וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יש מגיע בכדורגל: הקונפרנס ליג היא העונש הראוי לקבוצות הישראליות

עודכן לאחרונה: 21.8.2021 / 12:25

אחרי שנים של הידרדרות והזנחה, השלמה עם סטנדרטים נמוכים ופמפום של "כוכבים", הקבוצות הישראליות מוצאות עצמן מתקשות באזרייבג'אן וקזחסטן וחולמות על הליגה האזורית המדכאת. כנראה שזה מה שמגיע להן, ולנו

השבוע שלפני חזרת ליגת העל בכדורגל הוא תמיד חגיגי. תמו ההכנות. אנחנו בעיצומו של חימום אחרון, הידוק החולצה לתוך המכנסיים, פוסעים למגרש בטור. אלה ימים שבהם אנחנו מרגישים כמו בסרטון המפורסם מהליגה הארגנטינאית, כשהשחקנים עולים לדשא מחדר ההלבשה, ובקצה המדרגות מחכה מנהל הקבוצה ומוריד לכל אחד מהם סטירה לפרצוף כדי לעורר ולמלא במוטיבציה. אלה ימים של גיוס כוחות, סקירות כלליות על מצב הקבוצות, סיכומי הקיץ והשינויים בסגל, ובעיקרון זה תמיד שבוע שכולל מעין חשבון נפש: שבוע אחרון של דיבורים לפני מעשים, שבו מנסים קצת לפשפש ולבחון מה מצבנו ולאן פנינו, עם הערכות לעתיד והימורים, הזדמנות אחרונה לבדק בית לפני שנסחפים לתוך שגרת הליגה.

רז מאיר מכבי חיפה מול יונתן כהן מכבי תל אביב. מאור אלקסלסי
והקהל ממשיך להתרגש. כדורגל ישראלי/מאור אלקסלסי

אז מה מצבנו? בדרך כלל התחושה היא שהליגה נפתחת מוקדם מדי, אחרי פגרה קצרה מדי, כשעדיין חם מדי, כשהקבוצות עדיין מנסות להוריד חלודה במשחקי גביע הטוטו (שמאז ומתמיד היה מפעל אומלל ומייגע, כל פוש לטלפון שאני מקבל עליו נתפס עבורי כעלבון וכישלון), כשכל זה מגיע על רקע מוקדמות המפעלים האירופיים ומשחקים חלשים תחת חום כבד; אבל השנה, לקראת עונת 2021/22 (איך הזמן רץ), אופ"א פינקה אותנו במתנה נוספת, שקשה להכריע אם היא יריקה קטנה או דלי של מים על הפרצוף - הקונפרנס ליג. ולמעשה, מוקדמות הקונפרנס ליג.

ולא שהליגה האירופית היא כזאת שוס גדול. תמיד הייתה בה תחושה של האחות הדפוקה והמסכנה, שעצם ההשתפות בה היא מבוכה ועונש עבור המועדונים הגדולים. הרי גם ליגת האלופות היא כבר לא דובדבן ולא קצפת, אבל הליגה האירופית שוחקה בערבי חמישי אחרי שלישי ורביעי של הצ'מפיונס, מגיעים אליה כבר מותשים ושבעים, ואם אתה חובב כדורגל ניטרלי והקבוצה שלך לא במפעל, קשה למצוא בה עניין גדול. עם זאת, תמיד הייתה תחושה של מסגרת מכובדת יחסית שמתאימה למידות הישראליות, נחמה ראויה ומתגמלת כספית עבור קבוצותינו, ואם שוב מדברים על חובב הכדורגל האירופי הסטנדרטי, הרי שידענו שאנחנו בפנים, בסבב, שאוהד מהשורה מכיר את הקבוצות הישראליות, ששמן שגור בפיו, כמו שחובב הכדורגל לומד לאורך חייו להכיר עשרות ערים ברחבי אירופה רק מלוחות התוצאות.

דין דוד שחקן מכבי חיפה. מכבי חיפה, אתר רשמי
זה מה שבישלנו. האלופה בליגת הדיכאון/אתר רשמי, מכבי חיפה

אבל לא רק שהליגה האירופית ממשיכה להיות משוחקת, וממשיכה להיות לא באמת מלהיבה, אלא שכעת נוספה לה אחות דפוקה עוד יותר, אותה ליגה אזורית, זו שאמורה לכנס את הנפולת כדי להגביר את היוקרה של הליגה האירופית, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מככבים באותה קונפרנס ליג, בשאריות של השאריות, ומתכוננים אליה בכל הכוח, עם שלוש נציגות מלאות שאיפות במפעל: הרי האין על זה כולם פה נלחמים, על כרטיס לאירופה? וביום רביעי הקבוצות עורכות מסיבות עיתונאים, וההכנות בשיאן, והמאמן מתלבט על ההרכב והמערך, והקבוצות מתאמנות במגרש החוץ הקשה, ובתקשורת הישראלית מדווחים מה אומרים בתקשורת המקומית על הקבוצה הישראלית, והכל בשביל אותה מסגרת מפוקפקת, בשביל משחקים מול נפטצ'י באקו, שחטיור קרגאנדי, או במקרה של הגרלה באמת קשה, אנורתוזיס הקפריסאית, שלמרבה הצער תמיד מלווה בתוספת "מיודעתנו".

ובזמן שסחבק מזפזפ לו ביום חמישי בערב בין הערוצים והחורים בקצות היבשת והאצטדיונים המדכאים בקזחסטן ואזרבייג'אן, לפתע הכול מתחוור לו: זה העונש שלנו. זה מה שמגיע לנו. הרי לא סתם מצאנו את עצמנו בליגה האזורית, בבלקנית של הכדורגל. זה לא מקרי. זו התוצאה אחרי שנים של הזנחה, דעיכה איטית, השלמה עם מצבנו. שנים של חוסר פרופורציה בין הסטנדרטים בענף לסכומי הכסף שמסתובבים בו, שנים של תוצאות רעות, של הידרדרות בנבחרת וצניחה בדירוג, שנים של לוזונים וברקוביצ'ים וטביבים, זו העוגה שבישלנו.

איתי שכטר שחקן הפועל באר שבע עם איתן טיבי, מיגל ויטור, אלטון אקולטסה. דני מרון
התקשו מול יריבה לא קלה, אנורתוזיס הקפריסאית. באר שבע המתחדשת/דני מרון

ולפתע אפשר להבין את יונתן כהן, שמעדיף לשחק בליגה השנייה באיטליה, הרי הסרייה B נראית טהורה כמו פסגת האלפים על רקע המגרש הסינתטי של קרגאנדי, עליו מכבי תל אביב כל כך התקשתה; וכן, יונתן כהן, שאחרי ההייפ הגדול סביבו וההכרזה הנחרצת של עמיחי שפיגלר אחרי ה-3:4 שהוא "הכוכב הבא של הכדורגל הישראלי", המקסימום שהוא יכול להשיג זה ליגת המשנה באיטליה, והוא לא מהסס. ואפשר להבין אותו. ומה אפשר להגיד על עומר אצילי, שבספרד יובש על הספסל וחזר הביתה כדי לחזור להיות כוכב, והשבוע חגג עם חבריו תיקו בבאקו? שמצבו טוב יותר משל מכבי תל אביב, שמלכתחילה הלכה על תיקו בקזחסטן.

כמה מסכנה נראית המסגרת הזאת, בסיומו של קיץ איכותי שהתחיל ביורו משובח ונגמר באולימפיאדה היסטורית שהבהירה שספורטאים בישראל כן יכולים להצליח, והציגה באור אומלל את כדורגלניה. כמובן שכל הביקורות וכל הכישלונות לא הצליחו לשנות את הענף ובוודאי שמעולם לא פגמו באהבה של הקהל, כשרק השבוע פורסמו הנתונים שמראים שהקבוצות הגדולות ממשיכות למכור מינויים ולעורר עניין בקרב האוהדים. ועדיין, יש צדק פואטי בשיבוץ שלנו בקונפרנס ליג הזאת, במאבקים ובקשיים שלנו להשתלב בה, מין צדק פואטי ועונש ראוי לכולם, לשחקנים ולמאמנים, לשדרים ולאוהדים. ספק אם זה ירגיע מישהו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully