אלופה בעל כורחה: מאבק האליפות הכאוטי בספרד יוכרע באופן מקרי

זה מרתק וכייפי לצפיה, אבל אף אחת מהטוענות לכתר בליגה הספרדית אינה ראויה לזכות באליפות. אתלטיקו, ריאל וברצלונה זורקות בזו אחר זו את ההזדמנויות לפח, וזו שסתיים בפסגה לא ממש תהיה ווינרית. שתי האחרות פשוט יהיו יותר לוזריות ממנה

עשה הכל על מנת לא להיות מורגש (צילום: רויטרס)

אדן הזאר כבר הרים ידיים בייאוש. רק זה היה חסר לו - להרוס לריאל מדריד גם את המשחק הקריטי הזה. אחרי ההופעה האישית הקטסטרופלית בסטמפורד ברידג' ביום רביעי בחצי גמר ליגת האלופות, אחריה צולם מתלוצץ וצוחק עם חבריו לשעבר בכחול, הוא נאלץ לפרסם התנצלות פומבית בפני האוהדים, אבל ההמולה עדיין היתה גדולה.

שום דבר לא הלך לו מאז שילם תמורתו פלורנטינו פרס לצ'לסי 100 מיליון יורו בקיץ 2019, ואתמול - כאשר פגשו הלבנים את סביליה בידיעה כי גורל האליפות ברגליה - היה מעדיף הבלגי להיות שוב פצוע, כמו בקלאסיקו. זה לא הסתדר לו, וזינדין זידאן שלח אותו למערכה בדקה ה-79, אבל הזאר עשה הכל על מנת לא להיות מורגש. הכמיהה לא לקלקל כבר יותר חזקה מהרצון לתרום. זה המצב המנטלי בשלב זה.

עוד בוואלה!

"סקנדל ענק", "בושה", "החלטה שתעלה באליפות": ריאל זועמת בעקבות הפנדל לסביליה

לכתבה המלאה
הכל היה גבולי ואבסורדי. קארים בנזמה (צילום: AP, Manu Fernandez)

ואז, ארבע דקות בתוך זמן הפציעות, האסון בכל זאת קרה לו. טוני קרוס שיחרר בעיטה ממרחק, ומשום מה התעקש הכדור לעשות את דרכו לעבר הזאר. לבלגי נותרו שברירי שניה על מנת לנסות למנוע את המגע. המאמץ היה עילאי, אבל - כמו כל מאמציו של הזאר בימים אלה - הוא עלה בתוהו. הכדור הוסט, והזאר הסתכל על קרוס בחוסר אונים מוחלט. שפת הגוף שלו היתה הכי אומללה שיש. אולי הוא אפילו מילמל סליחה לעברו של הכוכב הגרמני. הוא לא היה צריך.

הזאר לא ידע זאת, אבל הנסיון של קרוס דווקא היה גרוע. הוא היה ממש לא מדויק, והכדור הלך החוצה. בזכות ההסטה שלו - הכי מקרית שאפשר לדמיין - הוא דווקא הלך פנימה. המגע שהזאר כה ניסה למנוע היה מבורך והעניק לריאל תיקו 2:2 ונקודה יקרה מאוד. בסוף, ההתאחדות בחרה לרשום את הכיבוש המוזר הזה כשער עצמי של בלם סביליה דייגו קרלוס, אבל היא טעתה - וזה גם לא ממש משנה. בשורה התחתונה, זה של הזאר. הפעולה הכי מועילה שלו במשך שנתיים בבירת ספרד לא היתה מכוונת. וזה הדגיש יותר מכל את האופי המקרי של המשחק אתמול - ושל העונה כולה.

הכל היה גבולי ואבסורדי אתמול. הנה קארים בנזמה שולח פנימה את אחת הנגיחות הטובות בחייו - שילוב מושלם של מיקום אופטימלי עם טכניקת ביצוע פנומנלית - אבל השער מספר 22 העונה בליגה נלקח ממנו בגלל שאלברו אודריוסולה שהעביר לו את ההגבהה קיבל את הכדור בנבדל של מילימטרים. זו המקריות הקלאסית של הכדורגל - והיא יכולה לשנות את המומנטום ב-180 מעלות, וסביליה היתה הרבה יותר טובה לפני ההפסקה. היא אף עלתה ליתרון בזכות, והיה זה סמלי כי איבן ראקיטיץ' - אקס ברצלונה שנהנה להתעלות על חברו הטוב לוקה מודריץ' - בישל את השער לפרננדו.

דווקא החלטות לא שגרתיות הניבו את התוצאה הרצויה. זינדין זידאן עם טוני קרוס (צילום: AP, Manu Fernandez)

מודריץ' וטוני קרוס לא ממש הורגשו במחצית הראשונה, אך מחדר ההלבשה הם יצאו נחושים לחולל מהפך והשתלטו על מרכז המגרש. כאשר הצמד הזה במיטבו, הוא מסוגל להכריע משחקים, וזה לא היה רחוק. הנה הקפצה עדינה של מודריץ' לקרוס, הנה הגרמני חופשי ומאושר ליד תיבת השוער, הנה הוא שולח כדור רוחב אידיאלי ל-ויניסיוס. אלא שהברזילאי מתבלבל ברגליים, הבעיטה המגושמת שלו מוצאת את העמוד. היתה זו סיומת מקרית למהלך גאוני.

מה עשה זידאן מיד לאחר מכן? הוא החליף את מודריץ' והכניס במקומו את מרקו אסנסיו. על פניו, היה זה צעד מנוגד לכל הגיון בריא, אבל תוך פחות מדקה הישווה אסנסיו ממסירת אמן נוספת של קרוס. בתוך המשחק הכאוטי הזה, דווקא החלטות לא שגרתיות הניבו את התוצאה הרצויה.

והכאוס נמשך. 15 דקות לסיום, עשתה סביליה טעות שלא מתאימה אפילו לליגה החמישית במונגוליה, ושלחה את כל השחקנים קדימה בכדור קרן שגרתי. את כולם כולל כולם, פרט לשוער. למה? גם ג'ולן לופטגי, המאמן שצפה במשחק מהיציע בגלל צבירת כרטיסים צהובים (!!!), התקשה להבין. בנזמה דהר באין מפריע למתפרצת הקלה ביותר בחייו והוכשל, אבל אז התברר כי האנדלוסים דווקא קיבלו בונוס על ההפקרות, כי אחרי הקרן פגע הכדור במקרה בידו המושטת של אדר מיליטאו. הבלם הברזילאי, שמשחק בגלל פציעותיהם של סרחיו ראמוס ורפאל וראן, והבקיע רק לפני שבוע את שער הליגה הראשון במדי ריאל כדי להעניק לה ניצחון חיוני ביותר על אוססונה, הפך מגיבור לנבל. ראקיטיץ' היה האיש הנכון לבצע את הפנדל. אין קבוצה בעולם מולה הוא הבקיע יותר מאשר ריאל.

זה היה הרגע בו דרך הזאר על כר הדשא. הקבוצה היתה בפיגור, העונה ברחה, ונדרש משהו יוצא דופן - אבל בכל זאת לא איסקו שלא כבש כבר יותר משנה. אז אויב הציבור מספר אחת בימים אלה נזרק למים העמוקים בניגוד לרצונו, והמקריות הפכה אותו למושיע. ואולי לא הכל תלוי עכשיו בריאל, אבל היא מפגרת בשתי נקודות בלבד אחרי היריבה העירונית עם יתרון במפגשים הישירים, וזה אומר שאסור לאתלטיקו למעוד. גם תיקו בודד בשלושת המחזורים האחרונים עלול להוביל לאובדן האליפות מבחינתה.

זורקים את התואר לפח. דייגו סימאונה (צילום: AP, Joan Monfort)

האם היא תמעד? המשחקים מול ריאל סוסיאדד, אוססונה ו-ויאדוליד נוחים יחסית, אבל בהתחשב במה שקרה לחבורה של צ'ולו סימאונה מאז פברואר הסבירות לכך אינה נמוכה. איך שלא תסתכלו על זה, אתלטיקו עשתה מאמץ משמעותי מאוד לזרוק את התואר לפח, על אף הנסיונות הכנים של יריבותיה להעניק לו אותו על מגש. עם 16 שערי זכות ב-13 המשחקים האחרונים פשוט לא מגיע לה לזכות, אבל יש בעיה - גם לריאל ולברצלונה לא מגיע.

אחרי הפיאסקו אתמול, לריאל שני נצחונות בלבד בשבעה משחקים בכל המסגרות בעידן שאחרי ההכרזה האומללה על סופר ליג. ניכרת התחושה כי הנשיא השערורייתי שלה מתרכז במפעל הדמיוני על חשבון אלה שקיימים במציאות, והלך הרוח הזה עובר גם לשחקנים. גם כאשר היריבות מסדרות לה את כל התנאים האידיאליים, היא פשוט לא מסוגלת לקחת את המתנות. האלופה סיימה את העונה שעברה עם 87 נקודות, וכעת כבר אין לה אפשרות להגיע למאזן הזה. למרות המחצית השניה החיובית אתמול, והכושר הפנטסטי של בנזמה שחווה כהרגלו עונה אישית נהדרת, זו קבוצה מותשת שסבלה העונה מהרבה יותר מדי פציעות.

איך אפשר לקחת אליפות עם נקודה בודדת בארבעת המפגשים מול המדרידאיות? (צילום: רויטרס)

באשר לברצלונה, האם ניתן לקוות לזכות באליפות עם נקודה אחת מארבעת המשחקים מול היריבות הגדולות ממדריד? ההופעה שלשום מול אתלטיקו היתה אנמית, ובדקות מסוימות אפילו מעוררת רחמים. לפני שבוע וחצי, כאשר הכל היה לגמרי בשליטתה, היא מצאה את הזמן הכי מטופש להרוס מאזן ביתי היסטורי מושלם של 24 נצחונות מ-24 משחקים מול גרנאדה, ולהפסיד לה בקאמפ נואו במפגש מספר 25. וגם ההנהלה שלה אשמה עד הצוואר בפרשת סופר ליג הגרוטסקית, גם אם הנשיא ז'ואן לאפורטה איפשר לפרס להוביל את המהלכים - או ליתר דיוק העדיף להתבטל בפניו מראש.

בדרך כלל, כאשר מספר קבוצות נלחמות על אליפות, כולן ראויות לפרס. הפעם, המצב הפוך. יש כאן שלוש לוזריות, ולזוכה יהיה קצת יותר מזל מהאחרות. המאבק הזה דרמטי, כאוטי, יצרי ומרתק מאוד עבור הצופה הנייטרלי, אבל אין בו טוענות מתאימות לכתר. כל אלופה תרגיש מקרית ולא ממש מוצדקת. כל אחת בתורה, כאשר הכל היה תלוי בה, דאגה להעביר את הלפיד למישהי אחרת - וחוזר חלילה. נותרו עוד שלושה מחזורים לסאגה המיוחדת הזו, והעונג כולו שלנו, אולם האלופה תוכתר בסופו של דבר בגלל נסיבות ביזאריות ואבסורדיות. כמו אדן הזאר, שהשתדל בכל כוחו לא לגעת בכדור, ובכל זאת הבקיע.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully