תיק נעדר: רשימת הכוכבים המושבתים הופכת את ה-NBA לבלתי צפויה

בעוד פחות מחודש וחצי יתחיל פלייאוף שיש לו פוטנציאל להיות מעניין ופתוח במיוחד, קשה מאוד לסמן כרגע פייבוריטיות חד משמעיות. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שלגבי לא מעט מהקבוצות הבכירות קשה כרגע לדעת מי ישחק ובאיזה כושר הוא יהיה. לפציעות יש משקל מכריע בכל פלייאוף, ונדמה שבשנים האחרונות המגמה הזו הולכת ומתחזקת. אך העונה הזו חריגה מאוד מבחינת היעדרויות ארוכות טווח ופציעות שנגררות הרבה מעבר לצפוי, גם ביחס לשנה-שנתיים האחרונות. כבר עכשיו אנו עמוסים בסימני שאלה לגבי שחקנים בכירים מאוד שפצועים לטווח ארוך, חלקם לא שיחקו כלל העונה עד כה ולא בטוח אם ישחקו, וזה עוד לפני הפציעות שבוודאי יגיעו לקראת ובמהלך הפלייאוף. לשחקנים שחוזרים מפציעות ארוכות לוקח זמן לחזור לכושר, ואם הם נכנסים כמעט מיד לאינטנסיביות של פלייאוף הם גם פגיעים במיוחד לפציעות חוזרות, מה שהופך אותם לכאלה שקשה מאוד לחזות כיצד יתפקדו.

הנפגעות המרכזיות הן כמה מהקבוצות הבכירות בקונפרנס המערבי. סקירת מצב העניינים לקראת הפלייאוף במערב כרגע היא בעצם סקירת מצב הפצועים של הקבוצות המרכזיות. סקירה כזו תהיה המנה העיקרית של הכתבה הזאת. מבין 10 הקבוצות שנמצאות כרגע, וסביר מאוד להניח שיישארו, בתמונת הפלייאוף והפליי-אין, מינסוטה היא היחידה שלא סובלת מפציעה ארוכת טווח של שחקן רוטציה חשוב. אציין רק בקצרה גם את יוטה שאיבדה את ג'ו אינגלס שהיה אחד מסמלי הדור הנוכחי, את ממפיס שאמורה לקבל בחזרה בקרוב את דילון ברוקס שבעונה שעברה היה משמעותי מאוד כסקורר משני ושומר והשנה מיעט לשחק, ואת דאלאס שמסתדרת לא רע בלי טים הארדווי ג'וניור, שעבר ניתוח בכף הרגל ונמצא בספק לפלייאוף. אבל זה כלום ביחס לשש הקבוצות האחרות.

עד לפגרת האולסטאר המוליכה נראתה כמו אחת הקבוצות הבריאות בליגה, ואז הגיעה הפציעה של כריס פול. הפציעה היא באגודל של יד ימין, היד הקולעת, ולפי לוח הזמנים הוא צפוי לחזור פחות או יותר לתחילת הפלייאוף, אך יכול להיות שגם קצת אחרי. CP3 עשה מהפך בכל מה שקשור לשמירה על הגוף שלו בשנים האחרונות, אבל בפלייאוף כמעט תמיד קורה לו משהו. קל לשכוח עכשיו, אבל היה שלב בפלייאוף הקודם בו הוא התקשה להתאושש מפציעת כתף ותפקד באופן מוגבל ביותר, למזלו פיניקס הסתדרה מול יריבות פצועות עד שהוא חזר לעצמו. פציעה באגודל היא כזו שקל יחסית לשמור על כושר במהלכה, אבל יכולה להקשות על העלייה לקליעה. פול מנוסה מספיק כדי לחזור לעצמו במהרה, אבל גם שניים-שלושה משחקים חלודים יכולים להיות קריטיים, בטח אם הוא יחזור בחלק המאוחר של הטווח ויחמיץ את תחילת הפלייאוף. הפציעה הזו כנראה תשפיע רק על הסיבוב הראשון, אבל מהפליי-אין יכולות להגיע יריבות מסוכנות ומאוד יכול להיות שהקבוצה עם המאזן הטוב בליגה תהיה פגיעה בתחילת הפלייאוף.

קליי תומפסון ודריימונד גרין שיחקו השנה ביחד שבע שניות. דריי רצה להיות על הפרקט למשחק החזרה של קליי לאחר שנתיים וחצי, אבל כבר סבל מפציעה בגב שהשביתה אותו לתקופה ממושכת. הוא מקווה לחזור לשחק בעוד כשבועיים, אבל בעיות בגב הן טריקיות במיוחד ולא פעם נגררות יותר מהצפוי. הדאגה המרכזית של הווריירס עדיין קשורה ליכולת של תומפסון לחזור ליכולת שקרובה לשיא תוך כמה חודשים. הוא מראה ניצוצות, אבל יצטרך להוכיח יציבות ויכולת לשמור על שחקני חוץ בכירים כפי שעשה בשנים שלפני הפציעות. אבל עם הפציעה של גרין, יש לסטיב קר דאגה חדשה לגבי אחד השחקנים הכי חשובים שלו. דריי הוא הברומטר של גולדן סטייט, לא מספיק שהוא יהיה על הפרקט, הוא צריך להיות באנרגיות שיא ובתפקוד מלא כדי שהמכונה תעבוד. בלעדיו הווריירס מתקשים לנצח. אם זה לא מספיק, אז סטף קרי ממשיך את עונת הקליעה החלשה ביותר שלו ואולי מתחיל להישחק, ואנדרה איגודלה מתקשה להישאר על הפרקט לאורך זמן. גולדן סטייט הוכיחה בעבר יכולת לשים את כל הבעיות בצד בפלייאוף, אבל הפעם הבעיות קשורות לגוף הפצוע, השחוק והמזדקן של יותר מדי שחקנים.

הגענו לקבוצה המסקרנת של החודש וחצי הקרובים במערב. דנבר של ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור הגיעה לגמר המערב בבועה לפני שיוקיץ' נכנס למוד ה-MVP של השנתיים האחרונות, כשמארי היה בן 23 וכשפורטר רק התחיל לגרד את פני השטח של הפוטנציאל שלו. זו הייתה אמורה להיות קונטנדרית בכירה לשנים ארוכות, אבל אז הגיעו הפציעות של כוכבי המשנה של הג'וקר: מארי קרע את הרצועה הצולבת במהלך העונה שעברה ופורטר עבר ניתוח בגב בשלב מוקדם של העונה, בפעם השנייה בקריירה. החלק המעניין הוא ששניהם עשויים לחזור עוד לפני תחילת הפלייאוף, כשעושה רושם שפורטר קרוב יותר לחזרה ממארי. רוב הסיכויים הם שהם לא יספיקו לחזור לכושר טוב מספיק כדי להפוך את דנבר לקבוצה האיכותית שהיא יכולה להיות, אבל זה יהיה מקרה מבחן מסקרן לגישה הנוכחית בה שחקנים לוקחים את הזמן בשיקום כדי לחזור קרובים יותר לכושר שיא. אם השניים אכן יחזרו, דנבר תהיה מסוכנת יותר ככל שהפלייאוף יתקדם והם ייכנסו לעניינים. יוקיץ' מספיק טוב, והסגל הנוכחי יודע להשתמש ביכולות שלו בצורה מספיק טובה כדי לעבור סיבוב גם בזמן שמארי ופורטר עדיין מתאקלמים, בטח כשרוב הקבוצות במערב יגיעו לפלייאוף עם סימני שאלה משלהן.

אם במקרה של דנבר הסיכוי ששני הכוכבים הפצועים יגיעו לפלייאוף בכושר טוב נמוך, במקרה של הקליפרס הסיכוי כבר קלוש. כמו מארי, גם קוואי לאונרד קרע את הרצועה הצולבת, אך זה קרה כשלושה חודשים מאוחר יותר והציפייה הייתה ונשארה שהוא לא ישחק השנה, גם כשמדי פעם יש דיווחים על כך שהשיקום מתקדם מהר מהצפוי. לפול ג'ורג', שעבר במהלך העונה ניתוח במרפק, יש סיכוי גבוה יותר לחזור העונה, אבל גם זה בכלל לא בטוח. אליהם ניתן להוסיף את נורמן פאוול, הרכש הטרי מפורטלנד, שסובל משבר בכף הרגל וגם במקרה שלו הקליפרס לא מספקים לוח זמנים לחזרה. החבורה של טיי לו מסתדרת די יפה גם בלי שלושת הסקוררים הבכירים שלה, הסגל העמוק והאיכותי מוצא כל יום שחקנים אחרים להתבסס עליהם, אבל בפלייאוף לא יהיה להם מה לחפש ככה. כמו דנבר, גם הקליפרס זאת קבוצה שבסגל מלא תהיה אחת המועמדות הבכירות לאליפות, אבל הסיכוי לראות את הסגל המלא הזה השנה הרבה יותר קטן. עם PG13 זאת יכולה להיות קבוצה שלא נעים להיתקל בה בפלייאוף, אבל בלי קוואי קשה לדמיין אותה הולכת רחוק.

האם ניתן בכלל להתייחס ללייקרס כקבוצה רצינית כרגע? למרות הניצחון וההצגה הלילה, החבורה של לברון ג'יימס נמצאת בעיצומה של קריסת מערכות כללית, מקצועית ומנטלית, לאוהדים נמאס מראסל ווסטברוק ונראה שכולם די ויתרו על העונה הזאת. אז זה זמן טוב להזכיר שקבוצות של לברון כבר נראו שבורות לאורך השנים והצליחו להתחבר בפלייאוף, ושכל זה קורה בלי אנתוני דייויס. AD שוב פצוע לתקופה ממושכת, הפעם זו פציעה בכף הרגל שתשבית אותו לפחות לעוד שבועיים וכנראה ליותר זמן. עם כל הכבוד לשאר הבעיות, חוסר היכולת של דייויס להישאר על הפרקט לאורך זמן זו הבעיה הכי גדולה של הלייקרס בשנתיים האחרונות. לברון ודייויס בריאים לקחו אליפות בבועה והובילו על פיניקס בסיבוב הראשון בשנה שעברה (עם צוות מסייע הרבה יותר טוב מזה של השנה), לא בטוח שפיניקס תרצה לפגוש את השניים האלה בריאים בסיבוב הראשון השנה, אף על פי ולמרות הכל. הרבה דברים צריכים לקרות כדי שללייקרס תהיה קבוצת פלייאוף לגיטימית, כולל הצורך לנצח שני משחקים בפליי-אין, אבל דברים לא פחות משונים כבר קרו בקבוצות של לברון ועמדת האנדרדוג עושה לו טוב.

אם בקבוצות של לוס אנג'לס לא יקרו ניסים, אולי הסוס השחור של המערב יגיע בכלל מלואיזיאנה. ניו אורלינס מפרקת לאחרונה כל מה שזז, סי ג'יי מקולום מתאקלם מהר ומצוין ויחד עם ברנדון אינגרם, יונאס ולנצ'יונאס וכמה צעירים מרשימים יוצר את אחת הקבוצות הלוהטות של הרגע. וכל זה קורה עוד לפני שזאיון וויליאמסון דרך על הפרקט השנה. השבוע, לראשונה השנה, הגיעו בשורות טובות מכיוונו של זאיון, כשהתפרסמה ידיעה שהעצם הבעייתית בכף הרגל שלו מחלימה בצורה טובה יותר ושבקרוב הוא יחל פעילויות שקשורות לכדורסל. בכלל לא בטוח שהוא יחזור השנה, או שהוא יהיה בכושר מתקבל על הדעת, אבל אם הוא יחזור בכושר סביר תחכה לו הפעם קבוצה מוכנה. כמו הלייקרס, גם הפליקנס יצטרכו להבטיח מקום בפליי-אין ואז לנצח שני משחקים, רק כדי לקבל את פיניקס בסיבוב הראשון. אך ,כאמור, יכול להיות שפיניקס תהיה ללא כריס פול, לפחות בתחילת הסדרה, וזאיון בכושר טוב זו עדיין תופעה שהגנות בליגה לא למדו להכיל. אז ניתן לצרף את ניו אורלינס לדנבר וללוס אנג'לסיות, כקבוצה שהסיכוי שלה להגיע לפלייאוף בריאה ומחוברת נמוך עד קלוש, אבל אם זה כן יקרה הפוטנציאל גבוה מאוד.

במזרח הפציעות הרבה פחות מכריעות כרגע. עם החזרה של קווין דוראנט השבוע, אין במזרח אף סופרסטאר בקבוצת פלייאוף שפצוע לזמן ממושך. דוראנט נעדר לתקופה ארוכה בעונה הרגילה גם בשנה שעברה וזה לא מנע ממנו להיות בשיאו בפלייאוף, אבל לא ניתן להסתמך על זה כשיטה. אך גם אם שמים בצד את KD, ברוקלין היא עדיין הקבוצה הכי שברירית מבחינת הסטטוס של הכוכבים שלה. בן סימונס עדיין לא שיחק בקבוצה, או בכלל השנה, והדיווחים האחרונים הם שהוא סובל מבעיות גב ודי רחוק מחזרה. אצל קיירי אירווינג הדיווחים הרלוונטיים עדיין קשורים לנהלים של עיריית ניו יורק, ובזמן שיש כמה ידיעות אופטימיות אין שום שינוי מהותי. בינתיים ברוקלין עורמת הפסדים, תקועה במקומות 8-10 ואולי מתחילה לתהות אם לא עדיף להתחיל לחשוב על העונה הבאה.

מחוץ לברוקלין, יש כמה רול פליירס בכירים שהבריאות שלהם יכולה לשנות לא מעט עבור הקבוצות שלהם. שיקגו נאלצה להסתדר תקופה ממושכת ללא לונזו בול, אלכס קארוסו ופטריק וויליאמס, שנחשבו לשלושה מששת השחקנים הבכירים בקבוצה. כל השלושה אמורים לחזור במהלך העונה הרגילה, במקרה של וויליאמס זה פחות וודאי, ואם הם יצטרפו לצוות המסייע שהתגבש בהיעדרם, בראשות הרוקי הנהדר איו דוסומו (איזה מחזור רוקיז נפלא), הקבוצה של בילי דונובן יכולה להתברר כעמוקה ומסוכנת מהצפוי.

שתיים מבכירות המזרח קיבלו לאחרונה בשורות מעודדות. ויקטור אולדיפו, שכבר שכחנו מקיומו, יחזור לשחק בשבוע הבא עבור מיאמי. זה מספיק זמן עבורו כדי להגיע לפלייאוף ברמת מוכנות מתקבלת על הדעת. אריק ספולסטרה הרוויח השנה את גייב וינסנט ומקס סטרוס, שני שחקני חוץ שקיבלו הזדמנות והתנפלו עליה, אבל עוד אין שום הוכחה שניתן לסמוך עליהם בפלייאוף. לא בטוח שלאולדיפו יש מה להציע אחרי כמה שנים עמוסות בפציעות, אבל לתפקיד המשני שמיאמי צריכה ממנו, שכולל יצירת משנית של מצבי זריקה, קליעה סבירה מבחוץ והגנה קשוחה, יש לו סיכוי להתאים. הוא יוכל גם לספק גיבוי להיעדרויות קצרות טווח של ג'ימי באטלר וקייל לאורי המועדים לפציעות במהלך הפלייאוף.

האלופה מילווקי איבדה את ברוק לופז במשחק הראשון של העונה, גם הוא כמו רבים אחרים בכתבה הזו סובל מבעיות גב. ממש לאחרונה הוא חזר להתאמן והציפייה היא שהוא יספיק לחזור לשחק לפני הפלייאוף. בובי פורטיס נכנס בצורה נפלאה לתפקיד הסנטר הפותח, אבל הוא רחוק מאוד מההשפעה ההגנתית של לופז. לבאקס אין מספיק שחקני פנים, מה שגרם להם להביא בדדליין את סרג' איבקה שלא נראה רלוונטי בשנתיים האחרונות, חזרה של לופז תרפא לא מעט כאבי ראש של מייק בודנהולזר. גם פאט קונאטון פצוע ואמור לחזור רק לקראת הפלייאוף, ושחקן שהוכיח שניתן לסמוך עליו ל-30 דקות למשחק בגמר זה לא עניין מה בכך, אבל למילווקי יש יותר אופציות בגזרת שחקני החוץ השנה.