שום דבר לא מובן מאליו: על ההופעה של מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע

הישראליות היו צריכות ליצור מקדמה משמעותית ולהתכונן להגרלת שלב הבתים של הקונפרנס ליג, אך רצונות לחוד ומציאות לחוד. מכבי חיפה והפועל באר שבע רחוקות מלממש את הפוטנציאל הענק שלהן ומכבי תל אביב הבינונית ניצלה את הניקוד המצוין שלה. וגם: ג'וש כהן, ויטור ושמיר

20/08/2021
תקציר: נפטצ'י באקו - מכבי חיפה 3:3 (ספורט1)

על הנייר, שלוש הנציגות הישראליות הבכירות בקונפרנס ליג היו צריכות ליצור אתמול (חמישי) מקדמה משמעותית ולהתכונן להגרלת שלב הבתים ביום שישי הבא בשווייץ. בפועל, למעט אולי מכבי ת"א שפגשה יריבה נחותה משמעותית, אי אפשר לומר על שתי הנציגות האחרות - שעד כה גם היו האיכותיות יותר מבין הנציגות הישראלית הקיץ - שהן בטוחות במשהו, אולי בחוסר היציבות שלהן ובעיקר בהיעדר מימוש הפוטנציאל הענק שלהן.

קחו למשל את מכבי חיפה שנזכרה לשחק רק לאחר שחטפה שלושה שערים מנפטצ'י באקו, קבוצה לא פרייארית בכלל, אבל לא באותה נשימה עם מנצ'סטר יונייטד או פ.ס.ז' או צס'"א מוסקבה, מועדונים שחיפה הייתה יכולה להם בעבר. בחיפה אמרו השבוע שאם הקבוצה תודח משלב הפלייאוף ישוחררו שחקנים כדי להקל על הסגל. בפועל, הסגל העמוק הזה הוא שהציל את חיפה אתמול מתבוסה ונתן לה את התחושה כי בסמי עופר היא תבטיח את מקומה בבתים. השאלה היא מדוע ההרכב שמסיים את המשחק טוב יותר מההרכב שרץ ברוב המשחק?

יש מאמנים שמעדיפים להכניס את הכלים ההתקפיים שלהם כאשר היריבה מתעייפת, כי אז באים התכונות שלהם לידי ביטוי טוב יותר. ויש כאלה שרוצים שבכל שלב במשחק, שיטת המשחק והיתרון הפרסונלי לא יהיו מוטלים בספק. חיפה החלה לשחק כשדולב חזיזה נכנס במקום עלי מוחמד. כלומר, במקום שחקן 50/50 חזק ונטול מספרים, נכנס שחקן מגוון, שמנצל שטחים ומשם מייצר מספרים. למה נפטצ'י באקו היא יריבה שראויה שיציבו מולה שלושה שחקני קישור דפנסיביים שמייצרים לחץ אבל מייצרים פחות התקפה? האם ברק בכר חשש מהיריבה עד כדי כך?

חיפה עפה מול קייראט, ובצורה מביכה, כי לא ניצלה את הפוטנציאל שלה. אתמול היא ספגה שלושה שערים - שוב, כי לא ניצלה את הפוטנציאל שלה - והיא עלולה להיתקל בקשיים במאבק האליפות אם לא תנצל את הפוטנציאל שלה. אי אפשר להיות הרבה יותר איכותיים מהיריבות ולייצר בחלק מהזמן תוצאות בינוניות. להפסיד בקזחסטן, להפסיד באיי פארו וכמעט לחטוף בראש באזרבייג'אן זה לא משהו שאנחנו מצפים מאלופת ישראל, בוודאי ממכבי חיפה שהשקיעה גם בקיץ כדי ליצור פער מהיריבות שלה.

ועוד משפט: ג'וש כהן נבחר בעונה שעברה על ידי מנהלת הליגה לכדורגלן העונה. לפעמים מתגנבת התחושה כי העונה שעברה הייתה סטיית תקן עבור השוער האמריקאי הנחמד הזה. עם הגנה כזו בינונית, צריך שוער שיאזן את הקבוצה. וזה לא מורגש.

עוד בוואלה!

5 הנקודות הכי טובות בארץ לפיקניק לא שגרתי

וואלה! רכב בשיתוף דאצ'יה
הסגל העמוק מנע ממכבי חיפה תבוסה(צילום: אתר רשמי, מכבי חיפה)

מכבי ת"א היא הקבוצה הישראלית הכי קרובה לשלב הבתים, כי ניצחה בחוץ וכי בתכל'ס, הניקוד המצוין שלה (מכבי חיפה, הבנת?) מסדר לה מסלול כמעט חלק עד לשלב הזה, בוודאי יריבה המדורגת במקום ה-11 בליגה קיקיונית באירופה, עם 19 נקודות מ-19 משחקים. ועדיין, מכבי ת"א היא הקבוצה הבינונית מבין שלוש הנציגות הישראליות וייקח לה זמן לחבר את הרכש ולהפיק ממנו תועלת. זמן שאולי יעלה לה ביוקר במאבק על תואר האליפות.

הקבוצה בינונית בכל המערכים שלה. לצד עידן נחמיאס, שהוא בלם מבטיח אבל אפילו לא בלם רוטציה בנבחרת, משחק עדיין לואיס הרננדס שעם כל הכבוד להוצאות החוץ האימתניות שלו (שאחת מהן סידרה למכבי ת"א את שער הניצחון), הוא בלם בינוני בלשון המעטה, שמנסה לחפות על האיטיות והמיקום שלו, בכוח מתפרץ. כלומר, אם שחקן ינסה לעבור אותו, הוא לא יספיק לשים גוף וינסה להוציא את הכדור בגליץ' וכשכדור יעלה מהאגף - כמו אתמול - הוא לא ינסה לצמצם אליו מרחק באמצעות עבודת רגליים, אלא ינסה לנתר, גם אם מדובר בכדור אבוד. אתמול זה עלה למכבי ת"א בשער שכמעט היה יקר מאוד. מקווה שברק יצחקי רואה את זה: מכבי ת"א צריכה בלם קליל יותר, אם לא בסוף החודש אז בינואר.

ובעיית הבלמים של מכבי זועקת יותר כששני המגינים - תפארת הקבוצה - בינוניים להחריד. מקווה שזה לא ענייני הקורונה שלוקחים להם את הראש, כי היום זה קורונה ולפני חצי שנה רקטות על תל אביב, והרי זה לא ייגמר. יתכן וההתעקשות על ז'ראלדש בעונה שעברה הייתה מוגזמת, כמו גם הנאמנות לסבוריט. לפעמים, יש רגעים שצריך לרענן ולהשתמש בפחות סנטימנטים.

גם הקישור הכותש לא מייצר - בלשון המעטה - כדורגל מנצח וההתקפה מורכבת משחקנים שמייצרים פחות מספרים. זו גם הסיבה שבסופו של דבר, השערים מגיעים דרך האגפים ומובקעים על ידי שחקני קו שני. ומשפט על עדן שמיר: הוא היה לצידו של דור פרץ בין שחקני נבחרת הנוער המהוללת של אלי אוחנה שהעפילה ב-2014 לאליפות אירופה. יחד איתם שיחקו בקישור רמזי ספורי ומיכאל אוחנה, כך ששמיר היה בעצם הגרזן הנחבא אל הכלים. במציאות, שמיר הוא אחלה תחליף לדור פרץ כי יש לו תכונות התקפיות, והוא משווע לאמון שייתן לו את הכלים להיות שחקן בוקס-טו-בוקס מיטבי. מכבי צריכה למצוא עכשיו תחליף דחוף ליונתן כהן (פריצה) ואייל גולסה (או להבריא אותו יותר מהר), כי בכל מה שקשור לדור פרץ - היא מסודרת.

הכי קרובה לבתים, אבל מאוד בינונית. מכבי תל אביב(צילום: אתר רשמי, אתר מכבי תל אביב)

השנים האלה שבהם שחקנים ומאמנים ישראלים יוצאים לגלות במושבת העונשין קפריסין - החל מאבי תקוה, ברק יצחקי ואלי גוטמן וכלה בדור מיכה ועומר אצילי - השכיחו מאיתנו את העובדה שבקפריסין יש ליגה טובה יותר מהישראלית. קפריסין מדורגת במקום ה-16 לעומת 23 של ישראל, בדירוג אופ"א, גם בעונה שעברה היא 19 לעומת 23 של ישראל, ורק בשנתיים האחרונות מתחילים לראות שינוי מגמה בין הליגות. ולכן, תחושת ההחמצה של הפועל ב"ש אתמול אולי טבעית אבל קצת לא הגיונית. הפועל ב"ש פגשה בקבוצה טובה. בקבוצה הזו משחקים קפטן נבחרת קפריסין, דמיס כריסטופי שניצח לבד את בוסניה בבית הישראלי של מוקדמות יורו 2016 או קייל לאפרטי, הערן זהבי של הכדורגל הצפון אירי, שהעלה את הנבחרת שלו כמעט לבדו להופעה היסטורית ביורו 2016 והוא שני רק לדייויד הילי האגדי בטבלת הכובשים של הנבחרת הצפון אירית.

אלה השחקנים שהסתובבו אתמול בטרנר, והמצב הטוב ביותר במשחק היה של מילוש דלטיץ' שבעט החוצה ריבאונד שניתז מהקורה של אריאל הרוש. כך שבכל הקשור לתוצאה, היא כזו שמכבדת את שני הצדדים. ב"ש תצטרך לנצח בלרנקה בשבוע הבא כדי לעלות לשלב הבתים, והיא מסוגלת לאור הפוטנציאל שלה, אבל אם היא תפסיד - זה לא יהיה לקבוצה זניחה. הבעיה של הפועל באר שבע היא חוסר היציבות שלה. לצד הצגות כדורגל, יש לה ימים כמו אתמול, שלפעמים הבעיות בסגל מציפות אותה.

בלתי נגמר. מיגל ויטור(צילום: דני מרון)

זה לא סוד שלבאר שבע הרבה שחקני קישור - יותר מדי אפילו - שיוצרים פקק. ההתעסקות במי לא לקפח, יוצרת לפעמים הרכבים שלא מסוגלים לייצר הרבה או הרכב שבו שחקנים ידרכו זה לזה על הבלטה. לקבוצה יש יותר מדי מוסרים שהתמקמו על משבצת עושי המשחק מאחור. כולם עושי משחק: גורדנה, מיכה, ספורי, פטרוצ'י, ולצד זה יש לה פחות מוציאים אל הפועל - חוץ מאיתי שכטר - ויותר מדי שחקני כנף ש"עושים בלגן". כלומר, אם הקבוצה משתלטת על הקישור ובהתקפה יש לה שחקני קו ואין לה חלוץ מטרה, זה כמו ללחוץ בעצבנות על דוושת הגז, כשמוט ההילוכים תקוע על N. אי אפשר להתקדם ככה.

אתמול היה המשחק הראשון העונה של באר שבע באירופה שבו היא לא כבשה, לעונת 11 כיבושים בארבעת המשחקים הקודמים. יוג'ין אנסה נח אתמול, אבל כששגיב יחזקאל לא כובש, ואלטון אקולטסה יכבוש פעם בחצי שנה, משהו נוסף צריך לקרות, והוא לא קורה. יכול להיות שב"ש בנתה באמת על ניקיטה רוקאביצה ויכול להיות גם שהיא משתמשת פחות בשכטר - 42 דקות בשני המשחקים האחרונים.

ועוד משהו: השחקן המצטיין של באר שבע אתמול היה כרגיל מיגל ויטור, הבלם הבלתי נגמר. ויטור נמצא פה כבר עונה שישית, לקח שתי אליפויות וגביע, ועדיין הקבוצה תלויה בו ובברכיים שלו. השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי. אחרי שברדה ומליקסון פרשו, ב"ש היתה צריכה לגדל מנהיג. ואין עוד מלבדו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully