קישור למציאות: טוכל וקאנטה ניצחו בגמר האלופות, גווארדיולה המפסיד הגדול

תומאס טוכל לא דמיין את המשחק ללא אנגולו קאנטה, הימר בתבונה על קאי האברץ וקטף את הגביע. גווארדיולה איבד קשר למציאות, הלך על מערך הזוי ללא קשר אחורי אשר לא נוסה בעבר, וקיבל את העונש הראוי. רק חבל על קווין דה בראונה. יוכין מסכם את הגמר

תומאס טוכל חוגג עם שחקני צ'לסי את הזכייה בליגת האלופות (מתוך האתר הרשמי של צ'לסי)

אפשר היה לחוש לאן הגמר הזה הולך כאשר אנגולו קאנטה כמעט כבש בנגיחה. מבין כל התסריטים, זה היה הדבר הכי הזוי והכי אבסורדי. לפני 12 שנה בדיוק, בגמר הראשון של פפ גווארדיולה בליגת האלופות, הבקיע ליאו מסי בראשו נגד מנצ'סטר יונייטד - וכולם לא הפסיקו לדבר על זה. אלא שהפרעוש הוא בכל זאת חלוץ, והוא גם הושאר לבדו לגמרי ברחבה. קאנטה נמוך ממנו בסנטימטר וכיבוש מעולם לא היה רלוונטי מבחינתו. העונה יש לו אפס שערים בכל המסגרות. ואולם, הוא דהר לרחבה, ניתר כמו לברון וניצח בקרב אווירי את רובן דיאס האימתני והמהולל. גם ראחים סטרלינג זיהה את הסכנה, רץ לעזור ולסגור את הצרפתי - אך לשווא. קאנטה פגש בתזמון מושלם את ההגבהה של בן צ'ילוול, וזה לא היה רחוק מסיומת סנסציונית ומטורפת.

וכדי להעצים את גודל הרגע, כדאי לזכור כי קאנטה לא היה כשיר לחלוטין. הוא נפגע בשריר הירך במפגש מול האקסית לסטר לפני פחות משבועיים, הוחלף במחצית הראשונה, החמיץ את ההתמודדות מול אסטון וילה במחזור האחרון - ומאז התמודד המאמן תומאס טוכל עם אינספור שאלות לגבי סיכויי שיתופו בגמר ליגת האלופות. "אולי אשנה גישה, אפסיק לדבר עם הרופאים, ופשוט אתן לאנגולו לשחק. הוא כבר יסתדר", אמר הגרמני. הוא לא יכול היה לסבול את המחשבה על היעדרותו של קאנטה מהמשחק הכי חשוב של העונה. "צ'לסי עם ובלי קאנטה הן שתי קבוצות שונות", הוא טען. וכולם ידעו היטב שהוא צודק. אז קאנטה שיחק והוכתר לשחקן המצטיין. בניגוד לנגיחה ברחבה, זה דווקא היה צפוי ביותר. הוא היה כהרגלו בכל פינה במגרש וחיסל המון התקפות של מנצ'סטר סיטי.

עוד בוואלה!

צ'לסי זכתה בליגת האלופות אחרי 0:1 בגמר על מנצ'סטר סיטי

לכתבה המלאה
איך אפשר להסתדר בלעדיו? זומה מניף את קאנטה, אגוארו מאוכזב (צילום: רויטרס)

פרננדיניו ורודרי - העוגן של ההצלחה

לגווארדיולה אין קאנטה, אבל הוא הגדיר כבר מזמן את השחקן הכי חשוב בקבוצתו. "פרננדיניו הוא שחקן הרבה יותר טוב ממני, והוא חיוני לחלוטין עבורנו", נהג לומר המאמן הקטלאני מאז הגיע לקבוצה בקיץ 2016 - ולא נתן לברזילאי מנוחה. וכאשר הקשר האחורי התבגר, היה צורך להחתים מחליף שיתחלק איתו במעמסה, ויהפוך בבוא העת ליורשו האולטימטיבי. רודרי יועד למשבצת הזו, והמועדון שילם תמורתו שיא של 70 מיליון ליש"ט לאתלטיקו מדריד לפני שנתיים. והרי הספרדי השתלב נהדר במערך. כבר בעונה שעברה הוא תפס מקום קבוע בהרכב, בעוד פרננדיניו סתם פעמים רבות את החור בהגנה כבלם. גם העונה הוא היה באנקר כמעט ודאי. וכאשר רודרי נח, פרננדיניו שיחק במקומו.

רק במשחק אחד, בבית מול אולימפיאקוס בשלב הבתים בליגת האלופות, שניהם לא היו בהרכב. אחד בלבד, והוא היה קל מאוד על הנייר. השני הגיע אתמול, כאשר רודרי ופרננדיניו הושבו בצוותא על הספסל בגמר האלופות הראשון של פפ אחרי עשור. למה? "אנחנו קבוצה התקפית, וזקוקים לכולם למעלה", הצהיר גווארדיולה, אבל זה לא מסתדר עם שום היגיון. כי כל קבוצותיו של גווארדיולה היו תמיד התקפיות. גם סיטי, גם באיירן מינכן, גם ברצלונה - הוא תמיד רצה לשלוט בכדור ולתקוף. זה מובן מאליו.

טעות שעלתה ביוקר. גווארדיולה (צילום: רויטרס)

כמו ברצלונה בלי בוסקטס

כדי לעשות זאת, נדרש איזון, וקשר אחורי איכותי מספק את האיזון הזה. בסיוט הגדול ביותר בלילה לא היה פפ מעלה בדעתו לשלוח את בארסה שלו לדשא בגמר ליגת האלופות ללא סרג'יו בוסקטס. זה בלתי אפשרי. הוא אף פעם לא אמר: "היינו זקוקים לכולם למעלה, אז סיפסלתי את בוסקטס, ופתחתי עם מסי, אטו, הנרי ופדרו". למה זה קרה אתמול? סביר שאת התשובה לא נקבל לעולם. היא לא קיימת.

ואפילו אם הבשילה במוחו של גווארדיולה המחשבה הגאונית לפיה אין צורך יותר בקשר אחורי, היה לו זמן לתרגל זאת. אחרי שהאליפות כבר הובטחה רשמית, והקבוצה העפילה לגמר ליגת האלופות, היו משחקים חסרי משמעות בפרמיירליג בהם ניתן היה לערוך ניסויים מהפכניים להנאתו. הוא לא עשה זאת. רודרי שיחק נגד ניוקאסל וברייטון, פרננדיניו פתח נגד אברטון במחזור הנעילה. האם היה פה ניסיון להפתיע את טוכל, או אולי הוחלט על השינוי הטקטי הביזארי רק ברגע האחרון? כך או כך, צ'לסי היתה מאושרת ממערך היריבה, בעוד שחקני סיטי עצמם הופעתו בהחלט. במחצית הראשונה הם מצאו את עצמם.

החלטה ביזארית. פרננדיניו (צילום: רויטרס)

ההבנה בין הגרמנים הכריעה

חסרונו של קשר אחורי קלאסי משפיע על כך הקבוצה. הוא קריטי עבור הבלמים, ואפשר היה להבחין בחוסר ביטחון מסוים אפילו אצל דיאס, שלא לדבר על ג'ון סטונס. הם רגילים לשחקן שסוגר את הנתיב אליהם, ונדרשו להתאים את המשחק לסיטואציה לא מוכרת. חוליית ההגנה הכי טובה בעידן גווארדיולה נפרצה פעם אחר פעם לפני ההפסקה, וטימו ורנר יכול היה לגמור את המשחק מוקדם אלמלא בזבז כהרגלו את הצ'אנסים. בסופו של דבר, כדור עומק אחד - חכם ומדויק - של מייסון מאונט הנפלא הספיק כדי שקאי האברץ יברח לדייט מרגש עם השוער אדרסון ויבקיע את שערו הראשון בליגת האלופות בעיתוי האידיאלי.

האברץ היה אמור לכבוש את שער הבכורה בחצי הגמר מול ריאל מדריד, אז פגשה ההקפצה שלו את המשקוף לפני שורנר נגח את הריבאונד פנימה. הוא גם היווה את ההתלבטות הגדול של טוכל במערך. מאמן צ'לסי ממש לא התכוון להמציא את הגלגל מחדש כמו פפ, וההרכב שלו היה צפוי בהחלט, אבל פרשנים רבים היו מעדיפים לראות בו את כריסטיאן פוליסיץ', שהפגין כושר טוב לאחרונה. טוכל הלך על האברץ והסביר שההבנה ההדדית עם ורנר הכריעה: "קאי וטימו הם צמד טוב בחוד, והם מרגישים זה את זה מצוין". ואכן - ורנר אולי החמיץ המון העונה, אבל התנועה שלו ללא כדור פנטסטית. הריצה שלו שמאלה היא שהוציאה את דיאס מהעמדה כאשר מאונט שלח את כדור הרוחב, ובזכותו היה האברץ חופשי. הרעיונות של טוכל עבדו נהדר. הרעיונות של פפ - ממש לא.

הרעיונות שלו דווקא עבדו נהדר. טוכל חוגג עם המשפחה אחרי הזכייה (צילום: רויטרס)

מאונט עדיין בשל יותר מפודן

גווארדיולה לא רק חיסל את הקישור האחורי - הוא גם שילב במקום רודרי/פרננדיניו דווקא את סטרלינג אשר בקושי קיבל הזדמנויות בחודשים האחרונים והרגיש קצת חלוד באגף השמאלי. מימין הפגין ריאד מחרז יכולת זוהרת הרבה פחות בהשוואה לחצאי הגמר מול ריאל, בעוד קווין דה בראונה ופיל פודן נדחפו קדימה, ולעתים נדמה היה כי שניהם מתופקדים על תקן "תשע מדומה" ביחד. איכויותיו הבולטות ביותר של הגאון הבלגי - מסירות העומק שלו - לא באות לידי ביטוי כלל במערך מסוג זה, בעוד ברנרדו סילבה דווקא נדרש לעשות יותר מדי עבודה שחורה בתפקיד נסוג מדי. על אילקאי גונדואן, שהפך העונה לסקורר מחונן עם כניסות לרחבה סטייל פרנק למפארד, כמעט ונאסר להיכנס לשליש האחרון של המגרש במערך הביזארי. זה נגמר עם בעיטה אחת למסגרת במשך כל המשחק - מאזן עגום ביותר עבור קבוצה שהציגה כדורגל מאוזן וראוותני מאז תחילת 2021.

התסכול ניכר היטב על דה בראונה, שצולם לא פעם מניף בייאוש את ידיו וצורח על חבריו. זו לא התנהגות שאופיינית לו, קל וחומר בשלבים מוקדמים של המשחק. היה מאכזב לראות את השחקן האדיר הזה כשהוא לא מצליח להביא לידי ביטוי עשירית מהפוטנציאל דווקא בגמר ליגת האלופות הראשון בחייו, ואז הוא גם נפצע בפניו ונטש עם דמעות בעיניים. ודווקא אז, כאשר המאסטרו כבר לא היה על הדשא, החליט גווארדיולה שחייבים להודות בטעות - והכניס את פרננדיניו. המשחק התאזן, אבל דה בראונה כבר לא היה שם, בעוד פודן המשיך להיעלם. מבחינת מאמן אנגליה גארת סאות'גייט היה כאן רמז ברור לקראת יורו 2020 - אם יש התלבטות בהרכב בין מאונט לפודן, אזי הכוכב הצעיר של צ'לסי צריך לקבל עדיפות. בשלב זה, הוא בשל יותר למעמדים הגדולים.

המערך הניסיוני פגע גם בו. דה בראונה (צילום: רויטרס)

יציבות היא שם המשחק

וכך ניצח טוכל את גווארדיולה בפעם השלישית ברציפות. בכל שלושת המשחקים, הוא יישם את אותו המערך בדיוק, עליו בנה את ההצלחה המסחררת מאז מונה במקום למפארד בינואר. 3-4-3 עם שלישיית חוד גמישה. כולם מרגישים נוח במסגרת הטקטית הזו, ובחצי גמר הגביע ההרכב היה זהה לאתמול, למעט חכים זייש שפתח במקום האברץ והבקיע את שער הניצחון. לעומת זאת, גווארדיולה הלך במשחקים אלה על שלושה מערכים שונים. בגביע הוא הימר משום מה על רודרי ופרננדיניו ביחד, ופתח עם חלוץ מובהק בדמותו של גבריאל ז'סוס. בליגה צוות קון אגוארו לברזילאי, והיו שלושה בלמים מאחורי רודרי. ואתמול... טוב, כבר דיברנו מספיק על אתמול.

וזה, בגדול, היה ההבדל המהותי בין המנצחת למפסידה. את האמונה של טוכל בעצמו שום דבר לא יערער. לעומת זאת, גווארדיולה - בדיוק כמו ברבע הגמר נגד ליון באוגוסט שעבר - זנח את הדרך שהובילה להצלחה, וקיבל את העונש הראוי. זה לא היה כך בימיו בברצלונה, כאשר הוא סמך על השיטה, וגם מסי היה מסוגל לכבוש בנגיחות. אתמול, הבמה הייתה של טוכל וקאנטה, כי הם מסמלים את היציבות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully