1. "היה קשה לצפות בטלוויזיה"
שניות ספורות לאחר שירדו מהפרקט בארנה, אמש (חמישי), חגגו שחקני פרומיטיי את הקאמבק המרשים נגד הפועל ירושלים - מתבוסה ב-25 הפרש במשחק הראשון לניצחון 1:2 בסדרת הפלייאין ולהשגת הכרטיס לטופ 16 של ליגת האלופות. את ההתאמות המקצועיות הם ביצעו, וכעת נותר להם רק ללמוד את רזי הגיאוגרפיה הישראלית. "תל אביב, יא חביבי, תל אביב!", שאגו האוקראינים בשמחה.
כמה מאנשי הקבוצה דאגו שהמאמן ננו גינזבורג לא ייעדר מהחגיגה, ושיתפו אותו בשיחת וידאו מתוך חדר ההלבשה. הישראלי נותר בבידוד בדירתו בדניפרו, לאחר שנמצא חיובי לקורונה במהלך השבוע, ולא ניהל את שני הניצחונות בסדרה. "היה קשה לראות את המשחק בטלוויזיה, והאמת היא שאני מתרגש", אמר גינזבורג בשיחה עם וואלה! ספורט. "זה הישג מדהים. באנו מוכנים לשני המשחקים, עם תוכנית מסודרת ושיטה. העוזר שלי עשה עבודה גדולה, ומגיע כל הכבוד לשחקנים".
2. קורונה? שלג? התעלמות מהמציאות
בשאר חלקי הארנה, לעומת זאת, היה מעט פחות חם ושמח. את הקור המקפיא - ולא רק בגלל הטמפרטורה - ניתן היה להרגיש עוד לפני שהמשחק החל. אפשר להתעלם מהמציאות ולדבר על הנסיבות המקילות של גל התחלואה (שלא הפריע רק השבוע למכבי תל אביב למשוך 9,000 צופים למשחק נגד אלבה ברלין) או של תנאי מזג האוויר (שלא מנעו מאלפים רבים של ישראלים לעלות אתמול לבירה כדי לבנות בובות שלג). כך או כך, השורה התחתונה עגומה: הפועל ירושלים, למרות הקאמבק בעונה האירופית, הצליחה להביא רק 4,152 אוהדים לערב שחרץ את גורל הקמפיין כולו.
ביום שלפני המשחק, דאגו האדומים להעביר מסרי גיוס לקהל ולנסות לדרבן אותו להגיע ולתמוך. "תדליקו את החימום ותשמרו את האנרגיה, כדי לבוא למשחק ולעודד אותנו", אמר חביב היציעים סולימאן בריימו, אבל קריאתו לא נענתה; גם אלו שבאו, לא הצליחו לייצר את האווירה הביתית שבירושלים היו מייחלים לקבל. אולי זה היה בהשפעת הפתיחה החלשה למשחק עצמו, עם 9:0 בשלוש דקות, 16:4 בפחות מחמש דקות ופיגור שיא של 27:12 בתום הרבע הראשון. ואולי זה משהו יותר עמוק.
ייתכן שזה קשור לחיבור בין הקבוצה לאוהדים, שנראה כי משהו אבד בו מאז החזרה מסגרי הקורונה. ואחרי ארבע שנים בליגת האלופות, שלא הניבו הצלחות מקצועיות ושיווקיות יוצאות דופן, ראוי להעלות את השאלה - האם ירושלים טעתה כשעזבה את היורוקאפ לטובת המפעל הזה, ובעיקר, האם עליה לבצע פניית פרסה לקראת העתיד.
3. אובסוהאן ואדאמס כבסיס לעתיד
ייאמר לזכותם של האדומים - מוליכי טבלת ליגת העל, להזכירכם - שהם פעלו ועשו ככל הניתן כדי למזער את נזקי הקיץ ולתקן את הטעויות הרבות שנעשו: רטין אובסוהאן וג'יילן אדאמס מרכיבים צמד גארדים שיכול בהחלט להפוך לבסיס גם בבנייה לעונה הבאה, החזרתו של בריימו הייתה מתבקשת (משום שלא היה צריך לעזוב מלכתחילה) והבאתו של נועם דוברת היא מהלך אסטרטגי שישפיע לטובה על המועדון לשנים הבאות.
"אני גאה בעובדה שהשארנו לעצמנו סיכוי, גם כשנדמה היה שהכול גמור. עברנו תקופות חשוכות, והמאמן הראה לנו את האור", אמר אובסוהאן. "יש רגעים שבהם אתה צריך להיות במיטבך, אבל אנחנו לא היינו במיטבנו. בהמשך העונה יהיו לנו עוד משחקי חיים או מוות, ונצטרך להיראות בהם אחרת. אני לוקח אחריות באופן אישי, כי הייתי צריך להיות הרבה יותר טוב".
"אני ממש מאוכזב מעצמי", הוסיף אדאמס. "הייתי יכול לעשות יותר. הצלחנו לצאת מהבור כשהיינו במאזן 3:0, וכבר הובלנו בסדרה, אבל אז הפסדנו".
עוד בוואלה!
4. "לא צריכים לפטר אותי מחר בבוקר"
ירושלים הייתה רחוקה טעות או שתיים מעלייה מרשימה לטופ 16, ומטקסטים שהיו נקראים היום בצורה שונה לחלוטין. אלא שיותם הלפרין צריך להתמודד כעת עם האופוריה שחלפה ונעלמה, ועם המשבר הראשון שלו כמאמן. אתמול, אחרי ההפסד, הוא דיבר בין השורות על "השינויים שפגעו בנו", על "המאמן שטעה" בהתייחסו לאורן עמיאל ועל "חוסר הניסיון שלי".
"גם כשהיינו בתקופה טובה, אמרתי שאנחנו קבוצה טובה שלומדת - אבל עדיין לא מספיק מאוזנת", סיכם הלפרין. "אני אדם מאוד לא קיצוני. כשהדברים הלכו טוב במשך שלושה חודשים, וניצחנו ויצאנו מהבור, לא חשבתי שיחתימו אותי לחמש שנים. גם עכשיו, כשהפסדנו והודחנו מאירופה, אני לא חושב שצריכים לפטר אותי מחר בבוקר".
המאמן צודק, אבל אין לו את הלוקסוס לקחת צעד לאחור ולהיבנות מחדש בזמן שנותר עד למאבקי הפלייאוף. במוצאי השבת הבאה ירושלים כבר תתארח אצל הפועל תל אביב ברבע גמר גביע המדינה. הפסד של תואר נוסף בתוך תשעה ימים יצבע כבר את המציאות בצבעים שונים לחלוטין מבחינתו.
השתתף בהכנת הכתבה: אוהד שוירמן