בעידן הרשתות החברתיות הכול חשוף. בלחיצת כפתור אנחנו יכולים להיכנס לחייו של כל שחקן כמעט - מרונאלדו ועד אושר דוידה. סטורי, פוסטים, תמונות - מבחוץ הכול נראה זוהר. עבור שחקנים צעירים, ההשפעה של הרשתות החברתיות יכולה להיות מרחיקת לכת. גדל כאן דור שרגיל להשיג הכול בקלות.
מיום ליום, החשיבות שאותו דור מייחס לרשתות החברתיות גדלה. שם הכול נראה קל, זוהר וכיף, כמעט כאילו אנשים לא חווים קשיים. ברשתות החברתיות לרוב נהיה חשופים רק להצלחה הגדולה, אבל לא תמיד לקושי שהוביל אליה. "התובנות" עליהן גדל דור העתיד שלנו משפיעות עליו בכל המובנים, וכן - גם בספורט.
הסבלנות למושגים כמו "תהליך" נעלמה. אותו שחקן, שיכול להיות שהיה כוכב גדול בנוער ואפילו קפטן, רוצה להתקדם מהר, כמו אותו כוכב מצליח וצעיר שראה באינסטגרם. הוא אינו מודע למשמעויות וההשלכות של מעשיו. ה"קפטן" בעיני עצמו רגיל ללבוש את הסרט, מבחינתו הוא כבר הוכיח את עצמו כשחקן טוב ואיכותי. יכול להיות שהוא באמת כזה, אבל קפטן כזה יש כמעט בכל קבוצה וכמעט בכל שנתון גיל, ולרוב הוא עדיין לא הוכיח כלום.
בעולם בו חיים לפי מה שמשדרים כלפי חוץ, לאותו שחקן חשוב להגיד, וכמובן להראות, שהוא נמצא במועדון טוב וגדול, גם אם זה לא הדבר הנכון עבורו מקצועית. הוא כנראה יגיע לקבוצה חסר ניסיון ויידחק לשולי הספסל ואף מחוץ לסגל. דקות המשחק הולכות ונעלמות ואיתן גם הכושר, הביטחון, וחשוב מכך- ההתקדמות המקצועית, במיוחד כשמדובר בשחקן צעיר.
כששחקן לא משחק, הוא דועך ונשכח. שחקנים רבים צעדו קדימה בעוד הוא נותר מאחור. כך, במקרים רבים, שחקנים מפספסים כמעט עונות שלמות, חשובות וקריטיות להתקדמותם המקצועית, רק כי הם רצו להיות חלק מאותו מקום נחשק, גם אם זה אומר לשבת על הספסל. תנו לי לגלות לכם משהו - הספסל של ליגת העל והליגה הלאומית הוא אותו ספסל, קורץ מאותו החומר.
תחשבו על מצב שבו מנסים לטפס על הר בעליה תלולה מדי. הסוף כמעט ודאי - הידרדרות או התרסקות. לפעמים עדיף לרדת קצת מההר, לספוג ירידה קטנה או עיכוב זמני כדי לבחור דרך חלופית, טובה יותר, שתוביל להתקדמות גדולה ומהירה יותר מהדרך הקודמת, כך שאותו עיכוב יהפוך בעצם לבחירה מושכלת שתתגלה בטווח הארוך כמקפצה. אבל לרוב, כשאנחנו מסתכלים על הדברים באופן רגעי, קשה לנו להבין ולהכיר בכך.
להסתכל נכון על השוק
חשוב לי להבהיר ולהדגיש, יש הרבה שחקנים כשרוניים ויוצאי דופן שגם בגיל צעיר ומוקדם יחסית יכולים להשתלב במועדונים גדולים, אבל אצל רובם עדיין דרושה לא מעט עבודה מקצועית ושנים של השתפשפות, בהן הכרחי לשחק כדי להשתפר. הרצון החפוז ללכת קדימה ולהצליח "כמה שיותר מהר" הוא רצון ספורטיבי ובריא, אך ברמות גבוהות מדי הוא גם הרסני.
כך, במקום לצבור עוד קבלות, בחירתו של השחקן הובילה אותו למקום בו לא רכש דקות משחק משמעותיות, וכך לא רק שלא התקדם, גם ערכן של הקבלות שצבר בעבר פחת משמעותית. אז מה יקרה בעונה הבאה? במקום להתקדם, אותו שחקן יצטרך ללכת לקבוצה פחות טובה במקרה הטוב או לליגה נמוכה יותר במקרה הפחות טוב, וככל הנראה גם השכר יהיה נמוך משמעותית. באופן אבסורדי, שחקנים צעירים רבים מבצעים תהליך הפוך - במקום להעלות את הרמה המקצועית ולהתקדם משנה לשנה, השחקן הולך למקום שאינו מתאים לו, פוגע בהתפתחותו ולכן צריך לחזור אחורה כדי לתקן.
אז איך בוחרים נכון? פשוט צריך להסתכל על השוק. נניח שהשאיפה של שחקן מסוים היא לשחק בליגה הלאומית בשכר X. לאחר שבועות של בירורים ניתן להגיע למסקנה הפשוטה - האם אותו שחקן מסוגל וראוי להרוויח את השכר שהוא מבקש, או שקבוצות פשוט לא מסכימות לשלם לו את הסכום הזה כרגע. כך בעצם אפשר למדוד את ערכו של השחקן בשוק - בין אם אנחנו מסכימים איתו ובין אם לא. אם הציפיות של השחקן לא תואמות את אופי השוק, כנראה שיש פער בין תפיסתו את עצמו לתפיסה של השוק כלפיו. בתפיסת השוק לא ניתן להילחם, אבל כן ניתן לתקן, להתפשר בשכר או להביא את השחקן למקום שמתאים לו מקצועית, מקום שבו יקבל במה ודקות. כך הוא יוכל לשחק, להתקדם ולהשתפר ואז אולי אותו שכר X, שהיה שאיפתו בעונה הקודמת, יהיה כבר הגבול המינימלי שלו בעונה הבאה. זו התקדמות בריאה, צעד אחרי צעד קדימה.
כשאנחנו מדברים על אותו פער בין תפיסת השחקן את עצמו לתפיסת השוק כלפיו, ניתן לשים לב שהוא קיים גם אצל שחקנים ותיקים. לעיתים הם לא מסכימים לקבל את הפער הזה עד שמגיעים למצב בו הם יושבים בבית, בלי קבוצה. כך, באופן אבסורדי, הם רק מעמיקים את מצבם הבעייתי - שחקן שלא משחק מקבע את התפיסה לגביו כי הוא לא נמצא על המגרש כדי לשנות אותה, ומכאן יש רק שתי אופציות - פרישה במקרה הקיצוני, התפשרות על אותה קבוצה או אותו שכר אליו לא הסכים לפני מספר חודשים, או התפשרות על שכר נמוך ממה שהוצע לו יותר.
גם למשפחה, לחברים וכמובן להורים תפקיד קריטי בהתפתחות הקריירה. כל הורה, באופן טבעי, מאמין מאוד שהילד שלו הוא שחקן טוב ומוצלח. אחרי שנים של השקעה כספית, אותו הורה מאמין ומצפה (ודי בצדק יש לומר) שבנו לראשונה ישתכר כראוי, אבל לצערנו, הדרך לשם ארוכה. השחקנים רבים והקבוצות מעטות, ההיצע גבוה מהביקוש. שחקן צעיר מאוד, או כזה שרק מסיים נוער, לא יכול לנהל את בחירותיו על סמך השכר שיקבל בקבוצה X לעומת קבוצה Y - הוא צריך לנהל את בחירותיו רק על סמך פרמטר אחד: המקום שנכון לו מקצועית, גם אם בשכר נמוך משמעותית. לסביבתו של השחקן יש השפעה גדולה על המקום שבו ישחק, וכשהשיקולים הם כספיים, לרוב הבחירה המקצועית תהיה שגויה מיסודה.
לעיתים, בעיקר בליגות הנמוכות, מועדונים מסוימים יהיו מוכנים להציע לשחקן צעיר סכומים גבוהים ביחס לאחרים. לרוב מדובר בקבוצות יחסית קטנות ודלות בתקציב, ולכן הן מעדיפות להביא 10 שחקנים צעירים ולתת להם במה במקום להביא 2-3 שחקנים בכירים באותו הכסף, אסטרטגיה הגיונית ולגיטימית. מנגד, יש קבוצות עם שאיפות ברורות ומוצהרות לעליית ליגה או לפחות לפלייאוף העליון. קבוצות כאלה חייבות להתבסס על שחקנים מנוסים ולצידם לשלב מספר שחקנים צעירים וכישרוניים, שם, ככל הנראה, השכר שיקבל אותו שחקן צעיר יהיה נמוך משמעותית. במקרים רבים, סביבתו של השחקן נוטה באופן כמעט אוטומטי וטבעי לבחור בקבוצה שהציעה יותר כסף.
המטרה: טובתו של השחקן
לפעמים הרצון הרגעי והמיידי "להחזיר את ההשקעה" מוביל את השחקן לקבוצה שאינה מתאימה לו מקצועית, קבוצה בה רמות החשיפה נמוכות, הסגל לא מספיק חזק ולעיתים אותה קבוצה יכולה אף להסתבך במאבקי הירידה, כך שוב, באופן אבסורדי, הרצון להתקדם, מהר מדי מוליך את השחקן אחורה מבחינה כספית ומקצועית. לעיתים דווקא ה"וויתור הכספי" הרגעי מוביל את השחקן קדימה.
איך אני מסבירה את זה? כשרואים אך ורק את טובתו המקצועית של השחקן, ללא קשר לסכום הכסף שירוויח, מגיעים לבחירה המושכלת והנכונה ביותר עבורו, לאותו מקום בו יוכל להתפתח, לפרוח ואפילו לפרוץ. מספיקה עונה אחת טובה כדי להעלות את ערכו של השחקן.
אז תזכרו שלכל בחירה יש השפעה על הקריירה של השחקן, ולעיתים היא מרחיקת לכת, אפילו יותר מכפי שאנחנו חושבים. כדי להיות השחקן המוצלח הזה מהאינסטגרם צריך לעבור דרך ארוכה וקשה, ואז, אולי, בעוד כמה שנים, הבן שלכם יהיה זה שמסתכלים עליו בסטורי. נקווה שהוא כן יידע להגיד כמה קשה הוא עבד ועל מה וויתר בדרך כדי להגיע לפסגה.
ניצן פלד היא סוכנת שחקנים בסוכנות IScout