מינויו של מלאדן קרסטאיץ' במכבי תל אביב אינו שגרתי, כי לא היה למקבלי ההחלטות מידע מהותי לפיו ניתן לשפוט על יכולותיו של הסרבי בן ה-47 כמאמן. שני התפקידים אותם מילא עד כה אינם ברי השוואה למשרה החדשה בשום אופן - הוא עבד במשך שנתיים כמאמן נבחרת סרביה, ובשנה הנוכחית בילה קדנציה קצרה במועדון קטן מאוד במולדתו. אפשר ללמוד מהרפתקאות אלה רבות על אופיו ועל גישתו כמאמן, אבל אין לו ניסיון בסביבת עבודה שמזכירה את מכבי תל אביב, ולכן מדובר על הימור כמעט עיוור.
למעשה, גם ההתאחדות הסרבית לקחה הימור עיוור לגמרי על קרסטאיץ' כאשר קידמה אותו ממש לפני המונדיאל ברוסיה. הוא שימש עד אז כעוזרו של סלאבולוב מוסלין הוותיק, אשר פוטר בנסיבות שנויות מאוד במחלוקת אחרי שההעפלה לגביע העולם הובטחה. התירוץ הרשמי היה סירובו להשתמש בשירותיו של כוכב לאציו סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ', אך עיתונאים סרבים חשדו כי המניעים של נשיא ההתאחדות סלבישה קוקזה היו שונים, והוא היה מעוניין לקדם שחקנים צעירים שיוצגו על ידי הסוכנים המקורבים אליו.
בהתחלה הוגדר מינויו של קרסטאיץ' כזמני, אך הניסיונות למצוא מאמן בעל שם כשלו, דרגאן סטויקוביץ' סירב לעזוב את גוואנגז'ו, ובלם העבר חסר הניסיון קיבל את הג'וב באופן קבוע. איש בסרביה לא ידע אז למה ניתן לצפות ממנו מבחינת כישורים טקטיים, אבל הם הכירו את קרסטאיץ' היטב כאישיות פתוחה, כריזמטית וססגונית. בימיו כשחקן, במהלכם צבר 59 הופעות בנבחרת ובילה עשור בבונדסליגה, הוא היה אחד הפופולריים ביותר מבחינת האוהדים והתקשורת, העניק ראיונות וחילק חתימות, סיפר בדיחות ושר באירועים חברתיים, ובאופן כללי הצטייר כאדם נעים, שופע אור ומצב רוח טוב. בסרטון כאן אפשר לראותו אותו מזמר במסעדה ביחד עם סאבו מילושביץ'.
לכן, הספקות התרכזו בעיקר לגבי כישוריו המקצועיים, בעוד האווירה בחדר ההלבשה לא היתה לכאורה בסכנה. בפועל, המציאות היתה שונה ב-180 מעלות, והקדנציה של קרסטאיץ' הפכה לגיהנום של ממש. סכסוכים מתוקשרים, מחנאות, חרמות, האשמות הדדיות, מזימות וכותרות שליליות עסיסיות הפכו לשגרה, ופגעו אנושות בתדמיתו הציבורית של קרסטאיץ'. האיש שנכנס למשרה על תקן בחור חביב, יצא ממנה חבול מכל הכיוונים, ומבחינת אוהדים ופרשנים בסרביה הוא שרוף לחלוטין - גם אם לא כל הפארסה המתמשכת היתה באשמתו הבלעדית.
על מעלליו לפני מונדיאל 2018, במהלכו ואחריו אפשר לכתוב ספר עב כרס, וסביר שמישהו בסרביה כבר עובד על הפרוייקט. זה התחיל מספר חודשים לפני הטורניר, כאשר המאמן בחר באופן מפתיע לשלול את סרט הקפטן מברניסלב איבאנוביץ' ולהעבירו לאלכסנדר קולארוב, בלי לספק הסבר כלשהו. כוכב צ'לסי לשעבר נשאר בסגל, ושחקנים ותיקים רבים נותרו נאמנים לו. כך נוצרה מתיחות גדולה, והיא רק העמיקה כאשר בסגל לטורניר לא נכללו שחקנים רבים שנטלו חלק מהותי במוקדמות. לגבי מתיה נסטאסיץ' נטען, למשל, שהוא פצוע, אבל הבלם הכחיש זאת בתוקף והאשים את הצוות המקצועי בשקר. במדינה סברו כי חלק מההחלטות מוכתבות מלמעלה על ידי ראשי ההתאחדות המושחתים, שמשתמשים בקרסטאיץ' כסוג של בובה. מעמדו בחדר ההלבשה נשחק מאוד עוד לפני שהסגל נחת ברוסיה, והשחקנים התחלקו לקליקות.
אחרי ניצחון קשה על קוסטה ריקה במשחק הראשון, הגיע הקרב הגורלי והגדול נגד שווייץ שפתחה עם תיקו מכובד מול ברזיל. קרסטאיץ' סבר כי חייבים ללכת על שלוש נקודות על מנת להבטיח העפלה, וסרביה אכן עלתה ליתרון מהיר, אבל לקראת הסיום עמדה התוצאה על 1:1, והמאמן הלך על כל הקופה. בדקה ה-81, הוא החליף את הקשר הדפנסיבי לוקה מיליבוייביץ' בקיצוני המהיר נמנאניה ראדוניץ'. מרכז המגרש הופקר, ושווייץ - שהיתה עדיפה במחצית השניה בכל מקרה - הבקיעה את שער הניצחון בדקה ה-90. העובדה כי שני כובשי היריבה היו ממוצא אלבני-קוסוברי, גרניט ג'אקה וג'רדאן שאקירי, והחגיגות היו בגוון פוליטי מובהק, רק העמיקה את העלבון הלאומי. היה זה פיאסקו גדול, ומיליבוייביץ' זעם יותר מכולם.
אל תפספס
אחרי המשחק, הפנה קשר קריסטל פאלאס, שלא היה מרוצה מקרסטאיץ' מלכתחילה, שאלות קשות כלפי המאמן - והריב הזה יצא במהרה משליטה. עוזר המאמן הדליף כי הקשר תיכנן פוטש וניסה לאסוף חתימות משחקנים כדי להדיח את קרסטאיץ' עוד לפני המשחק האחרון מול ברזיל. זה היה שקר, אבל מערכת היחסים בין הצדדים קרסה לחלוטין, מיליבוייביץ' לא שותף מול הסלסאו, סרביה הפסידה 2:0 ועפה.
המזל לא היה לצידו, כמובן, ושריקותיו של השופט הגרמני פליקס בריך בקרב מול שווייץ גרמו לתסכול עצום - קרסטאיץ' אף הציע פומבית לשלוח אותו לבין הדין הבינלאומי בהאג על "פשעיו". ואולם, בשורה התחתונה הוא לא הוכיח את עצמו כמאמן, ובוודאי לא כמנהיג. "מבחינה מקצועית, קרסטאיץ' לא הותיר שום רושם. הוא לא התאים למועמד כי לא היה לו הנסיון הנדרש", נכתב במאמר המערכת באתר מוזארט.
החילוף ההתקפי הכושל נגד השווייצרים, שמוגדר בסרביה כאסון, עשו להיראות הגיוני יותר כאשר לוקחים בחשבון את הרקע של קרסטאיץ'. כשחקן, הוא בילה ארבע שנים בברמן אצל המאמן הסופר-התקפי תומאס שאף, איתו זכה בדאבל ב-2004. לאחר מכן, עבר לשאלקה, שם היה רלף רנגניק למנטור הראשון שלו. בימים אלה, בעקבות מינויו באולד טראפורד, נשפכו מילים רבות על תורת הלחץ הגבוה שלו ומחוייבותו לכדורגל התקפי סוחף.. קרסטאיץ' עצמו אמנם שיחק בעורף, אך המנטליות של שאף ורנגניק השפיעה עליו עמוקות, והוא לא חושש להסתכן כדי לנצח.
כך נקבע גם אקורד הסיום שלו בנבחרת. ביוני 2019 הלך קרסטאיץ' על הרכב הרפתקני נגד אוקראינה במוקדמות אליפות אירופה, ספג תבוסה 5:0 ופוטר. שחקנים שהאשימו אותו בשקרים והתחייבו לא לשחק בנבחרת כל עוד הוא מאמן, נשמו אז לרווחה - הרשימה כוללת לא רק את מיליבוייביץ' ונסטאסיץ', אלא גם איבן אוברדוביץ'. הקדנציה לוותה בשערוריות ופיצוצים עד הרגע האחרון, ובאחת התקריות המתוקשרות זרק מיאט גאצ'ינוביץ' את נעליו על המאמן אחרי שהוחלף במחצית במשחק מול ליטא בליגת האומות. עיתונאים סרבים יודעים לספר גם על דם רע עם נמאניץ' מאטיץ', איבאנוביץ', דושקו טושיץ', ועוד רבים אחרים.
לפיכך, גם מבחינת קרסטאיץ' היה זה סיוט שנגמר, אבל הוא המשיך לטעון כי התפקיד הלם אותו. בראיון שהעניק בתחילת 2021, קבע המאמן: "אין לי חרטות, והייתי לוקח את הנבחרת שוב אם היו מציעים לי. לו הייתי נשאר, היינו מעפילים ליורו 2020". מאידך, באותה נשימה הוא הגדיר את אוקראינה כנבחרת חזקה הרבה יותר מסרביה, ועל סמך התוצאות האחרונות ניתן לקבוע בזהירות שזה לא ממש נכון. הדור הנוכחי של הסרבים, שעלה למונדיאל על חשבון פורטוגל, איכותי במיוחד - ודרוש מאמן סמכותי כדי להפיק ממנו את המקסימום. סטויקוביץ' עשה זאת, אבל קרסטאיץ' נכשל לחלוטין.
לאחר מכן, נותר קרסטאיץ' ללא עבודה בכדורגל במשך שנה וחצי, ועסק בקידום עסקיו האחרים, כגון מותג משקה ראקיה משובח. למרות שמועות שקישרו אותו בזמנו לליגה הסינית, הוא שב לאימון רק בינואר השנה, כאשר בצ'קה טופולה הקטנה חיפשה מאמן במקום זולטן סאבו הנערץ שמת במפתיע מקורונה. קרסטאיץ' הסכים להחליף את האליל המנוח, וקיבל לידיו סגל מוגבל יחסית גם במונחי הליגה הסרבית. כאשר נשאל לגבי תחושותיו בתפקיד הראשון בחייו בקבוצה, על בסיס יומיומי, הוא השיב: "זה מתאים לי כי אני וורקהוליק, ונהנה לעבוד עם כישרונות צעירים. אני אוהב שחקנים שפתוחים לשמוע עצות, ומקדיש להם יותר תשומת לב".
ההתחלה היתה מעודדת, בצ'קה טופולה סיימה את העונה שעברה במקום החמישי, ופתחה את העונה הנוכחית עם 4 ניצחונות, אבל קריסה הגנתית בתיקו 4:4 דרמטי מול רדניצ'קי שינתה את הלך הרוח, ובאוקטובר הוכרז על סיום דרכו של קרסטאיץ'. המועדון הגדיר זאת כפרידה בהסכמה הדדית, אבל יש עיתונאים שגורסים כי המאמן פוטר. "הוא לא שינה שם יותר מדי, ולא הותיר חותם מיוחד", מסכם את פועלו העיתונאי המקומי דיאן סטנקוביץ'.
אז מה עכשיו? מכבי תל אביב היא ממש לא נבחרת סרביה, וסביר להניח שקסטאיץ' לא ייתקל בבעיות כה קשות בחדר ההלבשה. מצד שני, היא גם ממש לא בצ'קה טופולה, ואפילו שם לא הצליח בלם העבר ליישם את הגישה המקצועית - אם יש לו אחת כזו. "אי אפשר לדעת כיצד הוא יתנהג במועדון כמו מכבי תל אביב, שאמור להיאבק על תארים. נכון לעכשיו, הוא לא בשל להדריך קבוצה גדולה. היו שחקנים צעירים שאהבו אותו, ואם יהיה לו שקט תעשייתי, אולי הוא יתחיל לבנות את עצמו מחדש. אם זה מועדון פוליטי עם לחץ גבוה, ייתכן שהוא לא יעמוד בו", אומר סטנקוביץ'.
כן, גם הסרבים לא ממש יודעים למה אפשר לצפות ממנו בתפקיד מסוג זה. במדינה חדשה, עשוי קרסטאיץ' להיות שוב דמות כריזמטית וססגונית, לחלק ראיונות וחתימות, להתבדח ולשיר. אם ירגיש נוח בישראל, אנשים יהנו להיות בחברתו, והוא אף עשוי לספר כמה סיפורים על ראלף ראנגניק. אבל כמאמן נטו? כל ניחוש מתקבל על הדעת.