מכבי תל אביב ועוד 15: היכרות מחודשת עם ג'יימס נאנלי

בקיץ 2017 עזבו את מכבי תל אביב שרידי זכייתה האחרונה ביורוליג (גיא פניני, דווין סמית' ויוגב אוחיון), אבל עד היום היא מקפידה שבכל רגע נתון יהיה ברשותה לפחות אלוף אחד בדימוס. אלכס טיוס חזר אז ונשאר שנתיים, זכר לגביע ב-2014, ואחריו הגיעו אותלו האנטר וארון ג'קסון. גם בעונת 2021/22, על אף עזיבתו של הסנטר האמריקאי, תישמר המסורת: את התקן יתפוס ג'יימס נאנלי, שזכה בגביע עם פנרבחצ'ה לפני ארבע שנים.

השלשה הראשונה שנאנלי יקלע בצהוב תהיה ה-100 בקריירת היורוליג שלו. מדובר בציון דרך חביב ולכאורה נטול חשיבות, אבל הוא רק מתחיל לספר את ההתמחות המרכזית שלו; האיש מדורג רביעי בכל הזמנים במפעל באחוזים מחוץ לקשת, עם לא פחות מ-48.5, וככל הנראה יתחיל העונה במקום הראשון בקרב השחקנים הפעילים, לפני קייל קוריץ' מברצלונה (46.6%).

וכאן נשאלת השאלה שאמורה ללוות כל שחקן חדש שנוחת בקבוצה כלשהי: את מי הוא בעצם מחליף? במקרה של נאנלי, או ליתר דיוק במקרה של מכבי, מדובר בשאלה מורכבת. מורכבת מדי. על פניו הוא בא במקומו של אלייז'ה בריאנט; למעשה, הוא אמור להחליף את דווין סמית'. מאז עזיבתו של מי שהפך לשחקן פרנצ'ייז, לא היה לצהובים סמול פורוורד קלאסי, עם גובה ואתלטיות, שיוכל לרווח את המשחק, למשוך תשומת לב מהיריבות ולפתוח את ההגנה באמצעות קליעה אבסולוטית מבחוץ.

סוני ווימס היה אמור לעשות זאת כשסמית' עוד שיחק לצידו, דשון תומאס תופקד בעיקר כפאוור פורוורד, מייקל רול לא בדיוק התעלה ודיאנדרה קיין הוא אולי השחקן הרחוק ביותר מההגדרה "קלע אבסולוטי". בשנתיים האחרונות יאניס ספרופולוס מצא עצמו תלוי בהרכבים גבוהים עם אנג'לו קלויארו כמספר 3, או בהרכבי גארדים עם יובל זוסמן ו/או בריאנט בעמדה הזו. את החלק הבעייתי במשוואה מתבקש נאנלי לשנות.

הרגע הקשה בקריירה של נאנלי אירע לפני ארבע שנים. במשחק יורוליג בין פנרבחצ'ה לבאסקוניה הוא רץ למתפרצת לבדו, עלה להטבעה ונחת בצורה מחרידה, עד כדי כך שאיבד באופן מיידי את ההכרה. ההלם באולקר ספורטס ארנה היה גדול, והסרטון מהאירוע הפך ויראלי. לבסוף התברר שהאמריקאי "רק" שבר את ידו, ואף חזר לפעילות כעבור כחודשיים, אבל גם הוא עצמו התקשה להתאושש מהזיכרון.

"אני לא זוכר שום דבר מהרגע עצמו, לא את העלייה לדאנק, לא את הנפילה ושום דבר ממה שקרה אחר כך", סיפר בריאיון לוואלה! ספורט ב-2018 בהתייחסות ראשונה למקרה. "גם כשהתעוררתי, הייתי די מטושטש. מה שחוויתי בימים שאחרי הפציעה זה בעיקר תסכול. הייתי בכושר טוב, בסיטואציה טובה, זה היה הרגע שלי. קיוויתי שזה לא יעצור את המומנטום שלי".

יצא לך לצפות ברגע הנפילה ביוטיוב, שאלתי את נאנלי. "לא, ניסיתי להשאיר את זה מאחוריי, לא להיכנס לזה ולא לחשוב על זה. התרכזתי בהחלמה שלי. חששתי שזה יימשך יותר זמן ממה שהיה באמת, ואני שמח שזה יצא כך".

אז מהפציעה ההיא, כפי שהעיד בעצמו, נאנלי התאושש בצורה מהירה ויפה; אלא שבאותו קיץ הוא עזב את פנרבחצ'ה, ומאז הפך לנווד שלא שרד יותר מחצי עונה בשום קבוצה ולא ממש מצא את עצמו. בעונת 2018/19 טייל בין מינסוטה, יוסטון ומילאנו, שבה רשם את ממוצעי השיא שלו ביורוליג (14.1 נקודות בעשר הופעות תחת סימונה פיאניג'אני); ואת עונת 2019/20 החל בשנגחאי וסיים בקאמבק לא מזהיר בפנר (4.2 נקודות), לפני שמגיפת הקורונה השביתה את הספורט העולמי.

מאז חלפה יותר משנה, ונאנלי כמעט לא שיחק כדורסל. הוא הופיע פעמיים במדי נבחרת ארה"ב במוקדמות האמריקאפ בפברואר האחרון, ועוד תשע פעמים בחודש בניו אורלינס פליקאנס. למעשה, מכבי תל אביב היא הקבוצה ה-16 שבה יופיע בתוך כמעט עשור, מאז סיים את קריירת המכללות שלו ב-2012.

ליגת העל הפכה במרוצת השנים למקפצה עבור לא מעט שחקני יורוליג אמריקאים. וויל קלייברן, זאק לידיי, פריאיי הנרי וקורי וולדן הם הדוגמאות העדכניות ביותר, וגם נאנלי יכול לראות עצמו חלק מהרשימה. ב-2015 הוא הצטרף (שוב באמצע העונה) לצביקה שרף במכבי אשדוד, קלע 17.1 נקודות למשחק ועזר לה להימנע מירידה ללאומית. שנתיים מאוחר יותר כבר הניף את גביע היורוליג עם ז'ליקו אוברדוביץ'.

"יאללה אשדוד!", זעק נאנלי כשהזכרתי לו את התקופה בישראל. "לקחתי איתי המון חוויות מהעונה הזאת. היו לנו הרבה שחקנים צעירים טובים ורעבים, והחמצנו את העלייה לפלייאוף בניצחון או שניים. זה היה מאכזב. צביקה עזר לי מאוד להתפתח כשחקן, הוא אחד המאמנים הטובים שהיו לי. הוא האיש שלי".