וויל, בק, אין: בסוף זה שוב סקוטי ווילבקין נגד כל העולם

• 5:34 דקות לסיום, בפיגור 63:54, ירה סקוטי ווילבקין שלשה ועלה ל-18 נקודות.
• 4:01 דקות, במינוס 65:59, הוא צלף עוד שלשה וטיפס ל-21.
• 3:17 דקות, בפיגור 65:62, סל ועבירה של ווילבקין, והוא כבר ב-24 נקודות.
• 2:01 דקות, בשוויון 65:65, הגארד קלע סל לשתיים. יש לו 26.
• וכשעל השעון 29 שניות, בפיגור 68:67, הוא פגע פעמיים מהעונשין, והגיע ל-28.

מכבי ווילבקין תל אביב 69, באיירן מינכן 68.

אז הצהובים יצאו הקיץ לקניות, והביאו סחורות מהפועל חיפה ומניו אורלינס, ממכבי חיפה וממונאקו, מגלבוע/גליל ומהמבורג, מוולנסיה ומבאיירן. ומה בסוף? בסוף חוזרים לבסיס, לשורשים, להרגלים המגונים, למה שהם עושים כבר שלוש שנים.

כוכב העל ווילבקין מקשית שלשות שמאיימות לפגוע בתקרת ההיכל, לוקח זריקות קשות בסטפ בק, מאתגר את עיגול החצי, חודר על שניים ושלושה שומרים - ומנצח. 13 נקודות הוא קלע ב-334 השניות האחרונות; ואלה היו 13 מ-15 הנקודות האחרונות של מכבי; הוא סיים את המשחק עם מדד 32, בדיוק כמו שאר הקבוצה כולה; אף אחד מעשרת חבריו לא הגיע לדאבל פיגרס, ולא הצליח לחבר יותר משלושה סלי שדה.

האם אלה חדשות טובות למכבי תל אביב? היא אמנם ניצחה, אבל התשובה לשאלה הזאת נעה בין "לא ממש" לבין "ממש לא".

באיירן הייתה בגדר יריבה בהזמנה. מוכת קורונה, עמוסת בעיות, קצרה מלהושיע, ובליץ של שבע דקות וחצי הספיק למכבי תל אביב כדי לגמור - לכאורה, ולא באמת - את המשחק. משוויון 16:16 היא טסה ליתרון מבטיח של 18:35, וזה לא קרה באורח מקרי, אלא בדיוק ברגע שבו עבר יאניס ספרופולוס להרכב הננסי שלו, עם ווילבקין, יפתח זיו וג'ון דיברתולומאו.

העונה, בניגוד לשנים קודמות, יש למאמן היווני סמול פורוורד קלאסי בדמותו של ג'יימס נאנלי, אבל האנרגטיות של שלישיית הגארדים היא זו שאיימה להמיט נוקאאוט מוקדם על הרכב הטלאים הגרמני; במהלך אותה ריצה של 2:19, שחקני החוץ קלעו 17 מהנקודות (15 לווילבקין, זיו ודיברתולומאו ועוד שתיים לקמרון טיילור, שהצטרף בהמשך).

אלא שאז הכול התהפך. זה התחיל בחילוף לגיטימי ביתרון של 17 הפרש, עם הכנסתו הראשונה והאחרונה של עוז בלייזר, שהעביר זמנית את מכבי להרכב של שלושה גבוהים. כדור השלג מיאן להיעצר: במשך עשר הדקות הבאות פגעו הצהובים ב-2 מ-13 מהשדה, ובאיירן הדהימה אותם עם ריצת 5:28. ספרופולוס הזעיק ארבעה פסקי זמן, ביצע חמישה חילופים ושיתף תשעה שחקנים, אך כלום לא עזר ודבר לא הועיל.

גם כשהמומנטום הבווארי נעצר בצורה מסוימת, מכבי תל אביב התקשתה לחבר שני מהלכים חיוביים, והבור הלך והעמיק עד אמצע הרבע הרביעי; ואז, באיחור לא אופנתי, ניסה המאמן היווני הרכב הפוך מזה שהביא לו את היתרון המוקדם, עם נאנלי כסקנד גארד לצידו של ווילבקין, עם אנג'לו קלויארו ודרק וויליאמס בעמדות הפורוורד, ועם ג'יילן ריינולדס כסנטר.

והאמת? כשמביטים על התוצרת ההתקפית של הרביעייה שעמדה מאחורי ווילבקין, אפשר להבין מדוע הוא החליט לתקן בעצמו ולבדו את הנזק שגרמו חבריו.

מי שהפתיע ברגעי הסיום, ותרומתו עברה מתחת לרדאר, היה דווקא וויליאמס. מבין הזרים החדשים והמוכרים של מכבי תל אביב, הוא זה שסוחב על גבו את סימני השאלה הרבים והמציקים ביותר; הם קשורים מן הסתם ובין היתר (על פי פרסומים זרים) להתפרצות הקורונה ולהשפעותיה בטווח הבינוני על כושרו הגופני, אבל האיש לא נראה מחובר לקבוצה עד עכשיו.

ספק אם משחק של שש נקודות, כמו שהיה לו אתמול, טומן בחובו איזושהי בשורה חיובית ומעודדת, ובכל זאת - בניגוד גמור לאופיו כשחקן, ודווקא בעוד הופעה כללית חלשה - וויליאמס היה זה שאסף את הפירורים וביצע את הפעולות הקטנות והכל כך חשובות במאני טיים. פה סל מלייאפ אחרי מסירה נדירה בין גבוהים בצהוב מריינולדס, שם חסימה על דשון תומאס, כאן ריבאונד קריטי. וויליאמס היה הסו שף של ווילבקין.

מכבי תל אביב הופיעה אתמול לראשונה בהרכב מלא ("מלא", בואו. כבר בלי אנטה ז'יז'יץ', ועדיין ללא מתיאס לסור), ושרדה את המותחן המלחיץ של פתיחת העונה. ובשבוע הבא, כמו אמש, היא עשויה לפגוש יריבה נחותה בהרכב חסר; הכוכב האדום בלגרד, שמלכתחילה אינה נמנית על הקבוצות המאיימות והמפחידות ביורוליג, תפתח הערב את העונה ללא שלושה שחקני מפתח - ארון ווייט, אוגניין דובריץ' ודיאן דוידובאץ. ספק אם מישהו מהם יתאושש בזמן כדי לשחק בישראל.

השיבוץ הנוח מזמן לספרופולוס חמישה משחקי בית בשבעת המחזורים הראשונים, כשברצלונה היא קבוצת העל היחידה שתגיע לתל אביב בחודשיים וחצי הקרובים. זה אומר שיש לקבוצתו הזדמנות לצבור ניצחונות, לייצר מומנטום ולמצוא עצמה מתרגלת למקום בחלק העליון של הטבלה; אבל זה אומר גם שאין מקום להחלקות מיותרות, כמו זו שכמעט אירעה אמש.

בקבוצה שתלויה כל כך בכוכב הפרנצ'ייז שלה, אנשי המפתח הם דווקא אלה שאמורים לעמוד לצידו ולקחת עליהם את עול הריכוז וניהול המשחק. זיו וקינן אוואנס עברו את טבילת האש שלהם ביורוליג, והיו לכל אחד מהם דקות טובות במחצית הראשונה, אבל הם גם נעלמו לאחריה; היכולת של מכבי לאפשר לווילבקין להתפנות לקליעות, ולהיפטר מהכדררת הבלתי נגמרת, תלויה באיכות הריכוז שהשניים האלה יוכלו לספק לה.

הבשורה מליל אמש היא שלפחות בינתיים, אין בשורה - והתלות בווילבקין החלה הרבה לפני שהשתלט על המגרש. כי מה בעצם עשו חבריו לקבוצה? ב-10:40 דקות שבהן הגארד סופסל, הם קלעו רק תשע נקודות (קצב של 0.84 נקודות לדקה); ב-29:20 הדקות ששיחק, השחקנים האחרים עמדו על 32 (שהן 1.09 נקודות לדקה). כלומר, בכל רגע נתון שבו ווילבקין נח, אף אחד אחר לא הצליח לקחת צעד קדימה ואפילו להעמיד פנים שהוא סקורר.

ספרופולוס בוודאי מילמל לעצמו בדרך הביתה: "אם אין סקוטי לי, מי לי". ביוונית זה נשמע עוד פחות טוב.

1. לעולם לא נדע כמה רחוק צסק"א מוסקבה הייתה יכולה להגיע אשתקד, אלמלא הפציעה בכתף שגמרה לניקולה מילוטינוב את העונה (בזמן שקבוצתו דורגה במקום הראשון בטבלה). משחק החזרה שלו ליורוליג הסתיים אתמול בתוך שתי דקות, עם פציעה אחרת, בברך, שעל פי עדותו של המאמן דימיטריס איטודיס "לא נראית טוב". לפי הבדיקות הראשוניות לא נראה שהסנטר הסרבי קרע את הרצועה, אבל הלב כואב על אחד השחקנים הטובים באירופה.

2. מונאקו חגגה את הבכורה שלה במפעל הבכיר עם ניצחון קליל על פנאתינייקוס, והגעתו של מייק ג'יימס עשויה להספיק כדי להפוך אותה לקבוצה תחרותית - אולי אפילו כזו שתהיה באזור החיוג של מאבקי הכניסה לפלייאוף. ומה עם פאו? אחרי עוד קיץ מלא בתהפוכות, שום דבר לא השתנה. רכז אמיתי - אין, הבעלים שהבטיח למכור את המועדון - נשאר ולא מזרים כסף מינימלי להרכבת סגל ראוי, וצמד הגארדים המוביל (קנדריק פרי ונמאניה נדוביץ') ניפק שורה סטטיסטית לפנתיאון: 32 דקות, 0 מ-17 מהשדה ומדד 19-. אולי הירוקים בכלל עשו טובה לעודד קטש, כשלא נתנו לו להישאר בתנאים הבלתי אפשריים האלה.