מחזור הרוקיז של 2020 מתחיל להראות ניצוצות. אנתוני אדוארדס מתחיל להביא לידי ביטוי את האתלטיות והכישרון שהפכו אותו לבחירה הראשונה, טייריס הליברטון מעט נעצר אבל ממשיך להיראות כמו גארד שלם ואיכותי בהתהוות, פטריק וויליאמס השתלב בחמישייה של קבוצה עם שאיפות פלייאוף, הקבוצות שוויתרו על העונה נותנות לכמה צעירים מוכשרים במה, כולל הבלחות של אלכסיי פוקושבסקי המרתק באוקלהומה סיטי. אבל מעל כולם ניצב לאמלו בול, שנראה כמו היהלום האמיתי של המחזור. אם לפני כמה שבועות עוד בחרתי בהליברטון לרוקי המצטיין של חצי העונה, מאז לאמלו רק התקדם והפך לאחת התופעות המדוברות בליגה.
אי אפשר להתחיל לדבר על לאמלו בלי להזכיר את העבר והמשפחה שלו. התוודענו אליו לראשונה כשהיה בשנה הראשונה שלו בתיכון, כחלק ממשפחת הילדים הכדורסלנים שזורקים שלשות מכל טווח ומשחקים יחד בתיכון בקליפורניה. אחיו לונזו היה אז אחד השמות הבולטים בכדורסל התיכונים, אך כבר בתקופה ההיא נטען שלאמלו הוא הכישרון הכי גדול במשפחה. מה שהחל כסיפור מהאגדות הלך והסתבך עם השנים. אביו לוואר הפך לאחת הדמויות הנלעגות בארה"ב, סכסוכים שונים ומשונים של לוואר גרמו לו לשלוח את בניו לשחק בליטא, ובמקום למכללת UCLA לאמלו הגיע בשנה שעברה לליגה האוסטרלית. לונזו, שנבחר שני ב-2017, נראה רוב הזמן כמו סוג של פלופ, מה שחיזק עוד יותר את התחושה שמשפחת בול מבוססת על הייפ שלא עומד מאחוריו יותר מדי.
את החצי השני של שנות העשרה שלו לאמלו העביר באור הזרקורים, בדרך כלל כדמות שנואה, יחד עם שאר בני משפחתו. היו לו נעליים על שמו כחלק ממותג הנעליים שאביו הקים, הוא השתתף בתוכנית הריאליטי המשפחתית, הופיע עם אביו ב-WWE, שיחק בליגה מגוחכת שאביו ניסה לשווק כתחליף למכללות, נדד בין מדינות ותרבויות ושיחק 20 משחקים בליגות מקצועניות בהם קלע באחוזים איומים. הוא התמודד עם לחץ מסוג שאפילו התיכוניסטים המדוברים ביותר לא מתקרבים אליו, היו לו כל הסיבות שבעולם לקרוס תחת הלחץ ולסקאוטים היו כל הסיבות שבעולם לזלזל בו ובתהליך ההתפתחות שלו. אבל כל הזמן הזה משהו עבד נכון, נותרה בו חדווה יוצאת דופן למשחק שהתחברה לכישרון טבעי ואופי חזק מאוד. ככל שהתקרב מועד הדראפט יותר ויותר אנשים השתכנעו שמדובר בשחקן המיוחד של המחזור. כאשר הוא נותר פנוי בבחירה השלישית, שארלוט לא חשבה פעמיים ולקחה אותו, למרות שהיא עמוסה בגארדים וזקוקה לסנטר.
אל תפספס
הג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק לא מתחרט לרגע על הבחירה. למרות הנוכחות של מייקל ג'ורדן כבעלים, שארלוט הייתה הקבוצה האפורה והמשעממת ב-NBA לאורך השנים, קבוצה בינונית שלא הולכת לשום מקום ולא מעניינת אף אחד. כל זה השתנה תוך פחות מחצי עונה של הרוקי המלהיב. יכולת המסירה יוצאת הדופן הפכה את לאמלו לסנסציה מהרגע הראשון שלו בליגה, וברגע שהוא החל לספק הצגות גדולות בעקביות הוא הפך לאחד השחקנים המעניינים ב-NBA והפך את שארלוט לקבוצה הזאת שכולם רוצים לראות. כמו לוקה דונצ'יץ' וזאיון וויליאמסון בשנתיים שלפניו, גם לאמלו נראה כמו תופעה חד פעמית שלא ניתן להסיר ממנה את המבט.
לקח לו קצת יותר מחודש להיכנס לעניינים, ומהרגע הזה הוא סיפק תפוקה קבועה שגרמה למאמן ג'יימס בורגו לא רק להכניס אותו לחמישייה, אלא גם לתת לו את המפתחות לקבוצה. המספרים של לאמלו ב-22 המשחקים האחרונים הם בסטנדרטים של עונות הרוקי הגדולות ביותר: 20 נקודות למשחק ב-48.2 אחוזים מהשדה, 2.5 שלשות ב-41.8 אחוזים, 3.6 זריקות עונשין ב-84.8 אחוזים, 5.8 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים על 3.2 איבודים ו-1.7 חטיפות. שארלוט בתקופה הזאת נמצאת במאזן חיובי של 9:13 שהכניס אותה חזק לתוך מאבקי הפלייאוף במזרח. נדיר מאוד לראות רוקי שהופך להיות השחקן הבכיר בקבוצת פלייאוף.
מה מיוחד בו? לפני הכול, לאמלו קורא את המשחק כמו שחקנים גדולים. זה בא לידי ביטוי לא רק ביכולת המסירה, אלא גם בזיהוי נתיבי חדירה ובקריאת מהלכים בהגנה. התכונה הזו מאפשרת לו לרוץ מהר עם הכדור בלי להתבלבל. הוא פורח בכאוס של התקפות מעבר, כי המוח שלו קורא את הסיטואציה מהר יותר מכל אחד אחר סביבו, מה שמאפשר לו לקבל החלטות טובות בזמן שכל השאר עוד עסוקים בלעכל את הסיטואציה. מכיוון שהוא ריבאונדר הגנה טוב וחוטף נהדר, הוא מקבל הזדמנויות רבות להוציא את הקבוצה מהגנה להתקפה לפני שהיריבה מספיקה להתארגן.
קריאת המשחק של בול בולטת גם בהתקפה העומדת. מדי פעם נדמה שיש לו יכולת לראות את העתיד, הוא מוסר לא בהתאם לסיטואציה ברגע המסירה אלא בהתאם לסיטואציה שנייה או שתיים לאחר מכן, כאשר הכדור יגיע ליעד שלו. הוא מבין לאן ובאיזו מהירות שחקני ההתקפה וההגנה נעים ומזהה נתיבים לפני שהם נפתחו. כך, גם בפוזשנים שנראה כאילו לא מתפתחים לשום מקום הוא יכול למצוא פתאום שחקן חופשי לקליעה או לחדירה. כמה פעמים במשחק הוא מספק מסירות שאף אחד מהשחקנים האחרים או הצופים לא דמיין את האפשרות שלהן חוץ ממנו, לפעמים אלה אסיסטים מרהיבים ולפעמים פשוט מסירות שיוצרות יתרון קטן בהתקפה.
כדי להיות מנהל משחק גדול צריך לא רק לראות אלא גם לבצע. לאמלו הוא מוסר מיוחד מאוד גם בזכות סגנון הביצוע שלו, יש לו רפרטואר רחב של מסירות חדות ומדויקות, כולל יכולת לסובב את הכדור כדי שיגיע בדיוק ליעד שלו. המסירות שלו הן חלק טבעי מהתנועה שלו, אפילו מסירות מאחורי הגב, שהוא מרבה להשתמש בהן, לא נראות מאולצות אלא טבעיות. יש בכך הרבה יותר מאסתטיקה אצילית, היכולת הזו מאפשרת לו למסור בדיוק ברגע שהוא רוצה ובלי לחשוף את התוכנית שלו להגנה.
ראיית משחק נדירה ויכולת מסירה יש גם ללונזו. מה שהופך את לאמלו, כבר עכשיו, לשחקן התקפה הרבה יותר טוב ושלם זו יכולת יצירת הנקודות. בעוד שסגנון הקליעה שלהם דומה, עם הוצאת הכדור הנמוכה, לאמלו הגיע ל-NBA עם קליעה הרבה יותר מלוטשת מלונזו, כשרק כעת, בשנה הרביעית שלו, הוא מאפס את הידית. הוא מסוגל לקלוע גם ממרחק של שני מטר מאחורי קו השלוש, יודע לעלות לקליעה מכדרור ולא מפריעה לו הנוכחות של שומר במרחק מטר-שניים ממנו (הוא קולע באחוזים דומים במצבים כאלה וכאשר הוא חופשי לחלוטין).
הפער בין האחים מהותי במיוחד בכל הקשור ליכולת להגיע לצבע. בעוד שלונזו נמנע כמעט לחלוטין מחדירות, לאמלו יודע לזהות נתיבים לטבעת, משתמש בגודל שלו (רשום כ-1.98 מ' אבל עשוי להיות גבוה יותר) כדי לקלוע מעל חוסמים פוטנציאלים, משתמש בפלואטרים אפקטיביים ולא מפחד ממגע שמאפשר לו לסחוט עבירות. לאמלו הוא לא חודר ברמה של הסקוררים הבכירים, היכולת שלו ליצור מצבי זריקה עוד תיבחן כאשר הגנות יתמקדו בו בפלייאוף (אולי כבר השנה), אבל כיכולת משלימה לאיכויות האחרות שלו היא בהחלט מספקת, בטח עבור רוקי.
ניתן לציין שני חסרונות מרכזיים במשחק של לאמלו כרגע. הראשון הוא נטייה לעוף קרוב מדי לשמש. הוא מחפש מסירות מושלמות, כאלה שיעברו מילימטר מעל ליד של השומר, כשזה מצליח זה מרהיב אך זה גם יכול להוביל לאיבודים שניתן היה להימנע מהם. בהגנה הוא יכול להתרחק מאוד מהשחקן שלו כדי להגיע למצבי עזרה, לסמוך על קריאת המשחק כדי לחרוג מהמשימה ההגנתית הבסיסית. הוא אכן מבצע פעולות הגנתיות נהדרות בעזרה, והסגנון האגרסיבי הזה הוא חלק מהשיטה ההגנתית של שארלוט, אבל הרבה פעמים הוא מגזים ומשאיר את השחקן שלו חופשי מדי, גם כאשר מדובר בקלע חוץ איכותי.
החיסרון השני הוא ההגנה האישית. קל מדי להגיע מולו למצב קליעה טוב, קל במיוחד להגיע לטבעת. הוא נתקע בחסימות, מגיב מאוחר מדי להטעיות ולתחילת תנועה ללא כדור ולא מקשה מספיק על זריקות. השחקנים שהוא שומר עליהם קולעים מולו ב-4.9 אחוזים יותר מהצפוי, ובמעל ל-15 אחוזים יותר מהצפוי קרוב לסל. בורגו מנסה להחביא את לאמלו בהגנה על שחקן החוץ הכי פחות מאיים, אבל בפלייאוף יסמנו אותו ויכפו חילופים שישאירו אותו על הסקוררים הבכירים. יש לו נתונים להיות שומר איכותי (בדומה ללונזו), אבל האינסטינקטים ההגנתיים שלו הרבה פחות חדים מההתקפיים. שני החסרונות הם כאלה שמאפיינים רוקיז וסביר מאוד שישתפרו עם הזמן, בטח אצל שחקן עם מוסר עבודה גבוה.
האפשרות שלאמלו ייבחן כבר בפלייאוף הקרוב נובעת מכך שבאופן די חריג לשחקן שנבחר שלישי הוא הגיע לקבוצה לא רעה. שארלוט הביאה בקיץ גם את גורדון הייוורד, ויחד עם טרי רוז'יר ודבונטה גרהאם זו הפכה להיות קבוצה עם ארבעה מובילי כדור בכירים יחסית. על פניו זו לא סיטואציה פשוטה עבור פוינט גארד רוקי, אבל מהר מאוד זו התבררה כסיטואציה אידיאלית עבור לאמלו. הייוורד יודע לזוז הצידה עבור כוכבים צעירים, רוז'יר שמח לזוז לתפקיד הסקורר וגרהאם נראה הרבה יותר מתאים להיות שחקן שישי.
בורגו פיתח שיטה שמתאימה לחבורה של מובילי כדור, עם הרבה מסירות ותנועה שמנצלת את ריבוי השחקנים היוצרים. לאמלו משתלב בקלות בשיטה. הוא מניע את המכונה, כמעט לא כופה זריקות קשות, מנצל יתרונות התחלתיים שהשיטה מייצרת, נע ללא הכדור וגם חוסם רחוק מהכדור לקלעים.
ניתן לומר שהוא ראשון בין שווים - לא מתנהל כמו כוכב שהכול חייב לעבור דרכו, אבל ברור שהוא השחקן הבכיר שחלק גדול ממשחק ההתקפה מבוסס על היכולות הייחודיות שלו. הוא יוצר עם הייוורד ורוז'יר דינמיקה טובה מאוד של מספרי 3-2-1 בקבוצה טובה.
שני השחקנים המשמעותיים הנוספים בסגל של שארלוט הם הפורוורדים הצעירים פי ג'יי וושינגטון ומיילס ברידג'ס. שניהם נראים כמו כישרונות גולמיים שעוד לא לגמרי התהוו, אבל בהחלט עם פוטנציאל להתפתח לשחקני רוטציה בקבוצה טובה. העמדה החסרה היא עמדת הסנטר, וסביר מאוד שעד הטרייד דד-ליין ביום חמישי ההורנטס ידאגו להביא סנטר איכותי. יש להם את החוזה הגמור של קודי זלר, את הפוטנציאל של מאליק מונק והתאומים מרטין ואת כל בחירות הסיבוב הראשון שלהם, אלה כלים שיאפשרו להם להרכיב חבילה עבור אחד מהסנטרים הרבים שמסתובבים בשוק ומתקשים למצוא קבוצה. אני עדיין חושב ששארלוט היא היעד ההגיוני ביותר עבור אנדרה דראמונד. ברגע שסנטר משמעותי יגיע, שארלוט תהיה קבוצה עם צוות מסייע ראוי ביותר לסופרסטאר. ולפי כל הסימנים, לאמלו בול הולך להיות הסופרסטאר הזה.