כשפרוייקט אוהדים שהחל בליגה ג' מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, בעיקר תחת לא מעט אכזבות ומאבק כלכלי יומיומי על קיום, קשה שלא להצדיע. הפרוייקט הזה של הפועל ירושלים התחיל ב-2007 באיחוד הלא מוצלח עם מבשרת ציון בליגה א', עבר דרך לא מעט שנים בלאומית של 'כמעט' ליגת העל והסתיים אתמול (שישי), 14 שנה אחרי, בחזרה לליגה הבכירה.
מה ההבדל בין העונה הנוכחית לעונת הכמעט? העונה הפועל ירושלים שמרה על הבסיס מהעונה שעברה, פתחה את העונה עם חיזוק נכון ולא חיכתה למושיעים שיגיעו בהמשך, כמו ב-2019 עם ערן לוי וקובי מויאל. עידן שמש הוא הקמע של השנים האלו - הוא היה עם הקבוצה בעונת העלייה ההיסטורית מליגה א' ללאומית עם 16 שערים, כבש 11 שערים איתה בלאומית אך הקבוצה ירדה, וכעת, כשהוא בן 30, הוא סוחב את הקבוצה על הגב עם 18 שערים ו-4 בישולים בעונה היסטורית.
הרבה מעבר לשמש, הירושלמים בנו בשנים האחרונות מחלקת נוער ואספו ילדים מכל פינה בעיר שחלקם הפכו לבסיס הקבוצה הבוגרת. הקפטן הראל שלום הגיע מבית"ר ירושלים בגיל נוער אבל בהמשך עלו גוני נאור, אדיס צ'קול, עומר אגבדיו ואווקה אשטה שצמחו במחלקת הנוער, כל אלה לצד השוער הניגרי אדבאיו אליי, שהגיע כחיזוק לקבוצה הצעירה ולאחר מכן התגלה כשוער הטוב בלאומית.
אם יש מישהו שצריך לשלוח פרחים לצד האדום של ירושלים זהו משה חוגג. העלייה שלה יכולה להיות הדבר הכי טוב עבור בית"ר והכדורגל בירושלים, שהפך רדום בעשורים האחרונים. לא מעט ירושלמים עזבו לאורך השנים את העיר וחלקם התנתקו מכדורגל. עזבו את הכמויות שמגיעות במשחק העלייה של הפועל ירושלים או במשחק גדול של בית"ר, בשגרה ישנה ירידה דרסטית בכמות הקהל הירושלמי ולדרבי המקומי יש ניחוח שיכול לשנות את זה.
בסופו של דבר, עוד לפני שהפכה ל"קבוצה של המדינה" בית"ר ירושלים התבססה על הקהל המקומי והדרבי היה מעל הכול. כשהפועל ירושלים נעלמה מהמפה הנחמה נמצאה בהפועל תל אביב ובני סכנין, אך החזרה של האדומים מירושלים לליגת העל תשנה את התמונה. כי בסופו של דבר, הפועל ירושלים היא אנטיתזה לבית"ר ירושלים - היא מסתכלת על עצמה כך ובמקביל למחמאות שמקבלות בציבור מייצרת אנטיגוניזם בקרב לא מעט אנשים. וזה בסדר, היא לא אמורה להיות רק יריבה ספורטיבית, היא צריכה להביא משהו אחר, להרגיז, להקניט, לפעמים אפילו להוציא את הצד השני מדעתו. זה חלק מהחבילה של הדרבי.
אל תפספס
אך מעל הכול, הפועל ירושלים תייצר עניין בעיר. בסופו של דבר, כמו בפוליטיקה, גם אנשים שלא כל כך מבינים שומעים את השיח ורוצים לתפוס צד. זה יחזיר אוהדים ותיקים רדומים ויעיר בחורים צעירים שיחפשו אקשן, יחברו כאן פוליטיקה וספורט, ישראל השנייה, תקשורת מגויסת וכל היבט אפשרי על מנת להביא את כל העסק לנקודת הרתיחה לה ראוי הדרבי. והאמת? כולם מחכים לזה.
ושוב, אין דבר טוב מזה לבית"ר ירושלים. היא תשווע לעניין מקצועי במשחקים, הרי היא לא תיאבק על התואר בשנים הבאות, המשבר אמון שלה מול הקהל נמצא בנקודת השפל הכי גדול בעשור האחרון, חוגג ו"לה פמיליה" ממשיכים במאבק על חשבון הקבוצה, טדי מזמן כבר לא בית, והאמת? זה עוד יכול להיות גרוע יותר. איפה מוצאים נחמה בכל הדבר הזה? ניחשתם נכון. מושיקו חוגג, לא לשכוח לשלוח פרחים ותודות.