגע נתן להם הרבה חומר למחשבה ושימש עבורם מקור של חיזוק והשראה".
- 14. רגע בכדורסל שגרם לי לבכות: "היו לא מעט, במיוחד בתור ילד פרפקציוניסט ותחרותי ללא תקנה, שלא יודע להפסיד בכבוד ולקבל מקום שני בהבנה. ב-1997, במהלך משחק אימון עם מכבי תל אביב נגד אפס פילזן, חדרתי לסל ומרפק של שחקן טורקי נחת על פניי ושבר את אפי. לא רק האף נשבר לי בעקבות אותה מכה, אלא גם הלב. בחדר ההלבשה, כשמגבת ספוגת דם צמודה לפניי, החלו זולגות דמעות מעיניי ובקעה ממני זעקה מעומק הלב, 'למה??? למה זה מגיע לי???'... אותה זעקה נבעה מתוכי בעקבות העובדה שזו לא הייתה הפציעה הראשונה שלי, אלא אחת נוספת אחרי שורה של פציעות, מכות וחבלות שחטפתי, במיוחד באזור הפנים ובתקופה שבה שיחקתי במכבי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל".
- 15. שיר שנגע בי: "בדרכי למסיבת העיתונאים בשנת 2000, שבה הודעתי על פרישה, הרגשתי שאני סוגר מעגל ופותח חדש, עומד לעשות צעד וחצי לעולם עלום ולא נודע. הייתי לבדי ברכב, ושמעתי את 'שיר למעלות' עם הלחן של להקת שבע. הרגשתי שמילותיו הנשגבות של דוד המלך נכתבו במיוחד בשבילי, ובאו לעזרי ברגעים אלה של תהייה וחשש. ליבי נפתח ודמעות החלו שוטפות את עיניי, שוטפות כל תחושה של פחד, ספק וחוסר ביטחון".
- 16. המשחק הכי טוב שהיה לי באופן אישי: "המשחק השני בגמר הפלייאוף ב-1993, בין גליל עליון להפועל תל אביב. קלעתי 40 נקודות (20 בכל מחצית), היו לי חמישה ריבאונדים, חמישה אסיסטים, חמש חטיפות ו-15 מ-16 מהעונשין. אבל יותר מהמספרים ומהנתונים המרשימים, הפעימה אותי הקלות וההרמוניה האישית והקבוצתית במהלך אותו משחק, תחושה שאני נישא על כנפי נשרים. במובן מסוים הייתה לי תחושה שאפילו שחקני הקבוצה היריבה תומכים ועוזרים לנו בדרך סמויה".
- 17. ההישג הקבוצתי הכי מרשים: "הזכייה ההיסטורית עם גליל עליון ב'עונת הדובדבנים' הזכורה לטובה, או כמו שאני מכנה אותה - 'עונת המשיח'. זו שנה שבהרבה מובנים פרצה את גבולות מגרשי הכדורסל והספורט. לא בדקתי, אבל לדעתי אין תקדים בהיסטוריה של הספורט שקבוצה או אינדיבידואל ישלטו בכיפה ויזכו באליפויות במשך 23 שנים כמו מכבי תל אביב עד לאותה עונה. בידינו נפלה הזכות לעשות את המהפכה".
- 18. מספר 11 או מספר 7: "11 ו-7. מספר 11 בחר אותי - זו הייתה עונת הבכורה שלי בליגה הבכירה במדי גליל עליון. אימוני הקבוצה התחילו כשהייתי בטירונות, וכשהצטרפתי נשארה גופייה בודדה ולא הייתה לי ברירה. את המספר 7 בחרתי כשהצטרפתי לירושלים. היה בי רצון עז להתחדש, וגם לכבוד השבת".
- 19. מכבי או הפועל? תל אביב או ירושלים? צהוב או אדום? "מכבי תל אביב בשבילי זה שמעון מזרחי, דיוויד פדרמן, פיני גרשון, דיוויד בלאט, נדב הנפלד, עודד קטש, גור שלף, דרק שארפ - בני אדם, אנשים, חברים טובים ויקרים; הפועל ירושלים בשבילי זה דני קליין, שרון דרוקר, עידו קוזיקרו, אמיר מוכתרי, ארז כץ, משה מזרחי - בני אדם, אנשים, חברים טובים ויקרים; מכבי והפועל בשבילי זה לא סמל ולא צבע של גופייה, ומבחינתי כולם חלק ממשפחה אחת גדולה".
- 20. חזרה בתשובה: "תשוב-ה'. לשוב למקור, לשורש, לשם יתברך, למקום שנשתכח מאיתנו בעקבות טלטלות ומרוץ החיים, או במילים אחרות ונגישות יותר - לשוב לחיים בריאים, מאוזנים ושמחים, חיים של מימוש והגשמה, רעות ואחווה, שלום, אחדות ואהבה. זה רצון שלעניות דעתי, במודע או שלא במודע, משותף לכולנו ופועם בתוכנו, ללא הבדל גיל, גזע, דת, מין או לאום: לזכך את הגוף ולטהר את הנפש מכל הרעלים שהצטברו בנו במשך השנים, כדי שהאור שבתוכנו יאיר, והטוב שבנו ייצא מהכוח אל הפועל. מסע חיים רווי בעליות וירידות, שאלות ותהיות, משברים ופסגות... תהליך שאין לו סוף".
- 21. שבת: "זמן איכות עם עצמי, המשפחה והקהילה. רגעים רבים של תורה, התבודדות ותפילה. מקור של עונג, מנוחה, התחדשות וברכה. עוגן ועמוד שדרה בעולם של טלטלות, בלבול ואי ידיעה. זכות ומתנה עצומה ונפלאה".
- 22. במה השתנתה ההסתכלות שלי על משחק הכדורסל: "כיום, הכדורסל מבחינתי הוא משל למשחק החיים - ויזה ללבבות האוהדים. אני משתמש במשחק ככלי חינוכי, תרפי ומעצים, שדרכו אני נותן לילדים, נוער ומבוגרים עצות וכלים איך לנצח במשחק הרבה יותר גדול וחשוב מזה שמתנהל על מגרשי הספורט".
- 23. כמה אני עוקב אחרי הכדורסל כיום: "מעט ומרחוק, בעיקר דרך האינטרנט. בשנים האחרונות יצא לי להגיע למגרשים פעמים בודדות עם הילדים שלי, כדי לחוות איתם חוויה יוצאת דופן עם תפאורה שונה, ובעיקר להראות להם שלא כל מה שנוצץ זהב, ולנצל את הזמן המשותף לזמן איכות, לימוד, חינוך והעצמה".
- 24. הרגע הכי מכונן בקריירה: "1994 בקונטיקט, פגשתי את רוני, גרושתי, צלמת מטעם ערוץ הספורט שנשלחה לעשות עליי כתבה. לימים נולדה לנו אורי, בתי הבכורה שהפכה אותי לאבא. כיום אורי חיילת שהשנה חגגה 20, והיא הביאה וממשיכה להביא רוב אורה שמחה ואהבה ולחיי".
- 25. נקודת המפנה: "הנפת גביע יול"ב, עם הגופייה שכתוב עליה הפסוק 'אין עוד מלבדו'. רגע שטמן בחובו את העבר, ההווה והעתיד שלי, רגע של סגירת מעגל והתחלה חדשה, רגע שיא שממנו אפשר היה רק לרדת או להתחיל מסע חדש ומההתחלה - מסע רוחני של שיבה לשורשים ולעולם התורה, רגע שכאילו נחתם מראשית הבריאה".
- 26. הכי מרגש אותי: "הדברים הקטנים, לימוד תורה ותפילה, מפגש וזמן איכות של שיחה או לימוד עם אשתי והילדים, מעשה של כיבוד הורים, הושטת יד ועזרה לחלשים, עשיית חסד וצדקה, מאור פנים ומילה טובה. אלה ניצחונות שנשארים לנצח".
- 27. הכי מקומם אותי: "ניצול חלשים ועבודות אלילים על גווניה השונים; אלילים מעולם החומר, ועוד יותר אלילים מעולם הרוח".
- 28. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי: "שאני מקור השראה שמשפיע על אנשים לטובה, ושירבו כמותי בישראל".
- 29. הדבר הכי מעליב שקרה לי: "בגיל 21, בעונת האליפות ההיסטורית עם הגליל, ירקו עליי אוהדי מכבי אחרי משחק שהתקיים ביד אליהו בסדרת חצי הגמר. הייתי בהלם, בעוד אבא שלי הגיח משום מקום וחילץ אותי מהמצב המביך. בדרכנו לרכב הבטתי מאחורי גבי והטחתי בזעם 'על זה הם עוד ישלמו, הם יפסידו את האליפות'. במבט לאחור הוכיחה התקרית המשפילה שאין רע בלי טוב. במשחקים הבאים פעלתי על אש גבוהה. יכולת המשחק שלי כמו התעלתה על עצמה, ובהמשך ניצחנו את מכבי במשחק החמישי והקובע, בעוד אני נבחרתי לשחקן המצטיין".
- 30. חצי שעה פנויה, מה עושים? "אין דבר כזה. עבודת השם זה 24/8, כולל שבתות וחגים".
- 31. עדיין משחק כדורסל? "בעיקר עם עצמי, הילדים או חברים במגרש הקטן שבחצר ביתנו או במגרש הגדול שביישוב".
- 32. הסטארט-אפ של חיי: "לשחק כדורסל בלי לספור. בהתחלה אנשים לא מבינים איך אפשר ובשביל מה לשחק, אבל מדהים לראות את זה. אחרי שמוציאים את האוויר מהיצר התחרותי במשחק, זה שמוביל לא פעם לקנאה, שנאה ואלימות (גם במשחקים בשכונה), נשאר נטו המשחק. הרבה יותר מאוזן, הרבה יותר בריא, פשוט תמים ומשעשע, מעין עולם הבא. כל כך התרגלנו לפעול ממקום של תחרות והשוואה, ששכחנו שאפשר לנוע מתוך ערבות הדדית, מימוש, אחווה ואהבה. עסק טוב ומצליח באמת הוא עסק שבו כולם מנצחים. היום אני עובד על פיתוח סטארט-אפ חדש - לשחק בלי כדור"...
עוד במדור "וויקסייד"
- 33. הסרט האהוב עליי: "המטריקס".
- 34. הספר האהוב עליי: "התנ"ך".
- 35. הזמן האהוב ביממה: "שעות הדמדומים, השעות הקטנות והשקטות של הלילה - ובעיקר השעות שאני שמח בחלקי ומממש את ייעודי".
- 36. פסוק או משפט בתפילה שאני מתחבר אליו במיוחד: "'אין עוד מלבדו', 'ואהבת לרעך כמוך'".
- 37. הפעולה שהכי אהבתי לעשות במגרש: "למסור אסיסט".
- 38. הרגע הכי שמח בקריירה: "במהלך הקריירה וברבות השנים, אחרי רוב מכות, חבלות וניתוחים, אני זוכר במהלך עונת הפרישה שלי (2007/08) בגליל רוב רגעים של הודיה ושמחה, רק על העובדה שיצאתי בריא ושלם מהמשחקים, ללא קשר לתוצאה ולמספרים".
- 39. מתי בפעם האחרונה הייתי בלי זקן: "לא זוכר. אבל נראה שזה היה בגלגול אחר".
- 40. אם לא כדורסלן, הייתי... "לא יודע... בתור ילד, לפני שהכדורסל נכנס והשתלט על חיי, אני זוכר שהיה לי חלום להיות טייס קרב בחיל האוויר".
- 41. אחד מילדי משפחת שפר יצמח להיות כדורסלן? "נכון להיום, לא נראה שזה יקרה, אבל אני לא באמת יודע. אמנם אנחנו משחקים מדי פעם יחד, אבל פחות מהמקום התחרותי וההישגי, אלא יותר ממקום הבריאותי והחינוכי".
- 42. מי הייתי רוצה שיגלם אותי בסרט על חיי: "אני".
- 43. ההחמצה הכי גדולה: "האין-בי-איי. למרות שברבות השנים התבהר לי שגם זה היה לטובה. החמצה נוספת הייתה התקופה הקצרה שבה שיחקתי בהפועל תל אביב, בלי כלים ויכולת לתרום לקבוצה ולהשפיע לטובה".
- 44. סל ניצחון: "עם נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה בפולין. כמה שניות לסיום קלעתי שלשה, שניצחה על קוצו של סל. הניצחון היה מתוק במיוחד לאור קריאות הגנאי האנטישמיות שנשמעו ביציעים".
- 45. קטשפר: "צמד חמד... זיווג משמיים".
- 46. המאכל האהוב עליי: "המאכלים ובעיקר החלות של טליה, אשתי".
- 47. אתגרים לעתיד: "לכבוש את יצרי, ולדבוק ביוצרי".
- 48. אלוקים ואני: "אם הוא לא היה, אז כדאי מאוד היה להמציא אותו, וגם לי אין על מי להישען אלא... כשאני מקרב ומנגיש אליי, בעיני רוחי ובדמיוני, את האחד שאין לו התחלה ואין לו סוף, את זה שאי אפשר באמת לתאר ולהסביר במילים ותארים - אני מתמלא בתחושה של אהבה ללא תנאים, הכלה ללא גבולות וקבלה שמעבר למילים".
- 49. דמות היסטורית שהייתי מזמין לארוחת ערב: "מנשה מאירוביץ', סבא רבא רבא שלי, ממקימי ראשון לציון, שעלה לארץ מאוקראינה ב-1883 והיה אחרון הבילויים שזכה לחזות בהקמת מדינת ישראל. היישוב תלמי מנשה קרוי על שמו. אגרונום, סופר, מנהיג אמיתי ודמות מעוררת השראה, שמסר את גופו ונפשו, חייו ומותו למען גאולת הארץ ותחיית עמנו".
- 50. דבר אחד שעוד לא יודעים עליי: "לפני כמה שנים הוספתי לדורון את השם דוד".