אלון דור און (37) קפטן נבחרת ישראל בכיסאות גלגלים כבר עשה זאת מאות פעמים בשני העשורים האחרונים. יחד עם עוד ארבעה חברים הוא התייצב אתמול בבית הספר עתיד בראש העין מול מאות תלמידים וסיפר את הסיפור שלו ושלהם ואיך הכדורסל הוא שסייע להם לפרוץ את תקרת הזכוכית שנפלה עליהם יום אחד באמצע החיים כשנפצעו. דור און, שאיבד את כף רגלו בתאונה במשק של הוריו בגיל 15, עושה זאת יחד עם חבריו במסגרת המיזם "סל גל ניצחון הרוח", שמציין בימים אלו 18 שנות פעילות. הם חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה ונפגשו לאורך השנים עם עשרות אלפי תלמידים. דור און: "הופענו בפני תלמידים ממטולה שבצפון ועד מצפה רמון שבדרום. לאילת לצערנו עוד לא הגענו, אבל אולי בעקבות החשיפה כאן נקבל הזמנה. המטרה היא להראות לבני הנוער הצעירים שלמרות המגבלה שנחתה עלי ועל חברי, השמים הם הגבול אם רק רוצים ועושים".
מי שהגה את המיזם הזה הוא המפיק מיקי גולדנברג. כולם מכירים אותו כאח של דודו טופז, אבל לגולדנברג יש רזומה מכובד משל עצמו כיזם וסופר שכתב כבר שבעה ספרים. לפני 20 שנה גולדנברג נחשף לראשונה לכדורסל בכיסאות גלגלים, מכאן ועד לפרויקט שהפך לתוכנית חינוכית, שבמסגרתה מגיעים שחקני כדורסל בכיסאות גלגלים למשחק ידידות מול תלמידים בבתי ספר, ולאחר מכן משוחחים איתם הדרך היתה קצרה, אם כי לא קלה.
גולדנברג: "מדובר במפעל הספורט היפה ביותר בארץ, הוא מקרב בין קהילות. קבוצת הסל-גל מורכבת מפצועי צה"ל ומנפגעי תאונות אחרות, והם אלה שמלמדים את דור העתיד להתמודד עם משברים, להתגבר על מכשולים, לקבל את השונה, ומהי מחויבות אישית. בתחילת הדרך היה לא קל, אבל פעלנו בעקשנות וככל שהצלחנו להיחשף לעוד ועוד תלמידים זרם ההזמנות להופיע גבר וכמו שציין אלון הופענו כמעט בכל הארץ, אבל יש עוד מקומות רבים שלא הגענו אליהם עדיין ועוד נגיע".
בין הכדורסלנים שהגיעו אתמול למפגש בראש העין היתה גם מעיין זיקרי בת ה-19. כשזיקרי הייתה בת 10, רגלה נקטעה בתאונה על מתקן אבובים בפארק שעשועים בחו"ל. במקום להיקלע לרחמים עצמיים, היא החלה לעשות ספורט. בגיל 13 זיקרי כבר השתתפה באליפות אירופה בכדורסל נכים, אך נאלצה לפרוש בשל תקנה שאסרה עליה לשחק בנבחרת עם בנים. היא עברה לטניס, וגם בענף הזה היא מהספורטאיות הפראלימפיות הבולטות בישראל.
זיקרי היא לא הצעירה היחידה בחבורה, לצידה נמצא גם נדב מנחם בן ה-19 שמספר לתלמידים איך כשהיה ילד צעיר נפצע בתאונת סקי בארה"ב, שם חיה משפחתו באותם ימים ונותר משותק בפלג גופו התחתון.
"בגיל 10 חזרנו לארץ ואחרי שיקום ארוך התחלתי לשחות, אחר כך גיליתי את הכדורסל. הייתי ילד צעיר וצנום ובתחילת הדרך אפילו לא הצלחתי להגיע עם הכדור לרשת, אחר כך הצלחתי להגיע לטבעת ולקח לי המון זמן עד שהצלחתי לקלוע" מספר נדב לתלמידים ומוסיף "היה לי חשוב שלמרות הפציעה אני אהיה כמו כל אחד מכם. סיימתי תיכון כמו שכגל אחד מכם יעשה, עם תעודת בגרות והתעקשתי להתנדב לצה"ל ואני משרת ביחידת מודיעין מובחרת בעתיד אני אלמד באוניברסיטת וים אחד אתחתן ואקים משפחה, בדיוק כמו כל אדם רגיל, רק שאני אעשה זאת על כסא גלגלים".
במסגרת המפגש בתלמידים שומעים את הסיפור האישי של הכדורסלנים ומנהלים איתם שיח, ובהמשך נבחרת של תלמידים עולה לשחק כדורסל מול חמישית שחקני הכיסאות. בהמשך התלמידים מוזמנים לחוות את החוויה שבישיבה על הכיסא והקליעה ממנו לסל.
עוד על הפרויקט - כאן.