הכול עומד במקום

אתמול, לפני שריקת הפתיחה למשחק בקרית שמונה, נדמה היה שלא שלושה שבועות חלפו מאז המחזור הקודם בליגת העל, אלא הרבה יותר. בואו נודה באמת, פגרת נבחרות היא עצם בגרון עבור אוהדי כדורגל, לא רק בגלל היעדר ההתרחשות בקבוצות בזמן משחק, אלא גם בשל הוואקום שנוצר לפניו ואחריו. תוסיפו לכך את הבונוס המלבב של השזרוע, והנה לנו גיהינום בהתגלמותו.

מי שכנראה היה מרוצה מהפגרה הכפויה הוא רוני לוי, שלהבות הביקורת נגדו שככו. הפועל באר שבע יצאה לחופש הזה עם הרבה זמן לתקן, ובמשך מחצית אחת בקרית שמונה נראה היה שהיא אכן בדרך הנכונה. המשחק הזה, לפחות על פי 45 הדקות הראשונות, היה אמור לסמן את שינוי הכיוון של הקבוצה מבחינת הסגנון והתוצאות.

יש שיגידו שניצחון הוא ניצחון, במיוחד אחרי החזרה מפגרה ארוכה כל כך. יש בכך אמת, כמובן, אבל המשחק אתמול היה אמור להיות אירוע של סטייטמנט, של 0:3 או 0:4 שמזכה בעוד כמה ימים של שקט. תחת זאת, קיבלנו מחצית שנייה לחוצה ועצבנית ו-1:2 דחוק. ביום רביעי תארח באר שבע את הפועל תל אביב, קבוצה שתמיד עשתה לה צרות בטרנר. האם דווקא מהמשחק הזה תצא הבשורה?

אם יש חדשות טובות, מלבד הניצחון עצמו, הן באות בדמותו של ניקיטה רוקאביציה. אחרי פתיחת עונה מגומגמת, החלוץ כבש אתמול את שערו השלישי בארבעה משחקים. השער שהבקיע היה וינטאג' רוקאביציה - מהירות, חדות, דיוק - וכדור ברשת.

בפברואר חלה בקורונה, לקח לו זמן להחלים והוא לא חזר אותו שחקן. המהירות והנחישות נעלמו, מכבי חיפה הסתדרה בלי הסקורר שכבש 16 שערים ב-17 משחקים. ההימור עליו לא היה קל מבחינת באר שבע, המחיר שדרש היה גבוה מדי והוא בא רק אחרי שכל האופציות נסגרו בפניו. פתיחת העונה הנוכחית נראתה כמו הסיום של הקודמת. עם ובלי קשר לכושר האישי, תוסיפו לכך הסתגלות למועדון חדש, למאמן חדש ולשיטה חדשה ותקבלו עיסה שלא ברור מה ייצא ממנה.

השער של רוקאביציה אתמול הוא, אולי, עוד הוכחה לכך שהאוסטרלי מתחיל לחזור לעצמו. נגד אשדוד הביא נקודה, אתמול הגול התברר כהבדל בין תיקו לניצחון. אם ימשיך עם הנוכחות הזאת, אולי הוא יהיה האיש שיעזור לרוני לוי להנמיך את האש מיציעי טרנר.

בין אוהדי מכבי תל אביב, ואולי לא רק, מתרוצצת אחת לכמה שנים תהייה כמעט פילוסופית: מהי מידת המעורבות של מיטש גולדהאר ומהו הרצון שלו להשקיע בקבוצה?

במשך יותר מעשור היא נמצאת תחת בעלותו, עם תקופות מאוד ברורות של הצלחה וכישלון. להוציא, אולי, את עונת 2015/16 שהייתה גדולה בכל הפרמטרים והסתיימה בלי תואר, אצל מכבי תל אביב של הקנדי העסק בדרך כלל ברור: או שהיא לוקחת אליפות, או שהיא מקרטעת כל הדרך למקום השני. וכן, יש את העונה שעברה, שבה הצהובים היו בתמונה עד למחזור האחרון ואפילו זכו בגביע, אבל כבר בזמן אמת היה ברור שמדובר בתיקון סטטיסטי מוגזם ומעורב בהרבה מזל. זו לא הייתה קבוצה מספיק טובה.

ההצלחה וחוסר ההצלחה במכבי תל אביב מגיעים בדרך כלל מגיע בהתאמה למבנה הניהולי. כשיש מנכ"ל מעורב הקבוצה מצליחה יותר. כשאין, הקיץ נראה מאוד לא טוב ואחריו גם התוצאות. הרבה טעויות נעשו במכבי תל אביב בשנתיים האחרונות, רובן נובעות מכך שאין תחושה שבמועדון יש בעל בית אמיתי. במציאות הנוכחית, לא פלא שהשאלה לגבי מידת הרצון והרצינות של גולדהאר שוב עולה, כפי שכבר קרה בעבר.

גולדהאר לא פועל לפי חוקי התקשורת המקובלים, לא רק עם העיתונאים אלא גם עם אנשי המועדון עצמו. מעריציו המושבעים בטוחים שלו רק ירצה, לו רק ילחץ על הכפתור, המועדון יעשה סוויץ'. זה היה נכון פעם אחת, ב-2017, כשמינה את בן מנספורד למנכ"ל, מהלך שנשא פירות יפים שנה לאחר מכן. מצד שני, יותר מדי פעמים הוא נעלם ומנהל תקשורת לקויה, על ביקור בישראל כבר אין מה לדבר (הפעם האחרונה הייתה לפני שנתיים בפרידה מבן מנספורד), וככלל נראה שהוא מאוד לא מעורב בנעשה, נותן לעסק לרוץ גם כשהוא בקושי מקרטע.

אז מהי התשובה? התשובה היא שאין תשובה. החלוץ המנוח שייע גלזר אמר/שאל בזמנו "אם אני לא יודע מה אני עומד לעשות, איך המגן יידע מה אני עומד לעשות?". נראה שזה בדיוק טיב היחסים של גולדהאר עם כל מי שבקשר איתו, איש לא יודע מה יקרה. זו המציאות אליה התרגלו בקרית שלום, רק שהיא מתנגשת קצת עם המנטרות על חזון, דרך וקווים ברורים. גולדהאר הביא המון דברים טובים לכדורגל הישראלי בכלל ולמכבי תל אביב בפרט, אבל בשלב זה מותר להעלות לדיון את נושא המחויבות שלו למועדון. תשובה אולי אין, השאלה בהחלט לגיטימית.

אחרי שבוע לא קל, אפילו מכוער, שעברה הפועל תל אביב, הגיע הזמן למילה טובה. בחודש ינואר תציין משפחת אשכנזי שנתיים למותו של ינון אשכנזי, מהמוכרים והאהובים שבאוהדי הקבוצה בעשורים האחרונים. אשכנזי לא היה עוד אוהד. בנו אז היה לוחם שייטת שנפל בקרב בעזה ב-2003, ומאז הקים על שם בנו מפעל הנצחה חינוכי. אשכנזי פקד את שער 7 דרך קבע ותלה בו בכל עונה שלט עם הסיסמה "ארז אשכנזי ז"ל, אדום שלא יישכח".

הערב, אוהדי הפועל תל אביב שיגיעו לבלומפילד למשחק מול מכבי חיפה, יזכו להרגיש את חזרתה של חלק מהמסורת היפה הזאת. מספר מאוהדי הקבוצה החליטו לפנות למשפחה ולבקש את רשותה לתלות שלט חדש לזכרם של ינון וארז בנו, תחת הכיתוב, "ינון וארז אשכנזי - אדומים שלא יישכחו", עם תמונה משותפת של השניים. ממשפחת אשכנזי ונכדו של ינון, המחזיקים במנוי למשחקי הקבוצה, נמסר כי הם יגיעו למשחק ומסרו לאוהדים כי הם מודים על המחווה.