בדצמבר 2011, ממש בתחילת העידן הקטארי של פריז סן ז'רמן, החליטו נאסר אל חלאיפי ולאונרדו לפטר את המאמן אנטואן קומבוארה, אף על פי שהחזיק במקום הראשון. קרלו אנצ'לוטי הגיע במקומו ואיבד את הפסגה לטובת מונפלייה שחגגה אליפות היסטורית שאף אחד לא העלה על דעתו.
בדצמבר 2020, אחרי שבע אליפויות בשמונה שנים, שוב בחרו אל חלאיפי ולאונרדו לבצע שינוי על הקווים. מאוריסיו פוצ'טינו החליף את תומאס טוכל, וגם המקרה הזה הסתיים כעת באובדן התואר. המרוויחה הבלתי צפויה הפעם: ליל שחוגגת אליפות רביעית בתולדותיה, בדיוק עשור אחרי הדאבל עם רודי גרסיה ואדן הזאר.
באופן סמלי, האיש שאחראי לאליפות המפתיעה הזו יותר מכל, לואיס קמפוס - מי שבנה את ליל הנוכחית ונחשב למחסל של פ.ס.ז' אחרי שעשה את זה כבר עם מונאקו - סיים גם הוא את תפקידו בדצמבר 2020.
קמפוס, פורטוגלי בן 56 שאימן קבוצות קטנות בפורטוגל לפני שנקרא על ידי ז'וזה מוריניו לשמש כסקאוט של ריאל מדריד, הגיע לצרפת ב-2013 כמנהל הספורטיבי של מונאקו. הוא היה אחראי על הרכש הנוצץ (רדאמל פלקאו, חאמס רודריגס, ריקרדו קרבאליו ואחרים) בימי הבזבוזים של דמיטרי ריבולובלב, ולצד זה גם סיפק הברקות עם צירופם של פאביניו, ברנרדו סילבה, תומא למאר ואנתוני מרסיאל. גם כאן עזב עוד לפני שראה את מונאקו קוצרת את הפירות עם האליפות ב-2017, ואז העביר את מגע הזהב שלו לליל.
קמפוס מצא מקום חדש לעשות את מה שהוא אוהב יותר מכל: לאתר מציאות ולאחר מכן למכור ביוקר - כמו מקבילו הספרדי מונצ'י. אחרי שהמאמן כריסטוף גאלטייה הגיע בדצמבר 2017 והציל את ליל מירידה במחזורי הסיום, השניים החזירו את המועדון לצמרת עם סגנות ב-2018/19 וכרטיס לליגת האלופות. לאחר העונה המוצלחת הזו, ליל מכרה את ניקולא פפה לארסנל ב-80 מיליון יורו (שיא מועדון, שנתיים אחרי שנרכש ב-10), את רפאל לאאו למילאן ב-29.5 מיליון (שנה אחרי שהגיע כשחקן חופשי) ואת טיאגו מנדס לליון ב-22 מיליון (שנתיים אחרי שנרכש ב-9).
התסריט כמעט חזר על עצמו בעונה שעברה. ליל פספסה את הכרטיס לליגת האלופות רק בנקודה, ואולי הייתה משיגה אותו אם הקורונה לא הייתה עוצרת את הליגה במחזור ה-28. זה הספיק כדי להציג לראווה את ויקטור אוסימן הניגרי, שנרכש ב-22 מיליון יורו משרלרואה, כבש 13 שערים ונמכר אחרי שנה לנאפולי ב-70 מיליון, ולייצא גם את הבלם הברזילאי גבריאל לארסנל תמורת 26 מיליון יורו.
עם הכסף הזה, קמפוס הרשה לעצמו לשבור בקיץ האחרון את שיא ההעברות של המועדון פעם נוספת, כשרכש את החלוץ הקנדי ג'ונתן דייויד מגנט בכ-30 מיליון יורו, מתוך ידיעה ברורה שגם עליו יוכל המועדון לעשות רווח. סוון בוטמן ההולנדי הובא כדי לאייש את המשבצת שפינה גבריאל, וגם אותו צפויה ליל למכור בהמשך בסכום גבוה הרבה יותר מ-8 מיליון היורו ששילמה לאייאקס, בטח אחרי שהפך לשחקן נבחרת הולנד.
אבל ההברקה הגדולה מכולן הייתה דווקא ההחתמה השלישית, שרחוקה כל כך מהקו הזה וצריכה להסתיים עם פרס שחקן העונה. כדי לתגבר את דייויד הצעיר, ליל צירפה (בהעברה חופשית) את בוראק יילמאז בן ה-35, שמעולם לא שיחק בליגה אירופית שהיא לא הסופר ליג הטורקית. החלוץ התאקלם במהרה בעזרת בני ארצו יוסוף יאזיג'י וזקי צ'ליק, והוכיח שהוא סקורר מדופלם - ולא משנה הגיל, המדינה או השפה. 16 שערים כבש יילמאז, כולל שישה בחמשת המחזורים האחרונים, ויחד עם ה-13 של דייויד היה לקבוצה כוח אש ראוי שהספיק להכריע משחקים, גם אם היו שלוש התקפות חזקות יותר ברביעיית הצמרת.
כי לליל שהפסידה רק שלוש פעמים (אינטר היחידה עם כמות כה נמוכה), הייתה גם הגנת ברזל שספגה רק 23 שערים (פחות מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות). השוער מייק מניאן היה הפנים שלה ושמר על רשת נקייה ב-21 משחקים - יותר מכל שוער אחר בליגות הגדולות. מלפניו ניצב הקפטן ז'וזה פונטה, שגם בגיל 37 ממשיך להנהיג ובעיקר לחנוך ולקדם בלמים צעירים. אלוף אירופה הפורטוגלי עשה את זה בהצלחה מרובה בסאות'המפטון עם וירג'יל ואן דייק, קידם את גבריאל בשנתיים הקודמות והעונה חתום על ההתפתחות המדהימה של בוטמן.
העוגן השלישי בחוליית ההגנה הוא הקשר האחורי בובקארי סומארה, בוגר האקדמיה של פ.ס.ז', בדיוק כמו השוער מניאן. הקיר בן ה-22, אתלט בנוי לתלפיות, כבר סגור בלסטר סיטי לקראת הקיץ, ובמחיר מציאה מבחינתה. ליל עברה בדצמבר האחרון לידי קרן ההשקעות מרלין פרטנרס, קמפוס עזב בעקבות הבעלים ג'רארד לופז וההנהלה החדשה לא הצליחה להאריך את ההתקשרות עם סומארה, שנמצא שנה אחת לפני סיום החוזה ולכן יימכר בחצי מחיר (פחות מ-25 מיליון יורו).
הקשר האחורי ודאי לא יהיה היחיד שיעזוב, לאור החובות הכבדים איתם צריכה ליל להתמודד, והמקרה שלו מלמד עד כמה ההישג הזה אינו מבשר על העתיד. שחקנים רבים עשויים להימכר וגם המאמן גאלטייה מבוקש מאוד (ניס, ליון וגם נאפולי בעקבותיו) ולא מעוניין להישאר במצב העניינים המסתמן. נראה שהמשכיות לא תהיה פה, אבל נשיא המועדון אוליבייה לטאן ושחקן העבר סילבן ארמן שהגיע איתו מראן כמחליפו של קמפוס (עוד שני אקסים של פ.ס.ז'), ינסו בכל זאת להעמיד קבוצה ראויה גם לליגת האלופות ואולי להשיג תיקון לקמפיין הקודם שבו הקבוצה השיגה נקודה בלבד. הסיכויים לא נוטים לטובתם.