כאשר כבש סבסטיאן האלר רביעייה באיצטדיונה של ספורטינג ליסבון במחזור הראשון בליגת האלופות, נפוצה בתקשורת העולמית הבשורה - הוא הראשון שעשה זאת במשחק בכורה במפעל מאז מרקו ואן באסטן. בפועל, קשה לחשוב על שטות גדולה יותר, כי הרי כאשר ההולנדי האגדי הכניע 4 פעמים את שוער גטבורג במדי מילאן ב-1992 הוא ממש לא היה חדש במפעל. בדיוק להיפך - הוא היה בשלהי הקריירה, ואפילו הספיק לזכות בגביע האלופות פעמיים קודם לכן.
להגדיר את הופעתו נגד השבדים כבכורה רק כי אופ"א שינתה את המיתוג של הטורניר באותה שנה? זה אבסורד במקרה הטוב. ואולי היה להאלר נחמד להיות מוזכר עם ואן באסטן באותו משפט, אבל מצד שני האמת הפשוטה מחמיאה לו הרבה יותר. הוא פשוט הראשון אי פעם שהבקיע רביעיה בבכורה ליגת האלופות. נקודה.
וזו היתה רק ההתחלה. אחרי 1:5 בפורטוגל הגיע השער ב-0:2 על בשיקטש, ואז שער וצמד בישולים ב-0:4 המכונן על בורוסיה דורטמונד. בסך הכל, יש לגיבור הצרפתי של אייאקס 6 שערים ושני אסיסטים ב-3 משחקים בלבד. גם זה חסר תקדים. אייאקס צועדת בבטחה בפסגת הבית בדרך להעפלה חלקה לשמינית הגמר, והאלר הפך לשיחת היום בקרב האוהדים - מה גם שהוא מדורג ראשון גם בטבלת הכובשים בליגה ההולנדית. באנגליה, למשל, לא ממש מבינים כיצד השתדרג "הפלופ של ווסטהאם", כפי שהוא מוגדר בממלכה, לחלוץ כה אימתני.
התשובה הממצה היא כי האלר מעולם לא היה פלופ. קל להדביק תוויות לשחקנים, אבל במהלך הקדנציה שלו במזרח לונדון לא נוצרה כימיה מספקת עם המנג'ר דייויד מויס, והדרישות הספציפיות של הסקוטי לא התאימו לסגנונו של החלוץ. חברו לחוד, מיקאיל אנטוניו, דווקא העריך מאוד את שותפו, והבטיח לא פעם מול המצלמות כי האלר יפרח במדי הפטישים. זה לא קרה, ובעיתונים ביקרו אותו לא פעם באופן שגוי - הוא הואשם, למשל, בכך שאינו תורם למשחק הלחץ ללא כדור, למרות שהנתונים הסטטיסטיים היבשים הראו כי הצרפתי רץ יותר מכל שחקני החלק הקדמי של הקבוצה.
כך או כך, הוא הרגיש הקלה כאשר ווסטהאם קיבלה בינואר האחרון את ההצעה של אייאקס תמורת 22 מיליון יורו. ווסטהאם, שהחתימה אותו מפרנקפורט תמורת 40 מיליון, הפסידה עליו לא מעט כסף, אבל הפרידה היתה מבורכת מבחינת שני הצדדים, ולא צריך להגדיר אף אחד כשעיר לעזאזל.
עובדה - ווסטהאם של מויס נמצאת בתקופה אדירה ורצה בצמרת הגבוהה ללא האלר, בעוד האלר עושה חיים משוגעים ללא ווסטהאם ומויס. השידוך הזה לא היה מוצלח, וזה יכול לקרות. מאידך, הסקורר ידע מראש שההרפתקה החדשה שלו תהיה נהדרת, כי זו הפעם השניה בה סייע לו אריק טן האח להחזיר את הקריירה לפסים הנכונים.
בשלהי 2014, כאשר היה האלר בן 20, הוא הרגיש אבוד על ספסל אוקזר בליגה הצרפתית השניה. החוויה היתה קשה, כי זה המועדון שגידל אותו - והוא חלם להצליח בו, אבל המאמן ז'אן-לוק ואנוקי לא ממש ספר אותו. "לא רציתי לעזוב, אבל לא היתה לי ברירה", הוא העיד בדיעבד - והמזל אירגן לו התקדמות חלומית.
בעוד אוקזר ייעדה לו השאלה בקבוצה כלשהי בליגה השלישית, הוא אותר על ידי הסקאוט של אוטרכט, והחל מיד להפציץ בליגה ההולנדית הבכירה. בקיץ 2015 הגיע לשם גם מאמן צעיר בשם טן האח, והקשר בין השניים פרח. האלר הפציץ 24 שערים בכל המסגרות בעונתם המשותפת הראשונה, הוסיף 16 בעונתו המלאה השניה בהולנד, ואז נמכר לפרנקפורט, שם המשיך ניקו קובאץ' לקדם אותו.
בבונדסליגה, התפרסם האלר לא רק כסקורר, אלא גם כמבשל מחונן. בניגוד לחלוצים מרכזיים רבים, הוא נהנה לחלק אסיסטים לא פחות מאשר לשים את הכדור ברשת, ואפילו מעיד כי היו באקדמיה של אוקזר גורמים שביקרו אותו על "נדיבות יתר". מבחינתו, מדובר בנכס גדול. האלר רואה בכדורגל בעיקר הנאה, הוא מרגיש בר מזל שהצליח להפוך תחביב למקצוע, ואין לו דחף מיוחד למשוך את כל תשומת הלב לעצמו.
זה הופך אותו לשחקן קר רוח ונינוח מול השער, כי הוא לא חושש להחמיץ. "כאשר הכל הולך, אני מרגיש שאי אפשר לנצח אותי", הוא אמר במהלך הקדנציה בגרמניה, בה הבקיע 33 שערים בשנתיים. את התכונה הזו אהב מאוד טן האח, והמאמן סבר כי האלר יתאים בול לסגנון שלו באייאקס, כמו שהיה באוטרכט.
שניהם הבינו שזה יהיה סיפור נפלא כבר כאשר התחבקו מחדש בינואר, ואפילו הטעות הביזארית של עובדי המועדון ששכחו לרשום אותו במסמכים של אופ"א לצורך השתתפות בליגה האירופית לא פגמה בשביעות הרצון של כולם. האלר הגיע לאייאקס לטווח ארוך, והוא לא רצה לבכות על החלב שנשפך.
הוא המתין לבכורה במפעל גדול יותר בליגת האלופות, ובינתיים החל לקרוע שוב רשתות בליגה ההולנדית, תוך שהוא מוצא שפה משותפת עם דושאן טאדיץ' והכישרון הברזילאי אנטוני. "רציתי להרגיש שוב שצריכים אותי", הוא טען. בניגוד לווסטהאם, אייאקס באמת היתה זקוקה לו. טן האח היה ונשאר המאמן הכי נכון עבורו.
שינוי נוסף שביצע האלר היה לקבל את ההצעה של ההתאחדות מחוף השנהב. במשך שנים הוא המתין לזימון לסגל הצרפתי, חלם לרשת את אוליבייה ז'ירו בחוד ולשחק ביורו 2020, אבל בשלב מסוים הוא הבין שלא יוכל להוסיף לעשרות ההופעות בנבחרות הצעירות השונות, במהלכן הציג ממוצע כיבושים נאה.
אז הוא עבר לייצג את מולדת אימו, על אף שביקר בחוף השנהב פעמיים בלבד בחייו - היה זה צעד מסיבות מקצועיות ולא לאומיות. וכאשר הכל הולך, גם בזירה הבינלאומית יש לו הצלחה, והאלר הבקיע צמד לרשת קמרון כדי להביא לפילים ניצחון חשוב במוקדמות המונדיאל.
ואת כושרו הטוב ביותר הוא שומר לליגת האלופות, שם גבר בקרב ישיר אפילו על ארלינג הולאנד. הערב (רביעי) הוא מחכה לקרב חדש עם דורטמונד, בצל הדיווחים על כך שבורוסיה תנסה להחתימו אם וכאשר הנורבגי יעזוב. זה רק מגדיל את המוטיבציה להמשיך את הרצף הפנטסטי ולכבוש בליגת האלופות במשחק רביעי ברציפות.