השאלה היא בכלל לא מי יהיה המאמן

לראשונה מאז החל עידן קרויף, יעמוד במשחק הליגה הקרוב של מכבי תל אביב ישראלי על הקווים. לא ברק יצחקי הוא הנושא, אלא הסמליות במהלך, שמבטאת את אובדן הדרך שגולדהאר התווה בעשור האחרון. פעם אחת הוא הצליח לעשות פרסה מסיטואציה בעייתית. עכשיו זה נראה הרבה יותר קשה

  • מיטש גולדהאר
תקציר: מכבי תל אביב - מ.ס. אשדוד 2:0 (ספורט1)

12.5.2012. היה היום האחרון שבו עמד מאמן ישראלי על הקווים של מכבי תל אביב. חמישה חודשים לפני כן פוטר מוטי איוניר וניר לוין החליפו. את המינוי הקבוע עד תום העונה הוא קיבל כעבור חודש. כבר באותו יום שבו עזב איוניר בדצמבר 2011 גמלה בליבו של מיטש גולדהאר ההחלטה להעביר את העונה בשלום ולמנות מאמן זר מעתה וכנראה עד עולם.

שמונה שנים וחצי חלפו מאז. 11 מאמנים חילקו הוראות. היו שם הולנדים, ספרדים, סרבים, גאורגי, פורטוגלים ויווני. דובר עברית לא היה בנמצא, גם לא בעמדת העוזר. בשבת בקרית שמונה הרצף הזה יישבר. ברק יצחקי יהיה האיש שידריך את השחקנים על הדשא.

עוד בוואלה!

יצחקי העביר את אימון מכבי תל אביב, תומך בהחזרת איביץ'

לכתבה המלאה
ימים אחרים ופחות שמחים. ניר לוין על הקווים במכבי תל אביב, 2012 (צילום: ברני ארדוב)

האם יצחקי יאמן רק נגד קרית שמונה או שיעביר עוד משחקים עד שיגיע מאמן אחר? זה לא באמת משנה. אין דבר שגולדהאר פחות מאמין בו ממאמנים ישראלים. הוא שונא את הבחישות, את המעורבות ואת החשבון שהם דופקים לתקשורת המקומית. יצחקי כפרסונה הוא אפילו לא העניין פה, זו יותר הסמליות שבאירוע. בפעם הראשונה מאז החל עידן קרויף, למכבי תל אביב אין תחליף זר על הקווים.

מדוע זה כל כך חשוב? משום שזו יותר מהכול המורשת של גולדהאר במועדון - דיסקרטיות, אופרציה הגיונית, תוכניות מגירה, עשיית דברים בדרך שלו, שהיא שונה לחלוטין מרוב הבעלים בליגה. אבל כל התכונות הללו אין למכבי תל אביב היום וצריך לומר ביושר שאין לה כבר שנתיים. הרי גם המינוי של פטריק ואן לוון והמשך ההעסקה שלו היו נגזרת של ברירת המחדל ולא בחירה מושכלת. התבשיל שנרקח מאז עזיבתו של בן מנספורד ולאחר מכן הפרידה מאיביץ' הגיע לפרק האכילה, והוא מאוד לא טעים.

היו למכבי תל אביב שתי עונות בינוניות מתחילת עידן קרויף - 2016/17 ו-2017/18, וגם הן היו שונות במהותן, הצרות של אז הם החלומות שלה היום. אין פתרונות מעשיים, אין ניהול משברים, יש רק קבוצה שמזכירה באופן מפחיד את ימי טרום-גולדהאר ושלוש השנים הראשונות שלו במועדון. מחמאה, כפי גם הוא יודע, זו לא.

קבוצה שמזכירה את השנים הראשונות שלו במועדון, והוא מבין שזו לא מחמאה. גולדהאר (צילום: ברני ארדוב)

המשימה של מכבי תל אביב באיתור המאמן הבא קשה מאוד. ההנחה המתבקשת היא שגולדהאר ירצה למנות מאמן זר. איביץ' יקר, ולא בטוח שהוא האיש הנכון בסיטואציה הזאת, אבל זה כבר נושא לטור נפרד. הוא צריך למצוא מישהו שיבוא לשנה וחצי לפחות, מתוך ידיעה ברורה שהעונה הזאת אבודה, ורצוי גם אחד שמכיר את הכדורגל הישראל (אנדי הרצוג, למשל, יכול להיות אופציה מעניינת, שאולי גם תייצר ותזרז מגעים עם ערן זהבי, גם קרלוס גרסיה הוא שם מסקרן). עד שיגיע מישהו כזה, יצחקי ימשיך לדשדש עם הסגל הקיים ולכו תדעו אם זה לא ייגמר במאבק על הפלייאוף העליון או אפילו גרוע מכך.

כך או אחרת, לא בטוח שההתמקדות במאמן היא הנקודה העיקרית. בעיית הסמכות המקצועית העליונה במועדון עדיין קיימת ומכה במלוא עוזה. העובדה שג'ק אנגלידיס הוצמד בשבוע שעבר לקבוצה כאקט חירום (מהלך שהרגיש כבר בזמן אמת כמו צעד משמעותי לקראת פרידה מואן לוון) יש בה כדי להעיד על כל מה שפגום במכבי תל אביב כיום. מדוע אנגלידיס מגיע רק כשהמצב גרוע? האם השיטה הזאת של שני מנהלים בשלט רחוק בלי אף אוטוריטה אמיתית בקרית שלום באמת יכולה לעבוד?

השאלה היא כמה זמן הנזק הזה יימשך (צילום: אריאל שלום)

הצרה היא לא העונה הזאת ואולי גם לא הבאה. מבחינת מכבי תל אביב והסובבים אותה עולה אולי בפעם הראשונה השאלה האם מדובר באובדן הדרך לשנים קדימה. האם המועדון הזה, שהפך בזכות גולדהאר למופת של התנהלות בכדורגל הישראלי על המגרש ומחוצה לו, נמצא בשינוי כיוון מתמיד ומפחיד? בבד היוטה המפורסם, הסמל לדיסקרטיות בקרית שלום, נפערו כבר מזמן חורים עצומים והגיע הזמן לתקן אותם. גולדהאר ואנגלידיס כבר הצליחו לעשות סיבוב פרסה מוצלח אחד אחרי עונת 2017/18. הפעם נראה שהאתגר שלהם יהיה הרבה יותר קשה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully