הוא עבר את טקס החניכה, הם לא: על המשחק של נטע לביא ומכבי חיפה

עם הפציעה הלא צפויה של רודריגס, הנטל בקישור של מכבי חיפה נפל על נטע לביא, שנתן משחק לפנתיאון והסיר מעליו את התדמית הרכה. קצת חבל מבחינתו שהקבוצה שלו שוב נכנעה לדעיכה המנטאלית הקבועה. מכבי תל אביב יוצאת מעודדת, ולא רק מהתיקו

  • נטע לביא
  • מכבי חיפה
תקציר ה-1:1 של מכבי חיפה עם מכבי תל אביב (ספורט1)

ברק בכר הלך אול אין. הסברה הייתה שלחזיזה, שרי ואצילי אין מקום ביחד בהרכב - הוא העלה את כולם, יחד עם רוקאביציה. וכאילו שהמערך הזה לא הרפתקני דיו, באה פציעה של חוסה רודריגס בחימום. מה עשה המאמן? הכניס עוד שחקן התקפי, מוחמד אבו פאני, והותיר את נטע לביא לבד מאחור בקישור.

בכר לא עשה הנחות הפעם. לא לעצמו, לא לשחקנים שלו ובעיקר לא ללביא. בשנה שעברה, באותו מחזור ובאותו מעמד בבלומפילד, הקשר נתן תצוגה איומה. הוא לא נראה על המגרש, חטף אדום, ירד מושפל ואיתו צלל לתהום גם מאבק האליפות.

אתמול זה נראה אחרת. כל ההאשמות על רכרוכיות של לביא נמחו באחת. בלי הסיוע של רודריגס, הוא ניווט היטב את החלק האחורי של הקישור של מכבי חיפה ונראה כמו בעל בית אמיתי. יכול מאוד להיות שהמשחק הזה סימן את סוף טקס החניכה של הקפטן הירוק. עכשיו הוא כבר שחקן אופי על אמת. מה שעדיין אי אפשר לומר על הקבוצה שלו.

עוד בוואלה!

ברק בכר זעם על שחקניו, במכבי חיפה מבינים: "אין לנו לוקסוס להיות שבורים"

לכתבה המלאה
הסיר מעליו את הרכות, הקבוצה פחות. נטע לביא (מימין) (צילום: מאור אלקסלסי)

כשאתה מוביל שלוש פעמים על הנמסיס שלך, בטוח שהפעם זה קורה ועדיין לא מצליח לנצח - בואו נקרא לילד בשמו, זו בעיה מנטאלית. בשבת, לאחר ה-1:1 מול מכבי פתח תקווה, סברתי שהתוצאה המשחק לא נבעה מלחץ אלא מהשפיץ של הנעל, או בשמה בעברית: הכפפה של אריק ינקו. הפעם הנפילה הייתה ניכרת. השער של אדוארדו גררו (גאונות של ואן לוון) הוציא את הירוקים מהמשחק. האדום של בלקמן (פחות גאונות של המאמן, שמשום מה ייבש את שכטר כשהחילוף זעק למרומים) החזיר אותם, אבל לא מספיק. מכבי חיפה אחרי השוויון נראתה, שוב, כמו גלגל שהתפנצ'ר. תאשימו את התגובה המאוחרת של בכר, את הכושר הגופני, את הדעיכה של שחקני המפתח - לא משנה איך תסתכלו על זה, הכול מוביל לקריסה מנטלית.

בסופו של דבר, על אף שהפעם לא הפסידה, זה היה בעיניי המשחק הכי מייאש של מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב העונה. חסרים ועייפים, ללא מחץ התקפי ועם דור פרץ שחוט, הצהובים עדיין גילו עליונות לאורך חלקים משמעותיים במשחק ושידרו שוב את המסר השנוא כל כך על היריבה, של "אנחנו מתכופפים אבל לא נשברים". פרץ, שחקן-על שכמותו, אותת כבר נגד באר שבע שאולי הוא שותף בשבועיים האחרונים כמה דקות יותר מדי. אתמול הוא לא היה במשחק, עד לפריצה המופלאה שהובילה לשער של גררו. הוא שוב השלים 90 דקות, שאלמלא ההרחקה הטיפשית של בלקמן היו מסתיימות, אולי, עם ניצחון צהוב.

וזו הבעיה של מכבי חיפה: עם סוללה הרבה יותר מוכשרת התקפית, עם מערך נועז, עם נטע לביא מעולה, עם שער של הבלם ממצב נייח, היא גירדה תיקו במשך 75 דקות ובקושי פלירטטה עם ניצחון ב-15 הבאות. ככה לא בונים תואר.

מהרגע הזה מכבי חיפה הושתקה. גררו כובש (צילום: מאור אלקסלסי)

ניצחון של מכבי תל אביב היה, כנראה, ממוטט את העסק. נכון שנשארו מספיק משחקים בקנה, והיו הרבה מאוד דברים מעולם, אבל פער של ארבע נקודות היה, ניתן לשער, מוריד מהלומה ניצחת על מכבי חיפה. פער הנקודה שנשאר טוב, בסופו של דבר, למוליכה, אבל רחוק מן הסתם מלהיות נוק אאוט. ביום ראשון היא פוגשת את מכבי פתח תקווה, קבוצה שתמיד עושה לך חשק למצוא את הגשר הקרוב למקום מגוריך ולקפוץ ממנו. די במעידה קלה, ומכבי חיפה חוזרת לפסגה. רגע, בעצם יום לאחר מכן היא באשדוד, אז אולי לא כל כך מהר.

האלופה יכולה לשאוב אופטימיות מהחזרה של דן גלזר, שיוכל אולי לתת לפרץ דקות מנוחה במשחקים הבאים, ומהעובדה שלפחות על הנייר יונתן כהן ואלכסנדר פשיץ' יהיו זמינים עבור ואן לוון בקרוב. עם סגל רחב יותר, מכבי תל אביב עשויה להזדקק פחות לדקות מורטות עצבים כמו אלה שהיו לה נגד באר שבע ומכבי חיפה. כל זה, בהנחה שטננבאום, שהיה טוב ויציב לכל אורך העונה, יפסיק לשמוט כדורים.

לא מביא איתו נדוניה. רוני לוי (צילום: ברני ארדוב)

משחק העונה השכיח מאיתנו את העובדה שהתקיימו עוד שני משחקים בפלייאוף העליון. באחד מהם, אשדוד הנפלאה נתנה עוד בעיטה לחלום האירופי של הפועל באר שבע. רן בן שמעון עשה השנה עבודה אדירה באשדוד והקבוצה הזאת ראויה לכל סופרלטיב אפשרי, אבל לבאר שבע פשוט אסור להפסיד 3 מ-3, לאף קבוצה.

עבור מאמן, הגעה באמצע העונה לקבוצה בסיטואציה של באר שבע היא הימור. כשאתה מגיע לקבוצת תחתית המשימה שלך פשוטה - תשאיר אותה בליגה. לוי, כמו יוסי אבוקסיס לפניו, הגיע לארץ שום-מקום, קבוצת פלייאוף עליון עם מעט מדי מטרות. אבוקסיס נתן פלייאוף איום ונורא, אבל לקח גביע, הביא דרכו את הכרטיס לאירופה והרוויח קרדיט לעונה הנוספת שהייתה לו בחוזה. מה הנדוניה שיביא איתו לוי? הוא חתם רגע לפני שהגביע הלך (לא עמד על הקווים נגד מכבי תל אביב) ומאז הוא עם ניצחון בודד, 6 מ-21. אירופה? מבחינת באר שבע, בקרוב יוכרז עליה סגר מוחלט.

זו לא אשמתו של לוי בלבד. למעשה, החלק שלו במפגן הבושה הזה של מי שהייתה אלופה גאה שלוש פעמים ברציפות רק לא מזמן, קטן. הרי את הסגל המבזה הזה לא הוא בנה. הפועל באר שבע היום היא לויטה, ויטור, ז'וזואה ויחזקאל מחוזקים בסגל של תחתית ליגת העל. ועדיין, הוא המאמן והוא הכתובת, ולו היה מנצח עוד שני משחקים מצב הקבוצה היה שונה לחלוטין. כשהעונה המסויטת הזאת תסתיים, סביר להניח שהחמיצות לא תמוש מפני ההנהלה. האם הוא יפתח את העונה הבאה בנגב? אם הקבוצה תמשיך להיראות כך, קצת קשה להמר על זה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully