1. ג'ורג'ה יובאנוביץ' הוא כמו גילטי פלז'ר, כמו עוגת סט.אונורה שאנשים עם שומנים בדם וסוכרת מעל 120 צריכים אישור מרופא רק כדי להריח אותה. מלאדן קרסטאיץ' נותן את עוגת הג'ורג'ה שלו בפירורים, שהקהל שלו יהנה אפילו מפירור שנתקע בין השיניים. הוא נכנס לחצי שעה- עשרים דקות, ומחסל את היריבה.
שחקן עם רזומה של 66 דקות בליגת העל, לא כולל זמן פציעות, נהיה ערן זהבי, מקבל כותרות תחת השם "זהבי". הקהל כל כך צמא לזהבי שמביאים לו תחליף זהבי והוא מרגיש שזה מתוק לו כמו במקור. זהבי יכול עכשיו בנחת לבדוק מגדלי דירות במיאמי, לפלרטט במיילים עם דייויד בקהאם, אולי לחשוב על סיבוב בבוורלי הילס, כי לארץ לא ממש עכשיו דחוף לחזור, הקהל הצהוב מצא אליל חדש.
כמה שזה אכזרי לאחד כמו דן ביטון. שנתיים הוא מחכה להתפוצץ, לתת משחק שיעיף את הרזומה שלו במכבי קדימה. ביטון נתן אתמול הצגה, שני בישולים מעולם אחר, אחד אחרי סלאלום וכדור עומק קטלני, והשני עם העקב. לא רק שזה לא נתן למכבי תל אביב ניצחון, אלא פעמיים הובלה בלבד, פתאום הגיע יובאנוביץ' ובחצי שעה טרף לו את התהילה. אבל ככה זה עם סקוררים. אם בוחרים כוחות בשכונה, את מי תבחרו ראשונים, את קימיך או את לבנדובסקי? את מודריץ' או את בנזמה? את ביטון או את יובאנוביץ'?
הרבה זמן - אפילו במושגים של מכבי תל אביב שהיא מלכת בניית הציפיות בכל הזמנים, וזו קבוצה במקום שלישי, כן? - לא היה בינגו כזה ברכש. ולא מדובר בשחקן מטלטל ברמה המקצועית, אלא בחיית רחבה מהסוג שאנחנו מכירים קצת פחות, כאלה שלא מגיעים לארץ, שלא לומר גדלים בתוכה.
הניצחון של מכבי בדרבי אתמול לא היה מובן מאליו, למען האמת לא ממש הגיע לה לאור העובדה שהפועל הייתה שם כל הזמן, חזרה פעמיים ואם הייתה מנצחת, היינו מחליפים את כל האייטם הזה בלי להרגיש שזו צביעות ואנחנו מנתחים על פי תוצאות. יובאנוביץ' שבר את הפרידגמה הזו, לקח את כל הפוקוס מדרבי הביטונים. בעזרת גוטליב, בעזרת ה-VAR, מה זה משנה איך - הוא ניצח את המשחק. ואי אפשר לנתח עכשיו כלום בלי לשים אותו במרכז. חיסל לא רק את הפועל, אלא גם את כל הפרשנות המיותרת הזו.
עוד בוואלה!
הפועל תל אביב הפסידה, אבל ניצחה אתמול בהרבה מובנים. ראשית, היא הביאה לבלומפילד 20 אלף צופים. לא שהיא לא הביאה פה ושם בגמרי גביע 20 אלף צופים משלה, אבל לא בדרבי בליגה. זה המון, זו הוכחה לקיום. זה אומר שלמרות שהפועל לא ניצחה דרבי 8 שנים, והקבוצה התפרקה והורכבה, וירדה ועלתה, ונראית רוב הזמן כמו מועצות פועלים שטרם הופרטו, הנאמנות למועדון הזה היא חסרת תקדים. מוטב שכל הקהלים של המועדונים הגדולים יסתכלו ויעריכו. התפאורה שלה הייתה מושלמת, שטיח אדום של דגלים שנתנו תחושה שגם אם מדובר במשחק על המקומות 3-4, הוא יותר יוקרתי מהגמר.
גם המשחק וההבנה שמה שנעשה שם במחלקת הנוער מבשיל לכדי משהו יותר עוצמתי - רק אל תאשימו אותי אם עוד ארבעה חודשים יימכר אושר דוידה ליריבה העירונית - שבתוך לא מעט זמן יחזיר להפועל לא רק את העוצמה שאיבדה בעשור האחרון, אלא גם חלק מההגמוניה בעיר. בקיצור, לא בטוח שרק מכבי ניצחה אתמול בדרבי.
2. אם נוריד 300-400 אוהדי הפועל ירושלים שהגיעו אתמול לנתניה, אוהדי מכבי נתניה גייסו אתמול 7,000 איש למשחק ליגה ב-3 בצהריים, מול קבוצה במקום 15. הייתי אומר שמעבר לניצחון, ולפרקי הכדורגל משובב העין, יש כאן אמירה.
המינוי של בני לם יכול להיתקע בגרון של הרבה פרשני כדורגל: הוא רחוק מטקטיקה, המשחק שלו הרפתקני עד כדי כך שכל קבוצה מסוגלת להעניש אותו בקלות. אם לא ה-VAR אתמול, הגול הנפלא של וילי אגאדה מהבישול הקסום של גיא בדש, היה טורף לו את הקלפים. ובכל זאת, כדורגל הוא לא רק מערך, קווי הגנה ולחץ גבוה. כדורגל הוא תרבות, הוא אמירה חברתית, הוא בילוי.
מכבי נתניה - ובתוכה אלפים מאוהדיה - הבינה את מיקומה בשרשרת המזון. היא אמנם מועדון פאר אבל כבר לא מועדון גדול. יש לה DNA, יש לה קהילה, ואם אפשר לקבץ את שני הדברים האלה במגרש אחד, ולשים בראש הפירמידה שני רומנטיקנים - הבעלים והמאמן - אתה תקבל את המוצר הזה: 10 משחקים ללא הפסד, קבוצה ששווה בקלות פלייאוף עליון, אבל כזו שבעיקר משחקת לעצמה, בשביל עצמה, ולמען הקהל שלה, בהרבה תשוקה.
זה מקסים בעיני, זה תמצית הכל. קבוצות גדולות ישפכו הרבה כסף בתחרות על מקום באירופה, שזה לרוב נסיעות למקומות שכוחי אל, בטיסות חכורות, אם סיכוי יותר מסביר שלא להגיע באירופה אפילו לפתיחת הליגה בארץ. קבוצות בסדר הגודל של מכבי נתניה - ויש גם את הפועל חיפה, ובני יהודה, ומכבי פתח תקוה - לא החליטו עדיין מה תמצית הקיום שלהם. מכבי נתניה החליטה.
3. כמו בלון מנופח במיוחד שהכניסו לו סיכה והתפוצץ, ככה נראתה הפועל באר שבע אחרי שמריאנו באריירו כמעט שבר את רגלו של גל קעטבי אתמול והורחק בצדק. קבוצה עם סגל כזה תלויה בשחקן דפנסיבי אחד. ברגע שרוב שחקני הקישור שהובאו בפתיחת העונה לא זמינים, והקבוצה מפוצצת בחלוצים, אז אם קודם הקבוצה לא הייתה מאוזנת, עכשיו היא לא מאוזנת אבל גם פחות מפחידה.
קודם באר שבע שלטה במשחק, עם מגוון של קשרים שרובם על אותה בלטה, והניבה תוצאות מאוד דחוקות. עכשיו אין לה קישור, ואין מי שיפטם את כמות החלוצים ושחקני הכנף שנמצאים במגרש, ולכן גם אין תוצאות. היה די מביך לראות קבוצה עם סגל שנחלש העונה משמעותית - כמו של מ.ס אשדוד - שולטה במשחק מול סגנית המוליכה, באופן שעורר תהיה.
המחאה נגד רוני לוי היא חסרת תוחלת. אלונה ברקת לא תזיז אותו מתפקידו, לא בשלב הזה של העונה. אנחנו בפברואר, אין מאמן בכיר שיגיע בלי לבקש חוזה לעונה הבאה, וזה משהו שקשה להתחייב אליו, אם כי מועדונים גדולים לא פוחדים מהתחייבויות כאלה.
הקבוצה במקום השני, עדיין בתמונת האליפות, וגם אם לא, היא בגביע (בפיגור אבל יש גומלין לתקן), והדרך שבה חלק מהקהל נוקט בה, רק תפגע במאמצים להשיג משהו. שקט במערכת הוא אחד הגורמים המרכזיים בהצלחת קבוצה. מחאות צריך לעשות, אבל צריך לדעת גם מתי לעשות.