אוי פלורנטינו פלורנטינו: כך עולם הכדורגל נראה דרך עיניו של פרס

זה היה שבוע שבו החרא צף: נשיא ריאל מדריד חושב שכדורגל זה משעמם. נשיא אופ"א חושב שהיו"רים "נחשים וחמדנים". יורש איטלקי מפונק משתף פעולה עם מיליארד מהמפרץ ומשקר לחברו. האמת התגלתה: הם נוכלים, אנחנו הפראיירים

שיקר בפנים לחבר. מישהו מופתע? אניילי (צילום: GettyImages, Emilio Andreoli)

כלל חשוב בשמירה על זוגיות בריאה זה "אל תגיד דברים שאחר כך תתחרט עליהם". אל תיתן לעצמך להיסחף בריב, נסה לזכור שהוא רק זמני. אל תתלכלך, אל תתלהם, אל תרד נמוך מדי לעלבונות ופגיעות אישיות, אל תשרוף הכול, עוד מעט הכל יחלוף ותירגעו, יש מילים שעלולות להישאר באוויר לנצח. השבוע ראשי הכדורגל העולמי פרקו כל עול במסגרת משבר הסופר ליג והתעלמו מהכלל הבסיסי הזה, כשהם יורים רפש לכל עבר, מטנפים כל מה שמסביבם וחושפים אמת שיהיה קשה להתאושש ממנה. הנזק הגדול נעשה. כולם יצאו רע.

עוד בוואלה!

פלורנטינו פרס: "רעיון הסופר ליג לא נגמר. אם לא היא, תהיה ליגה אחרת"

לכתבה המלאה
האיש שהודה שהוא מחכה שהמחיר יעלה לפני שיקנה שחקנים ומשלם להם עשרות מיליונים - מתלונן שהכדורגל בבעיה. פרס והזאר (צילום: GettyImages)

רגע השיא היה המתקפה של נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין, שכינה את יושבי הראש של מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס "נחשים" ו"חמדנים". מתקפה אישית רעה, של אדם שמרגיש נבגד, מרגיש את האדמה נשמטת מתחת לרגליו (סליחה על הקלישאות הדרמטיות, השבוע היה ממש לגיטימי להשתמש בכולן), וכעת נוקם בשידור חי, שורף את כל הגשרים, שיילכו לעזאזל. נחשים וחמדנים, לא פחות. צ'פרין מספר שוודוורד התקשר אליו, אמר לו שהוא מרוצה מהרפורמה בליגת האלופות, וכל זה כשלמעשה הוא כבר חתום בהסכם על הסופר ליג, שקרים אחרי שקרים. הוא שוחח עם אנדראה אניילי - האיש שראה בו ידיד, שביקש ממנו להיות הסנדק של הבת שלו - ואניילי מרגיע אותו, אומר לו שאין כלום, ואז מתפרסמת יוזמת הסופר ליג, והוא מכבה את הטלפון ונעלם. "בחיים לא ראיתי אנשים כאלה", אמר צ'פרין, "והייתי עורך דין פלילי 24 שנה".

במקביל ישנו פלורנטינו פרס, שמרוב שהוא מנותק הוא אפילו קצת חמוד, או לפחות משעשע בחוסר המודעות שלו. הוגה תוכנית הגלאקטיקוס, שמחכה שהמחיר יעלה כדי לקנות שחקן בשיאו, האיש שבעבר אמר שהוא מקווה שהכדורגלן הכי יקר בעולם תמיד יהיה בקבוצה שלו - כעת הוא לא מבין איך ייתכן שהקבוצות הקטנות מאוזנות והגדולות מפסידות מאות מיליונים. אז על הדרך, בשביל לקדם את התוכנית שלו, הוא לא מהסס לקטול את הכדורגל, להשמיץ ולהספיד את הענף. אין לו בושה לומר שהמשחק הפך למשעמם, שהצעירים נוטשים את המשחק, שליגת האלופות זה פורמט גמור (בזמן שהקבוצה שלו מתכוננת לחצי הגמר), שאף אחד כבר לא רוצה לצפות בברצלונה נגד אלצ'ה בליגה, אפס בושה או מודעות עצמית כשהוא מדבר על הפסדי ענק ומיד לאחר מכן עונה לשאלות על רכישת אמבפה והולאנד. מבחינתו, הוא מנסה להציל את הענף.

עוד בוואלה!

סערת הסופר ליג: הזעזוע, המחאה וההתקפלות

לכתבה המלאה
האם דווקא לו אפשר להאמין? צ'פרין (צילום: רויטרס)

אוהדי הכדורגל כבר מזמן לא נאיבים, כל אחד מאיתנו כבר קיבל את הסטירה שלו, נפגע משחקן, נדהם מהתנהלות של קבוצה או סוכן, נגעל מהמסחרה והכסף בכל חלון מחדש - אבל השבוע הזה עשה נזק עמוק, שרק הקצין את התדמית המושחתת של הענף. העשירים נראים רודפי בצע עוד יותר משהיו לפני כן. המנהלים נראים נכלוליים יותר, רוקחי מזימות בחדרי חדרים. תחושה שהמשחק מנוהל על ידי אנשי חליפות חסרי רחמים שמשחקים עם ההיסטוריה ומוכנים להחריב מסורת בשביל עוד כוח ועוד כסף. אתה מדמיין את הפגישות הסודיות שלהם, כמו אנשי ציר רשע, מניאקים שיודעים שהם מניאקים.

אבל לא רק לכלוך ושקרים, לא רק מעשים אפלים מאחורי הגב - אלא גם התנהלות חובבנית, חוסר הבנה של השטח והכוחות שמניעים את המשחק. מטילים פצצה, ומציצים לראות מה קורה. חוסר רגישות כלפי האוהדים, חוסר שקיפות עם הקהל הרחב והתקשורת, חוסר תיאום, הסכמים והצהרות שהתוקף החוקי שלהן לא ברור, חוסר הבנה של ההשלכות והסיכונים והפגיעה - כך יוזמה של מיליארדים מתפוררת לה תוך 48 שעות. כלומר, לא רק שקרנים וחמדנים, אלא גם ליצנים.

פלורנטינו פרס הודה: "לא צפינו את עוצמת התגובה, ניסו לחסל אותנו". ייתכן שלא צפו את עוצמת התגובה כי לא הבינו את המהות שלה. לא מבינים את ההיגיון שמאחוריה. נשגב מבינתם, כל החיבה הארכאית הזאת של אנשים לכדורגל מסורתי ומבנה של ליגות, עם קבוצות קטנות וקהילות. למי אכפת מהשטויות האלה, רוצים למכור חולצות. מנותקים לחלוטין מהמהות. מהבסיס. אז הם לא שיתפו את האוהדים, לא התייעצו עם המאמנים, אפילו לא עדכנו את המנכלים שלהם, פשוט יצאו מנקודת הנחה שהכסף יסנוור את כולנו. מזכיר קצת את הציטוטים של דייויד פדרמן על נס ציונה, הקבוצה שאתמול הראתה יותר לב ושמחה ממה שמכבי תל אביב הראתה כל העונה.

כולם מנסים להוציא את המקסימום, ומי בסוף משלם? ראיולה (צילום: GettyImages)

הפערים התרבותיים מעולם לא נראו מובהקים יותר, עם הבעלים האמריקאים של יונייטד, ליברפול וארסנל, שלא כל כך מבינים את הקטע האנגלי. מצד שני, מכנה משותף מובהק לאיטלקים וקטלאנים, מהמפרץ ומלונדון, עשירים שרוצים עוד. ההתנצלויות שאחר כך כבר היו מאוחרות מדי. הפרצוף האמיתי שלכם כבר נחשף. התוכניות שלכם התגלו. יותר מזה, הרבה שמות קיבלו פנים. דמויות מוכרות הפכו לממשיות. וודוורד, אניילי, גאזידיס, קרונקי, הנרי - שמות שתמיד היו מוכרים אבל היו רק ארכיטיפים - סמלי הסיאוב, הניתוק והחמדנות - עכשיו הם הופכים לבני אדם ממשיים. אלו לא סתם קלישאות ודמויות אפלות שמאחורי הקלעים, אלא אמריקאי מושחת, יורש איטלקי מפונק, הכל אנשים. המנהלים, הבוסים, המושכים בחוטים.

כעת השאלה היא על מי אפשר לסמוך. בטח לא על אופ"א ופיפ"א. לא על צ'פרין ואינפנטינו. לא על ראשי הליגות, לא על ראשי הקבוצות, כולם נראים בעלי אינטרסים. לא על השחקנים עצמם, לא על הסוכנים שלהם, בזמן שמינו ראיולה עושה מסע מקורקס בספרד ובאנגליה ומחפש את ההצעה הגרנדיוזית על הולאנד. היחידים שיצאו טוב מהסיפור הם כמה אוהדי כדורגל "רומנטיקנים", שיצאו להפגין, על אף שהם יודעים שהתמימות והאהבה העיוורת שלהם היא הבסיס הכלכלי שמניע את כל "הנחשים והחמדנים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully