כישרון הוא לא הפיתרון: ההבדל המהותי בין ישראל לאירופה

מהו כישרון? מהי הנוסחה להגדרה והתפתחות הכישרון? מקובל לחשוב כי זו תכונה מולדת, אבל כישרון הוא "פוטנציאל" בלבד, שדורש התייחסות שונה מהרגיל. כישרון צריך לאתר, למיין ולטפח. כאשר מדובר על כישרון בספורט התהליך דומה, אך אנו נתקלים יותר ויותר בתופעה של "כישרון מבוזבז".

על פי התזה המבוססת על הספרות במדעי האימון ועל גורמי ההישג בתורת האימון החדשה, יש לנו הרבה ילדים עם פוטנציאל, כמו בתחומים אחרים ולא פחות מאשר בכל מדינה אחרת מובילה בכדורגל, אך יש הבדלים בהתייחסות לכישרון והם אלה שאולי עושים את ההבדל. אנסה להציג אותם במאמר זה.

• 1. היכולות תורשתיות/סביבתיות בתחום מיומנויות היסוד ועם כדור הן רק אחד המאפיינים לכישרון. באירופה, בראש וראשונה נבדקות יכולות הקואורדינציה (שהיא ע"פ מדעני הספורט ה-DNA של הפעילות הספורטיבית) ובמבדקי קואורדינציה (לדוגמא OCO™). חשוב להבין כי אלו הן יכולות נרכשות ונלמדות באימונים. בישראל הכושר גופני עדיין עומד במרכז המבדקים לצעירים כקריטריון מוחלט, ללא התייחסות לכך שבכל גיל יש גורמים אחרים שיש לטפח, על מנת ליצור התפתחות עתידית טובה.
• 2. הביטוי התכוף "הכול בראש" גורם למחשבה שיש בעיה פסיכולוגית. בעוד בישראל פונים למאמן מנטלי ולפסיכולוג, באירופה מסתכלים על הראש בהיבט רחב יותר. בראש נמצא המוח האחראי על הקואורדינציה. לכן, השילוב של קואורדינציה וחשיבה באימון תופס חלק בכל אימון (החלק היחסי באימון תלוי גיל). בסיס גופני רחב ויציבות רגשית נוצרים מהשילוב של פיתוח קואורדינציה יחד עם חשיבה. כישרונות ספורטיביים זקוקים לכך על מנת למצות את הפוטנציאל שלהם.
• 3. לימודים ועיסוק בכדורגל תחרותי. בגרמניה, למשל, ברור לכל מאמן כי הסיכוי שיגדל מסי הוא אפסי, ולכן חשיבות הלימודים עולה על העיסוק בכדורגל. המאמן והמועדון נמצאים בקשר מתמיד עם בית הספר, ואם הספורטאי מתדרדר בלימודים על המאמן למצוא את הדרך המתאימה שהוא ישפר את הישגיו. בישראל ברוב המקרים המאמן לא מיודע במצב הלימודי של ספורטאיו, ואין כמעט קשר בין האגודה לבית הספר של הספורטאי.
• 4. באקדמיות לכדורגל באירופה, ובמיוחד בגרמניה, מעמידים לרשות הכישרונות את כל הידע החדשני ביותר לפיתוח גורמי ההישג ולפיתוח אישיות לספורט התחרותי הישגי, כך שאין צורך ב"אימונים אישיים " מחוץ למועדון. בישראל ההורים מחפשים מאמן אישי לקידום הילד מחוץ לשעות האימון במועדון. הידע החדשני ביותר נמצא לרוב מחוץ לאגודות.
• 5. באירופה לרוב אין חוזים כספיים לצעירים, כי החשיבה היא להשקיע בתמיכה שתיתן לו במועדון ולא בכסף לחשבון האישי. שחקנים מיוחדים זוכים לקבל "השכלה ספורטיבית" וייעוץ וליווי מקצועי לקריירה שהם מפתחים ובעיקר להיות מוקפים באנשי מקצוע שונים. בישראל נוטים בגיל 15 להחתים את כישרונות לחוזים אישיים ותנאים כספיים ארוכי טווח.
• 6. הורים של "כישרון" כדורגל בישראל חשים מאותגרים או מבולבלים, מפני שאינם יודעים כיצד להתמודד עם ילדם ואף גורמים במקרים רבים נזק לילד בציפיות שלהם ממנו, במעברים רבים בין מועדונים. הם ניזונים מעצות והמלצות בעיקר של הורים אחרים. במערכת האירופאית מלבד סיפוק התנאים להתפתחות הכישרון ע"י המועדון עצמו, ההורים מקבלים מידע שוטף על התהליך ובכך הם שותפים.

• 7. באקדמיה לכדורגל - למשל בגרמניה, בצרפת ועוד - יש תשלום שנתי סמלי עבור האימונים, ולכן גם ילדים חסרי יכולת יכולים להתאמן ולהגיע להישגים. בישראל הורה של ילד כישרוני צריך הרבה כסף כדי לקדם את ילדו, הן עבור האימונים במועדון והן עבור האימונים האישיים במסגרות פרטיות.
• 8. רוב הילדים "הכישרוניים" שונים בהתנהגותם או בהתנהלותם ואינם קלים להובלה, מה שדורש מערכת פדגוגית בתוך המועדון. בישראל כמעט ואין שיתוף של אנשי חינוך בעבודה מול הספורטאים בכלל ומול הכישרונות בפרט, והבעיה המנטאלית צפה (מי שאין לו פדגוגיה מקבל פסיכולוגיה). במועדונים מובילים באירופה יש בצוות את המאמן ה"פדגוג" - מאמן מלומד בתחום, שיודע להתייחס לשונות שבין הילדים הן בפן ההתנהגותי/התנהלותי והן בפן הפיזי .
• 9. באירופה ישנה התייחסות לשונות שבין הכישרונות. לכל מועדון ישנה העדפה לנתונים מוגדרים להם מצפים מהכישרון ועל בסיס זה הם מפתחים ילדים, כך נמצא מועדונים כמו מיינץ 05 שמעדיפי שחקנים מהירי חשיבה ואינטליגנטים עם קואורדינציה גובהה, או איינטרכט פרנקפורט שמעדיפה שחקנים בעלי נתונים אנתרופומטריים (נפח ומסה) מרשימים. כלומר, הכישרונות מוצאים את המועדונים שבהם יטפחו אותם על פי נתוניהם. ילדים עם מבנה גוף קטן ו/או גדילה מאוחרת שנתפסים כ"פוטנציאל" יכולים להתפתח ולפתח את הייחודיות שלהם וכך נמנעת פרישתם. בישראל, במקרים רבים מסתכלים על חולשותיהם/ על נתוניהם הפיזיים שאינם בשליטתם, במקום על הייחודיות שלהם ועל התרומה הייחודית שלהם.
• 10. בישראל המועדון חושב קודם על ילדים עם פוטנציאל ומנסה לאתר אותם במקומות שונים. באירופה יותר ויותר מועדונים מחפשים מאמנים המצוידים בידע חדשני, על מנת שיוכלו לגדל כישרונות (מאמן לפני שחקן).
• 11. באקדמיות לכדורגל באירופה המאמן יודע שהוא יכול להתקדם במועדון ולצמוח כמו הכישרון שהוא מאמן. לכן, המאמנים משקיעים בלמידה וברכישה של חומר עדכני. "מי שאוהב ללמוד אוהב ללמד". המאמן באגודה הישראלית לא בטוח שהוא יכול להתקדם במועדון גם אם יהיה יותר מלומד, והמועדון לא דוחף למוטיבציה כזו כתנאי להתקדמות.
• 12. באירופה מספר המועדונים שיש להם אקדמיה טובה בכל מדינה הוא יחסית גדול, למרות שיש קריטריונים מחמירים להגדרה של אקדמיה ובדיקות לעמידה בהם. בישראל המושג אקדמיה לא מותנה בעמידה בתנאים, וברוב המועדונים יש מחלקות נוער ולא אקדמיות.
• 13. כמות האימונים אינה ערובה לאיכות. כמות שעות האימונים בישראל דומה לכמות שעות האימונים באירופה, אבל שם יש תכנון ומיקוד של האימונים על פי גיל, ובמיוחד תהליך מתועד מקצועי של המעבר בגילאים השונים של כל שחקן ושחקן. בישראל המעבר משכבת גיל אחת לשנייה אינו חלק מתוכנית רב שנתית של מועדון.

בניגוד למחוננות בלימודים, תחום בו המדינה מעודדת ומטפחת לימודים ברמה גבוהה בהתאם לתחום מחוננות הילד, לכישרון בספורט אין מספיק מסגרות ברמה מקצועית גבוהה, כך שרבים מהכישרונות מפספסים את "חלון הזדמנויות " המבוסס על "גיל הזהב של הקואורדינציה " (עד גיל 14-15).

יש לנו בישראל הרבה כישרונות. אך מוכרחים להבין כי הכישרון חייב לקבל את ה-DNA המלא של הספורט על פי שלבי ההתפתחות הידועים במדעי האימון (שלבים רגישים). בנוסף, לכישרון צריך להתייחס על פי "עיקרון התמורה הפוחתת" - אימון ממוקד המתייחס לאפיוניו הפרטניים בנוסף לאימון הקבוצתי, כמו בכל תחום מחוננות , אחרת הוא נעלם או נפגע או פורש.

אנו מדינה קטנה ורק בעזרת איכות נתגבר על פערים הולכים וגדלים בגידול פוטנציאל בדרך הנכונה.

ד"ר מרק ורטהיים הוא מומחה לפיתוח כישרונות בשיטת OCO