הסירו את השכפ"ץ: הפיטורים של קומאן לא פותרים את בעיות ברצלונה

בסוף הוא הלך. האיש שהבקיע את שער הניצחון המיתולוגי בגמר ליגת האלופות ב-1992, ההולנדי הגדול השלישי של ברצלונה אחרי יוהאן קרויף ויוהאן ניסקנס, עזב את קאמפ נואו בפעם האחרונה ביום ראשון כאשר האוהדים ירקו על רכבו. אתמול בלילה (רביעי), אחרי הפסד נוסף ליריבה ממדריד, ראיו וייקאנו של רדאמל פלקאו, יצאה ההודעה לה המתינו אוהדים כה רבים. זהו, רונאלד קומאן נזרק. המועדון השתחרר מהמאמן השנוא שחתום על הכישלונות.

מעמדו של הג'ינג'י היה מעורער מאז זכה ז'ואן לאפורטה בבחירות לנשיאות ונכנס לתפקידו בחודש מרץ. בחצי השנה האחרונה הפכה סוגיית העזבתו לכותרות כמעט יומיות בעיתוני קטלוניה. בתום העונה שעברה, למשל, הצהיר לאפורטה פומבית שהוא מעוניין לבחון אופציות אחרות בשוק, וישאיר את קומאן רק אם יתברר שאין אלטרנטיבה עדיפה. המהלך עצמו היה, כמובן, מבורך מאוד - המועדון באמת צריך לבחור את המאמן המתאים ביותר. ואולם, הדרך בה תוקשר הנושא לכל העולם הייתה מחפירה. היא העבירה מסר ברור של חוסר כבוד וחוסר הערכה כלפי המאמן הנוכחי, הפכה אותו רשמית לשק החבטות המועדף מצד ההנהלה, והזמינה את כל החצים האפשריים שאפשר לנעוץ בגופו.

הוא היה ברירת המחדל האיומה, הבחירה של ההנהלה המושחתת הקודמת שהשאירה את המועדון במצב כלכלי קטסטרופלי, החמדן שמעוניין רק בכספי הפיצויים ולא מוכן לעשות טובה ולהתפטר בעצמו. בקיצור, הוא היה השעיר לעזאזל, בגרסה הכי קלאסית והכי שימושית שאפשר לדמיין. לשיטתו של לאפורטה, קומאן היה אמור לספוג את כל האש, ובכך להגן בגופו על ההנהלה החדשה שלא בדיוק יודעת כיצד להתמודד עם הירושה המזעזעת שקיבלה לידיה. הנשיא החדש השתוקק מאוד להתמנות לקדנציה השנייה, אך אוהב קצת פחות את המצב אליו נקלע מרצון. בהיעדר אסטרטגיה אמיתית, הוא מבין היטב שהזעם הציבורי יופנה בסופו של דבר אליו. לכן היה כה נוח להשתמש במאמן כשכפ"ץ.

במקור, היה אמור קומאן להיות השכפ"ץ של ג'וספ מריה ברתומאו. אהבתו לברצלונה נוצלה כדי לפתות אותו לעזוב את נבחרת הולנד, אותה שיקם, הצעיד להעפלה ליורו 2020, אך לא זכה להדריך בטורניר עצמו - בין היתר בגלל דחייתו בצל משבר הקורונה. אחת המשימות הראשונות שלו בקאמפ נואו היתה להודיע ללואיס סוארס כי סיים את דרכו בקבוצה. ההחלטה לא הייתה של ההולנדי, אבל הוא נבחר בכוונה כשליח, והעובדה כי הדבר נעשה בשיחת טלפון קצרצרה זכתה לתהודה עצומה בתקשורת. כך השתרשה בציבור הרחב ההבנה כי קומאן גירש את האורוגוואי, והוא אשם במעברו לאתלטיקו מדריד. וכאשר סוארס כבש בקלאסיקו בתחילת החודש, הוא חגג בתנועת "טלפון לקומאן" שישב ביציע. הנקמה הוגשה קרה, אבל לא בדיוק לאיש הנכון.

קומאן ממש לא חף משגיאות, כמובן. נהפוך הוא - טעויות רבות נעשו לאורך הדרך, והמערכים שלו עיצבנו בצדק את אוהדי סגנון ברצלונה הטהור, גם אם היה ידוע מראש שהוא לא חסיד טיקי-טאקה, ואין סיבה לצפות ממנו לכך. עם זאת, כאשר ליאו מסי היה שם בעונה שעברה, סיימה בארסה עם המאזן ההתקפי הטוב בליגה - 85 שערי זכות לעומת 67 שהיו במאזנן של ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד. היא אף הייתה מעורבת במאבק האליפות ממש עד הישורת האחרונה, וגורלה היה בידיה עד שהפסד ביתי ביזארי לגרנאדה חיסל את התקווה. מסי היה אמור להישאר, או כך לפחות הבטיח לאפורטה בעצמו. כולם יודעים איך זה נגמר, אבל לקומאן לא ניתנה האפשרות להתכונן כראוי לחיים ללא הפרעוש, כל הקיץ בוזבז לחלוטין, והסגל הושלם בחיפזון. החלק האחרון בפאזל היה לוק דה יונג שהגיע כדי למלא את מקומו של אטנואן גריזמן.

מה יודעים האוהדים על הסיבות להגעתו של שחקן שלא מתאים באופן מובהק לברצלונה והפך באופן מיידי לבדיחה, במיוחד ברשתות החברתיות? הם יודעים שקומאן המליץ עליו וביקש להחתימו. הוא אף דאג לשחרר אמירה הזויה לפיה "דה יונג נוגח יותר טוב מניימאר". זה נכון, והוא גם רץ הרבה יותר מהר מלב יאשין המנוח, אבל זה לא הופך אותו לחלוץ ראוי. הציטוט של המאמן עשה את העבודה מבחינת לאפורטה, כי כל האשמה ב"חיזוק" האומלל נפלה הישר על כתפיו של השעיר לעזאזל. אבל האם מאמן שחי על זמן שאול אמור לקבל את ההחלטות? ברור שלא. גם אם קומאן באמת סבר שדה יונג ישתלב בתוכניותיו, האחריות היא של הנשיא וההנהלה, שכוללת את המנהל הספורטיבי החדש ג'ורדי קרויף, אשר שיא הקריירה שלו היה בליגת העל הישראלית.

לפני כחודש עוד נזרק לאוויר הברווז לפיו הוצע לקרויף להחליף את קומאן, אך הוא סירב בשל היותו חברו הקרוב. קומאן זכה באליפויות וגביעים בהולנד, הניף פעמיים את הגביע הספרדי, עבד בהצלחה מעורבת בפרמיירליג והצליח מאוד בנבחרת הכתומה. קרויף זכה בגביע הטוטו, ועם כל הכבוד - אם הרעיון הזה באמת עמד על הפרק, הרי שהכאוס הניהולי מוחלט, ואין ללאפורטה מושג קלוש לאן הוא לוקח את ברצלונה.

שמו של צ'אבי מרחף באוויר עכשיו, כמו תמיד. הפעם, מספרים לנו העיתונים, זה כבר כמעט סגור. הקשר הגאון לשעבר סירב להגיע לברצלונה בעידן ההנהלה הקודמת כאשר יכול היה לרשת את ארנסטו ואלוורדה, והנסיעה של המנהל הספורטיבי דאז אריק אבידאל לקטאר תוקשרה היטב. מאידך, חשוב להדגיש כי גם לאפורטה הוא לא הדמות האידיאלית מבחינתו, ובמהלך הבחירות לנשיאות העדיף צ'אבי לתמוך במועמד המתחרה, ויקטור פונט - אשר הבטיח למנותו אם יזכה. וזו אולי הסיבה לכך שלאפורטה לא מיהר במיוחד להמר על צ'אבי בקיץ. קומאן כשעיר לעזאזל התאים לו הרבה יותר לתקופה הסוערת, וגם עכשיו הוא יעדיף מישהו שיכול להפוך לשק החבטות החדש. לרוע מזלו, המינוי הזה כבר יהיה שלו בכל מקרה, ויהיה בלתי אפשרי להסתתר מאחוריו.

לכן, אם יחליט צ'אבי שהוא מוכן להכניס את ראשו הבריא למיטה החולה, יש סיכוי גבוה מאוד לראות אותו חוזר לקאמפ נואו בימים הקרובים. לאפורטה דאג להדליף בעבר כי אינו משוכנע לגבי בשלותו לתפקיד, וקשה מאוד לשפוט על סמך הקדנציה באל סאד, גם אם היא מניבה תארים. הספק הזה טבעי, אבל צ'אבי נהנה מהערצה עיוורת מבחינת הקהל, שהספיק לשכוח את תרומתו של קומאן כשחקן, אך זוכר היטב את ימיו של הפליימייקר על הדשא. לכן, הוא עשוי לקבל שקט תעשייתי ויחס סבלני מצד העיתונים, בעוד האש תופנה בעיקר להנהלה. היוצרות יתהפכו, וזה עשוי להיות הרבה יותר הגיוני וטוב מבחינת המועדון, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

המאמן החדש יקבל לידיו סגל לא מאוזן עם בעיות רבות, אבל יש בו הרבה כשרונות צעירים, אשר חלקם קודמו מאוד בקדנציה של קומאן, ועל כך מגיעות לו מילות תודה. פדרי, אנסו פאטי, גאבי, ניקו גונסאלס, אוסקר מינגסה, וגם ריקי פוץ' שלא הסתדר עם ההולנדי - כל אלה הם כוכבים בהווה או כוכבים פוטנציאליים. אם יוחלט שהעונה הנוכחית לא רלוונטית מבחינת התוצאות, ואפילו העפלה לליגת האלופות אינה הכרחית במסגרת בנייה מחדש, אפשר להניח את השלד להצלחה עתידית. ואולם, במצבה הפיננסי של בארסה, היא לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות בצ'מפיונס ליג, וגם הדחה בשלב הבתים העונה תהיה בעייתית מאוד לא רק ספורטיבית אלא גם כלכלית. לכן הלחץ לא יפחת, והמתח עשוי להישמר.

הדוגמה של אנדראה פירלו ביובנטוס רלוונטית כאן. המאסטרו האיטלקי אמנם לא בן בית ובוגר אקדמיה כמו צ'אבי, אבל אוהדי הגברת הזקנה אהבו אותו מאוד - עד שהתוצאות לא היו מזהירות, ואז חיפשה ההנהלה שמינתה אותו בצעד נמהר את כל הדרכים להפיל את התיק עליו. ללאפורטה יהיה קשה יותר, ואולי אף בלתי אפשרי, לעשות את התרגיל הזה לצ'אבי, אבל הוא עלול לנסות בכל זאת - ואז זה יהיה המצב, הרי שהתקופה של ההולנדי הג'ינג'י עוד תיראה כטובה בהשוואה לעתיד. תמיד יש לאן להתדרדר, והספק סביב הנשיא גדול אף יותר מהספק סביב צ'אבי. לאפורטה הוכיח זאת בהתנהלותו הבזויה כלפי קומאן, והוא אשם ביריקות שמלוות את עזיבתו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק