החודשים הראשונים של 1986, ישראל מנסה להתברג באירופה. אלה שנים בהן ההתאחדות לכדורגל מסונפת לבית האוקיאני והנבחרת הלאומית משחקת נגד אוסטרליה, ניו זילנד ומדינות אחרות במזרח הרחוק. כל העת נעשים ניסיונות להחזיר את התחרויות לאירופה ובאופ"א מציעים לבחון את ההתאמה לרמת הכדורגל ביבשת דרך הגיל הצעיר. האירופאיים שוקלים בכובד ראש לצרף את ישראל אליהם, אבל רוצים לייצר קודם מבחן. "תרכיבו נבחרת של בני 16 עד 17", שולחים מאופ"א מסר להתאחדות לכדורגל בישראל. "נבחן את היכולת שלכם ונחליט אם יש מקום לתת לכם להשתתף במסגרת האירופית".
למשימה מוזנק גיגי כהן הרחובותי. מאמן ותיק שכבר הלך לעולמו ונחשב באותן שנים לאוטוריטה בגידול שחקנים צעירים. כהן אימן את נבחרת הנוער ובהתאחדות מזעיקים אותו כדי להקים נבחרת נערים שתהווה נייר לקמוס לבחינת מידת היכולת של הכדורגל הישראלי להיטמע בזה האירופי.
מודעות גדולות מודפסות בעיתונים היומיים עם פנייה לכל מי שנמצא בטווח הגילים האלה, להגיע למבחנים באיצטדיון רמת גן ובמכון וינגייט. רחוק כל כך מהרשתות החברתיות של היום, מתקבצים ובאים מכל פינה בארץ מאות כדורגלנים צעירים למבחנים. כהן מגייס לצידו את המאמן אמנון רז שממונה לתפקיד מאמן הנבחרת שתוקם וביחד עם סטודנטים לחינוך גופני עם ידע בכדורגל, הם עוקבים כמעט כל יום אחרי הצעירים שאת חלקם הם הכירו מהנבחרות המחוזיות שהיו אז חלק מנוף הכדורגל המקומי
אפילו עמנואל שפר האגדי מגוייס למשימה הלאומית ומגיע לחלק מהאימונים כדי לשים עין ולתת עצות. 400 בני נוער מתחילים להתמיין. הכי קרוב למבדקים ליחידה מובחרת בצבא. המטרה לבחור 20 אחרונים שיהוו את שלד הנבחרת. זו שתצטרך להוכיח לאירופאיים שבישראל יש גם כדורגל ולא רק מלחמות.
רואי חדד היה האחרון שנכנס לרשימת ה-20. מי שהפך כעבור ארבע שנים לבלם של בני יהודה שתזכה באליפות 1990, היה אז ב-1986 רק נער צעיר מהעיר יהוד ששיחק בקבוצת הנוער וחלם שיום יגיע וישמעו עליו בכל הארץ. "אני זוכר שישבנו בבריכה המקומית ביהוד חמישה חברים ששיחקו כדורגל בקבוצה המקומית וראינו את המודעה בעיתון שקוראת לבני נוער בגילים שלנו להגיע למבחנים להקמת נבחרת נערים", נזכר אמש חדד בערב שאירחה ואירגנה ההתאחדות לכדורגל לכבוד נבחרת הנערים מחזור 1987. "התחלנו 400 וסיימנו 20. הייתי האחרון שנכנס", ממשיך חדד. "גיגי כהן זכרונו לברכה אמר לי שאולי אני לא מוכשר כמו אחרים, אבל הוא רואה שיש בי רצון יותר מכל אחד אחר להיות בנבחרת הזו. הוא פתח לי את הדלת לקריירה שהגיעה בהמשך אחרי ההשתייכות לנבחרת הזו".
נבחרת הנערים 1987 הוקמה מילידי 1970 ו-1971. כולם חגגו באחרונה ימי הולדת 50. כדי לנהל את הנבחרת נקרא ישראל ללה שצ'וצ'ינסקי מקרית אונו שהיה ידוע כמי שמוכר ביכולתו לנהל קבוצות כדורגל. שצ'וצ'ינסקי התחיל לעבוד ולקבץ את החבורה שהגיעה מכל קצווי הארץ. מבאר שבע הגיעו גילי סספורטס, אסי רחמים וצחי אלטיט. טל בנין ודורון פטשניק באו מחיפה. בנין ממחלקת הנוער של הפועל ופטשניק המגן הימני מזו של מכבי חיפה. איציק זוהר בא ממכבי יפו ובהתחלה לא היה שחקן הרכב, אבי בן עזרא עם כישרון אישי בלתי רגיל בא מקרית אונו ודרור אהרונוב המגן השמאלי הגיע מצפרירים חולון. הקפטן הראשון היה רן בן שמעון, שחקן מכבי פתח תקוה, והקפטן המחליף שלו היה בנין. אמש הם עמדו כתף אל כתף מול כל השחקנים שהיו החברים שלהם לאותה נבחרת והתרגשו מאוד.
בנין סיפר: "34 שנים אחרי, נבחרת הנערים הזו חקוקה בלבי עם כל הקריירה העשירה שעשיתי. היתה לנו מאמנת מנטלית לנבחרת, סילבי בן שמעון (אימא של רן) ויש לי דמעות בעיניים כשאני מדבר על האישה הזו. לשמוע את קריאת ה'יא בא יה' שלה מהיציע היה עושה לכל אחד תחושה והרגשה שעשינו משהו טוב. זה היה הפידבק הכי גדול שלנו. אם סילבי אומרת עליך משהו חיובי, זה אמר הרבה. היא היתה שותפה לכל הנסיעות שלנו. היינו משפחה. אני ישנתי הרבה אצל רן והתארחתי המון אצל אורן מוחרר".
"בתי הספר נענו לקריאות הנבחרת ולמשימה הלאומית שהוצבה בפנינו", ממשיך בנין. "בתי הספר גם עזרו לנו לעבור את הבגרויות כי הבינו שם בפני איזו משימה אנחנו עומדים. מה שהיה אז בנבחרת ההיא התניע אצלי מהלך למקצוענות שבאה אחרי זה. אני רואה את החברים שלי כאן היום וכאילו לא נפרדנו ל-34 שנים. התמזל מזלנו להיות שחקנים שהגיעו מהפריפריה לנבחרת ההיא. אני לא ידעתי איך מגיעים מקרית חיים לחיפה ופתאום אני צריך להגיע לתל אביב. הייתי צריך פספורט בשביל זה".
רן בן שמעון, מאמן מ.ס. אשדוד, הוא היחיד מהנבחרת שעדיין מאמן. בנין ואחרים אימנו קצת, אבל מעדיפים לא להיות משועבדים לבעלי קבוצות ואינטרסים, כדברי בנין. בן שמעון שעושה עונה חלומית עם אשדוד, היה כינור ראשון בנבחרת ההיא. הוא שיחק את הבלם האחורי ולפניו שיחקו שניים רואי חדד וצחי אלטיט מהפועל באר שבע. בן שמעון היה מנהיג מלידה וגם אמש כשנכנס אחרון למפגש, היתה באווירה הרגשה שאפשר סוף סוף להתחיל את הערב. "היינו כל כך חדורי מטרה ואהבנו את מה שעשינו", סיפר אתמול בן שמעון. "לא היתה אצלנו היררכיה בנבחרת. היתה אהבה גדולה. לא דיברנו על המצב הסוציו אקונומי או מה העדה שלנו ובטח לא מאיפה אנחנו באים. היתה לנו אהבה טהורה למשחק. היתה לכל אחד מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם השני. לפני שהגענו לכסף הגדול, אלה היו השנתיים בהן נהנינו מכדורגל כייפי וטהור".
"ההתאחדות נתנה לנו הכל מתוך מטרה שנצליח", סיפר אמש אמנון רז מי שהיה המאמן של הצעירים והיום בגיל 82, הוא עדיין זוכר כמעט כל פרט ובעצמו מעביר המון מהידע ומהניסיון שלו למאמנים צעירים. "הביאו לנו נבחרות ממדינות שונות באירופה כדי להכין אותנו כאן כשהמטרה היתה להגיע לאליפות אירופה לנערים. צמד המשחקים שקבעו אם נעלה היו מול בלגיה. במשחק הראשון בארץ שנערך באיצטדיון בהרצליה, ניצחנו משער של גילי סספורטס אבל היה לנו ברור ששם בבלגיה הולך להיות קשה מאוד".
"הגענו לבלגיה ונסענו לראות את המגרש", הוא ממשיך. "המשטח היה מלא בשלג ואנחנו? מה לנו ולשלג? בכל זאת שיחקנו והחבר'ה נתנו את הכל. חבורה של שחקנים שהם חברים ואורן מוחרר כבש צמד ועלינו לאליפות אירופה בצרפת. זו היתה היסטוריה שהובילה לכך שישראל תהיה חלק מאופ"א ומיד לאחר מכן התחילו לבוא לישראל נבחרות לטורנירי החורף. אלה היו בחורים שהתאחדו לנבחרת אחת עם הרבה לב. ידענו שעוקבים אחרינו מאופ"א. צריך להבין כמה השקענו בנבחרת ההיא. אנחנו לקחנו את חנה בבלי כדי שתלמד את הילדים לאכול עם סכין ומזלג ואיך מורידים מהשולחן אחרי האוכל ומה אומרים לפני ומה צריך להגיד אחרי".
ישראל ללה שצ'וצ'ינסקי נבחר להיות מנהל נבחרת הנערים ובהמשך הוא צעד יד ביד עם דור השחקנים להרבה שנים בנבחרת הלאומית. "היו לנו ארבע משימות כשהקימו את הנבחרת ההיא ב-1986. להגיע למחנה האימונים שעשינו בשוויץ. לא להפסיד בטורניר הנערים שנערך בארץ. לעבור את בלגיה בשלב הנוקאאוט לפני הטורניר בצרפת וכמובן להצליח בטורניר. מהנבחרת הזו יצאו הרבה שחקנים גדולים שעשו דברים גדולים בכדורגל הישראלי. זו היתה חבורה נפלאה. עברתי הרבה דברים גדולים בכדורגל, אבל זו היתה חבורה מיוחדת במינה".
דוקטור מרק רוסנובסקי שהפך למותג בכדורגל הישראלי, ליווה את השחקנים הצעירים בנבחרת ההיא ובהמשך ליווה את טל בנין, איציק זוהר ורן בן שמעון עמוק אל שנים ארוכות בנבחרת הלאומית. "עברתי המון בכדורגל, אבל נבחרת הנערים ההיא ב-1987 היתה משהו מיוחד. היה לה לב גדול", סיפר אמש רוסנובסקי שנעזר בדוקטור אגר כאשר לא היה זמין. "זו היתה נבחרת נחושה מאוד עם הרבה מנהיגים".
יושב ראש המשלחת לאליפות בצרפת היה צביקה ויצנר, מי שהיה יושב ראש מכבי חיפה בשנות השמונים. "מינו אותי להיות יושב ראש ועדת הנוער בהתאחדות לכדורגל והתחלנו להכין את הקאדר", סיפר ויצנר. "הנבחרת הזו היתה ברובה משחקנים שהגיעו מהפריפריה. היו שחקנים שמעולם לא היו בחו"ל. אימא של טל בנין באה אלי למשרד ואמרה לי: 'טל לא יודע מה זה חו"ל. איך הוא יסתדר?'. אמרתי לה שאני מבטיח לשמור על טל. לא האמנו איזה ניצחון עשינו בבלגיה. זה היה הניצחון שסלל את הדרך הלאה וזו היתה היסטוריה. הנבחרת הזו היוותה אבן דרך לנבחרות הבאות. זו היתה קבוצה ולא נבחרת. לא היה אגו. השחקנים שיחקו כדורגל אחר. הרגשת שהם חושבים קודם על הסמל".
רואי חדד אולי לא היה הכי מוכשר בנבחרת הנערים הזו, אבל מבין כל השחקנים הוא היה הראשון שנקרא למדי הנבחרת הלאומית כבר בגיל 19. ש.ג. איציק שניאור ויענקל'ה גרונדמן קראו לו לנבחרת ישראל הבוגרת. חדד זוכר היטב כל פרט מהעבר ההוא: "אנחנו הנחנו את היסודות לדורות שבאו אחרינו. הצבנו סטנדרט מאוד גבוה. היינו השגרירים הראשונים על אדמת אירופה בגילים הצעירים האלה. הבאנו הרבה כבוד למדינה ולהתאחדות לכדורגל. באמצע שנות השמונים כששחקנים התאמנו ארבע פעמים בשבוע ועבדו במקביל בעוד עבודה, השקיעו בנו הכל. במחנות אימונים בחו"ל".
"מי היה לוקח אז ילדים בני 16 למחנות אימונים באירופה?", הוא ממשיך. "גדלתי במשפחה בלי הרבה אמצעים ושיחקתי במועדון צנוע כמו הפועל יהוד. שיחקתי עם נעלי גלורי ופתאום אני מגיע לאיצטדיון רמת גן ומקבל שני זוגות של פומה. אחד גומי ואחד סטופקס. כל מה שרצינו, קיבלנו. יצאנו לחו"ל הכי מצויידים. קיבלנו חינוך וערכים. דאגו שנתלבש כמו שצריך ושנהיה בני אדם. לא היו אצלנו בעיות משמעת וגם אם היו דברים קטנים, טיפלו בהם מייד. אמנון רז המאמן וישראל שצ'וצ'ינסקי הפכו אותנו לבני אדם טובים יותר. הם ידעו לזהות את הרעב של כל אחד להצליח וגיבשו אותנו לחבורה מיוחדת".
בסיום הערב הנוסטלגי, מי שיכול היה לסמן וי גדול על האירוע הוא חלוץ העבר אורן מוחרר. כמו שדאג לצמד השערים בבלגיה שסידר את העלייה לטורניר האירופי, כך היה גם זה שהניע את הגלגלים כדי לארגן את הערב בתא הכבוד של ההתאחדות לכדורגל אמש. "יצרתי קשר עם ישראל שצ'וצ'ינסקי שהיה מנהל הנבחרת כי רובנו חצינו בדיוק עכשיו את גיל 50. רציתי מאוד שניפגש. היינו נבחרת אדירה שפתחה את הדרך לנבחרות אחרינו. אין יותר מרגש מלפגוש את כל החברים. מי שרוצה עתיד טוב, חייב לזכור את העבר שלו. התכוננתי לערב הזה כאילו אני הולך לשחק כדורגל היום. זו בדיוק אותה התרגשות".