כריתת ראשה של ניוקאסל: על עסקת הרכישה הסעודית

האוהדים מאסו בבעלים הקודם ומוכנים להתעלם משיקולים מוסריים, בעוד ממשלת בריטניה סייעה לקידום העסקה מחשש לפגיעה ביחסים בין המדינות. זה הלך לפ.ס.ז' ולמנצ'סטר סיטי, וזה יקרה גם לניוקאסל - היא כבר לא מועדון כדורגל אלא כלי פוליטי

תקציר: ניוקאסל - לידס 1:1 (ספורט1)

"אנחנו רוצים לקבל את הכבוד ואת התקווה בחזרה, ולראות מחוות קטנות שיראו לנו שלאנשים האלה אכפת". כך כתב הארי סאביל, אוהד צעיר של ניוקאסל יונייטד, שניסה להסביר על דפי "הגרדיאן" את הלך הרוח בעיר אחרי אישור מכירת המועדון לקרן הסעודית בראשות יורש העצר מוחמד בן סלמאן - ונותר רק לתהות כיצד אפשר להתדרדר לדרך המחשבה הזו.

לקבל את הכבוד בחזרה? טוב, אוהדי ניוקאסל רבים צהלו ביומיים האחרונים על כך שהם "קיבלו את המועדון בחזרה", אחרי 14 שנות שליטתו של מייק אשלי. אי אפשר להתווכח עם העובדה כי אשלי זילזל באוהדים, התייחס אליהם בבוז והרוויח את השנאה כלפיו ביושר. על הדרך כדאי להזכיר שהוא עצמו קנה את הקבוצה ב-2007 מידי פרדי שפרד, שהיה שנוא לא פחות - ואז דווקא הגעתו של אשלי התקבלה בפרץ שמחה בלתי מרוסן, עד שהתברר לאוהדים שהיא היתה מוקדמת מאוד.

עבור אשלי, ניוקאסל היתה בסך הכל אמצעי לקידום רשת החנויות שלו, והוא אכן רמס את כבודה, אבל האם הפיכת המועדון לכלי פוליטי אומלל בידי משטר טוטאליטרי היא הדרך להחזיר אותו? האם האוהדים באמת מקבלים את המועדון בחזרה לידיהם כי שייח'ים מוצאים לנכון לשפוך לתוכו כספים על מנת לזכות יחסי ציבור נאותים יותר? התיתכן לוגיקה מעוותת יותר?

עוד בוואלה!

ג'רארד ורוג'רס מועמדים לניוקאסל: "רוצים להיות כמו פריז וסיטי"

לכתבה המלאה
קנה את הקבוצה מבעלים שנוא לא פחות. מייק אשלי (צילום: GettyImages, Richard Heathcote)

האוהדים - אידיוטים שימושיים

אוהדי ניוקאסל רוצים להרגיש שלסעודים אכפת מהם. כי הרי ברור שבן סלמאן עסוק כבר שנים במחשבות אובססיביות כיצד לשמח את התושבים המסכנים מצפון מזרח אנגליה, בהם התעלל אשלי האכזר. למשטר הסעודי אכפת מהם בדיוק כמו שלמשטר הקטארי אכפת מאוהדי פריז סן ז'רמן, ובדיוק כמו שלשייח'ים מהאמירויות אכפת מאוהדי מנצ'סטר סיטי. הם רואים בהם אידיוטים שימושיים שמריעים למזימתם השקופה - אך המוצלחת מאוד - לקבל הכרה חיובית בזירה הבינלאומית באמצעות השקעה בכדורגל.

בקטאר יש משטר רצחני שתומך בטרור, אבל יש לו פנים נחמדות בדמות נשיא פריז סן ז'רמן נאסר אל חלאיפי, והוא גם זוכה לארח את המונדיאל. הם מעדיפים כי במקום הפעילות האמיתית של המשטר הזה, יתרכזו האנשים בכך שניימאר מתעקש לבעוט פנדלים ותמיד פצוע בימי הולדת של אחותו, וריאל מדריד מנסה לקחת מהם את קיליאן אמבפה - כי אלה הצרות הכי הגדולות של ממשלת קטאר.

לאורך השנים, הם גייסו למועדון גם דמויות עם תדמית נקיה לחלוטין לכאורה שמעוררים הערצה טהורה, כמו טיאגו סילבה ואדינסון קבאני. עכשיו הם הביאו אפילו את ליאו מסי כדי לשרת את השייח'ים. זה נפלא, והכל נעשה, כמובן, מתוך דאגה כנה לתושבי פריז.

באמירויות הלכו אף רחוק יותר - הם בנו אימפריה חובקת עולם, עם סניפים בניו יורק, מלבורן, מונטבידאו ומומבאי, ומקדמים אסטרטגיה שמבוססת על כדורגל קטלוני סטייל ברצלונה. לשם כך גויסו דמויות מפתח מהנהלת ברצלונה, פראן סוריאנו וצ'יקי בגיריסטיין, ובהמשך גם פפ גווארדיולה לעמדת המאמן. הם התחמקו בתרגילים יצירתיים מחוקי פייר פליי כדי להפוך מועדון בסדר גודל בינוני לאחת הקבוצות החזקות בתבל, ועכשיו האסוציאציה הראשונה של חובבי כדורגל עם האמירויות היא מסירות האמן של קווין דה בראונה.

השיטה - לגייס דמויות עם תדמית נקייה. אל חלאיפי עם מסי (צילום: רויטרס)

ממוסוליני ועד פוטין

לתופעה הזו קיים מונח שלא קל לתרגום לעברית - sportswashing. היא ממש לא חדשה, ובוודאי לא מוגבלת למדינות מהמפרץ הפרסי. לקטגוריה הזו ניתן לשייך את גביע העולם ב-1934 באיטליה של בניטו מוסוליני ואת האולימפיאדה ב-1936 בגרמניה הנאצית של אדולף היטלר. השתלטותו של רומן אברמוביץ' על צ'לסי, שנעשתה כנראה בברכתו של ולדימיר פוטין, יכולה להיכנס אף היא לרשימה - והמשטר הרוסי פעיל מאוד בזירת הכדורגל באופן כללי. הקונצרן הממשלתי גזפרום לא רק קנה את זניט, אלא גם מעניק חסות לליגת האלופות ולמספר מועדונים ברחבי אירופה כולל שאלקה והכוכב האדום בלגרד, ולכאן נכנס גם המונדיאל על אדמת רוסיה ב-2018.

ואם מרחיבים את הראייה ההיסטורית, הרי שהכדורגל משך אליו אינספור פוליטיקאים, אנשי עסקים, וסתם רמאים ושרלטנים שניצלו אותו, והתעשרו ממנו - כלכלית ובעיקר תדמיתית. טבעי להזכיר כאן את סילביו ברלוסקוני במילאן ואת ברנאר טאפי במארסיי, כי כוונותיהם בוודאי לא היו טהורות, אבל הם הפכו לגיבורים של ממש בעיני האוהדים.

מאידך, כאשר מדברים על העסקה החדשה, הגיוני להגביל את הדיון ל-sporswashing של מדינות, כי הוא חמור שבעתיים - הוא מבטל לחלוטין את החופש של ספורט מפוליטיקה. על הדרך כדאי לציין כי סעודיה ואיחוד אמירויות הן בעלות ברית במזרח התיכון, ואי אפשר להתעלם מהמחשבה כי הברית הזו תבוא לידי ביטוי גם בקשרים בין ניוקאסל למנצ'סטר סיטי מאחורי הקלעים, אבל אפילו זו דאגה משנית. הבעיה העיקרית היא כי מדינה בעלת תדמית בעייתית קונה נכס בדמות מועדון כדורגל אנגלי אותנטי שנוסד עוד ב-1892, וכעת מפסיק להתקיים כישות עצמאית והופך לכלי בידי ממשלה זרה.

הרמאים הם הווינרים

אוהדי ניוקאסל, שכה חפצים בהזרמת הכספים אחרי עידן אשלי ומוכנים למכור את נפש המועדון לשטן, יכולים לטעון במידה לא מבוטלת של צדק - אם לקטאר ולאמירויות מותר, אז למה לא לסעודיה? רק כי היא רצחה עיתונאי שביקר את המשטר, מענה אסירים, מגדירה את הומוסקסואליות כפשע, והפציצה את תימן? נו באמת. הרי בריטניה מנהלת קשרים ענפים מאוד עם בית המלוכה הסעודי, מוכרת לו נשק, וזקוקה לו מאוד בזירה הבינלאומית.

למעשה, כאשר נתקלה עסקת הרכישה של ניוקאסל בקשיים מצד הפרמיירליג שסירבה לאשר אותה, שלח בן סלמאן הודעה ישירה לראש הממשלה בוריס ג'ונסון והזהיר כי עיכוב נוסף עלול לפגוע ביחסים בין המדינות. כתוצאה מכך, התערבה ממשלת בריטניה לטובתו ודרשה לייצר מצג שווא שיעקוף את הרגולציה.

וכך התברר לפתע לעורכי הדין כי הקרן הסעודית שרכשה את ניוקאסל יונייטד לא קשורה ישירות למשטר הסעודי, למרות שבן סלמאן עומד בראש הקרן, ולכולם ללא יוצא מהכלל ברור שזה שקר גס - אבל למי אכפת מהשקרים? הרי כך העולם נהג תמיד. כדי להצליח, חייבים לרמות, לגנוב, לדפוק את האחרים, ואולי גם לרצוח אם ממש צריך. זו המציאות. מי שלא מוכן לנהוג כך, הוא לוזר, נאיבי, מתחסד או צדקן. הוא מחוץ למשחק. מי שעשיר יותר, תחמן יותר, רע יותר - הוא הווינר האמיתי. הלא כן?

צפו: אוהדי ניוקאסל חוגגים את הרכישה הסעודית

אוהדי ניוקאסל חוגגים את הרכישה הסעודית (רויטרס)

היו מקבלים גם את דאעש

הלך הרוח הזה נפוץ מאוד, והתעלמות בוטה מהיבטים מורליים טריוויאליים ביותר נתפסת כיום כדרך הנכונה. לכן, בעיני אוהדי ניוקאסל, כל דבר מצדיק היפטרות מאשלי, קל וחומר כאשר המועדון איתו הם מזדהים הופך כעת לשחקן דומיננטי מאוד מבחינה פיננסית. נדמה כי הם היו מקבלים בזרועות פתוחות לא רק את המשטר הסעודי, אלא גם את הטליבאן, אל קאעידה או דאעש. אולי גם היו פורסים שטיח אדום בפני היטלר לו היה קם לתחיה ומגיע עם שק מזומנים. הכל בא בחשבון.

וכה כתב הפרשן ברני רוני בגרדיאן, בהשוואה בין אשלי ובן סלמאן: "סוחר בגדי ספורט מעצבן אל מול דיקטטורה מוכתמת בדם. חוזי חסות עם חנויות אל מול כריתת ראשים של 37 אנשים ביום. העסקתו של דניס וייז אל מול הפצצת תימן. האם באמת ברור שאחת האלטרטיבות האלה - זו שכורתת ראשים - הרבה יותר טובה מהשניה?"

ואז רואים את הציוץ של אלן שירר. "יששששששש. אנחנו יכולים להעז ולחלום שוב", כתב הסמל האולטימטיבי של ניוקאסל. זה אותו שירר שהתנגד נחרצות להקמת הסופר ליג כי מדובר במועדון סגור של קבוצות פאר שרוצות להקפיא את המצב כפי שהוא, לחלק את העושר העצום ביניהן ולהרוס את מבנה הכדורגל התחרותי. וזה נכון, כמובן - הסופר ליג היא רעיון קטסטרופלי, ומועדונים צריכים להרוויח את הזכות להשתתף בתחרויות המובילות ביושר, על המגרש.

אבל אם זו הנחת היסוד, מה עשתה ניוקאסל יונייטד כדי להפוך תוך יום אחד למועמדת לזכיה בליגת האלופות ב-2023? כלום, חוץ העובדה שסעודיה ראתה בה נכס מתאים למטרות sportswashing, ואשלי היה מאושר לשתף פעולה. הוא רצה לקבל 300 מיליון ליש"ט, ופתח בעצמו מאבק משפטי נגד הפרמיירליג כדי להשיג אישור לעסקה. איך זה מסתדר לך, מר שירר?

הביקורת תדעך, הסעודים ינצחו

בימים האחרונים פורסמו בעיתוני בריטניה הרבה מאמרים נגד ההשתלטות הסעודית על ניוקאסל והנכונות להשלים איתה. "קבלת כסף מלוכלך היא המדיניות הלאומית שלנו, במיוחד אחרי שברקזיט פגע בהשקעות הישירות. במדינה כה נחשלת, זרים יכולים לקנות בעיקר אתרי מורשת, וזה כולל מועדוני כדורגל", כתב סיימון קופר בפיינשל טיימס. הפרמיירליג עשתה צעד נוסף לכיוון הפיכתה למגרש משחקים עלוב של דיקטטורים, אוליגרכים וטייקונים זרים, להם אין שום קשר לכדורגל האנגלי השורשי.

לרוע המזל, גל הביקורת הזה ידעך, והפרשנים יתפנו לסקר את ניוקאסל במונחי שוק ההעברות, בניית הסגל, המערך שיציב המאמן החדש, זהות בועט הפנדלים, ואולי גם ימי הולדת של אחותו. זה עבד עם מנצ'סטר סיטי, זה עבד עם פ.ס.ז', זה עבד עם צ'לסי, וזה יעבוד גם עם ניוקאסל. כולם פשוט ישלימו עם המצב. הסעודים ישיגו את מטרתם, והם יודעים את זה. יש להם אפילו גיבוי מבוריס ג'ונסון.

וכן, ניוקאסל תרכוש אינספור כוכבים נוצצים, תרמוס את הפייר-פליי הפיננסי ז"ל, ותפתח מחדש את הדיונים על הצורך ברגולציה הדוקה יותר, הצבת תקרות שכר והגבלת סכומי ההעברות. היא תהיה עכשיו במוקד העניינים, ויהיו גם השוואות לקבוצה של קווין קיגן משנות ה-90'. יש רק בעיה אחת, אותה אוהדים לא מסוגלים בעיוורונם להבין. ניוקאסל יונייטד, כפי שהיתה קיימת עד עכשיו, מתה. היא חדלה להתקיים, וראשה נכרת. החליפה אותה ישות אחרת, שקנתה את סמליה, אבל זו רק העטיפה. גם מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' המקוריות מתו. אפשר להתעקש להמשיך להזדהות עם הישויות החדשות האלה, אבל זה ממש לא אותו דבר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully