בציוץ של משה חוגג על "חמשת בכירי המשתכרים בבית"ר מרוויחים יותר מ-24 שחקני אשדוד" מסתתרת כל הגישה הבעייתית שלו לכדורגל: הנטייה להאשים אחרים, לזרוק אחריות, לחשוב שהכל זה כסף, וכמובן העיסוק העצמי וטיפוח התדמית. למה רגע אחרי ההדחה מהגביע אמור להיות לנו אכפת מחמישה משתכרים ופערי תקציב? כי לחוגג חשוב להבהיר שזו לא אשמתו: הוא השקיע הרבה, צירף כוכבים, עשה כל מה שהוא יכול, וזה מה שהוא מקבל. זה לא מגיע לו.
אבל לצערו הרב הוא כבר הספיק לפתח תדמית שהיא לא תמיד אמינה, כל מילה שלו מעוררת חשד ונשמעת כאילו מסתתרים מאחוריה מניעים אחרים, וכך הציוץ הזה מרגיש כמו מסר של איש תקשורת, משהו שנוסח לו בטלפון כבר מהדקה ה-50, כמו מאמן שב-20 הדקות האחרונות כבר משנן מה יגיד בראיונות ואיך יסביר את המפלה. אם בשנים האחרונות התחזקה תופעת "המאמן-הפרשן", של מאמנים שמנתחים את המשחק במבט חיצוני ניטרלי ("הקבוצה איבדה את השליטה במרכז המגרש", כאילו שלהכנה שלך ולהרכב שלך אין חלק בזה), הרי שכעת גם הבעלים זורק לאוויר את הנתון המפוקפק הזה, ומסיר אחריות.
כן, הקבוצה מפסידה, מודחת מהגביע, האוהדים שבורים, והדבר הראשון שחוגג עושה הוא לצייץ על הכסף הגדול שהשקיע בביזנס. אתה מצפה שאחרי הרבה שנים כאוהד וכחובב ספורט, אחרי תקופה ארוכה כבעלים הוא כבר יבין שכסף זה לא הכול בכדורגל, ואם השחקנים האלה מרוויחים יותר זה לא אומר שהם בהכרח טובים יותר, וגם אם הם טובים יותר אז הם לאו דווקא צריכים לנצח, ואם הם לא מנצחים אז זה לא אומר שהם משחקים בלי "לב ונשמה" (המונח המקומם ביותר בשיח על ספורט), אבל כנראה שזה לא מקרי שמיד אחרי ההפסד חוגג ממהר להזכיר את ההשקעה הכספית שלו.
כך למעשה הוא יכול להפנות אצבע מאשימה כלפי אותם חמשת המשתכרים (למרות שבהמשך הוא יבהיר ש"הלב נשבר") ולנזוף בהם בפומבי: אתם לא מתביישים? להפסיד לאשדוד? לשחקנים שמרוויחים גרושים? תתכוננו לקיצוץ בקיץ, אתם לא שווים את זה. ועל הדרך הוא גם נוזף במאמנים: לאלה הפסדתם? לקבוצה שכל הסגל שלה מרוויח כמו חמישה שחקנים שלנו? אל תתלוננו לי יותר על רכש, תראו איך אפשר לנצח עם שחקנים אלמוניים. למעשה, ההתמקדות ב"חמשת המשתכרים" היא הסיפור של בית"ר: קבוצה שנבנתה בצורה לא מאוזנת, עם תקווה לפתרונות אינסטנט, שמושקעת במימון של כמה "כוכבים" על חשבון כל השאר, בציפייה שיחפו על כל הבעיות ויסתמו את כל החורים. אחרת בשביל מה שפכנו עליהם כל כך הרבה?
ואם לשיטתו של חוגג הכסף אמור להכריע, אז מה בעצם הבעיה? למה בית"ר לא מנצחת? פה אפשר לחזור לציוץ קודם של חוגג, שלפיו "מחויבות בלי כדורגל יכול לעבוד לפעמים אבל כדורגל בלי מחויבות לא יכול לעבוד אף פעם". כן, העניין הוא מחויבות, והשחקנים כנראה לא מחויבים, אולי האוהדים לא מחויבים, המאמנים לא מחויבים, אולי זו המנהלת שלא מחויבת, הדשא לא מחויב, וכך שוב מדברים על תשוקה ורצון ולא על עניינים מקצועיים נטו - כמו בחירת שחקנים, מינוי מאמנים ומנהל טכני, התערבות מקצועית, רכש לא נכון, סגל לא מאוזן, הקפאת שחקנים וכו'.
ובהמשך מוסיף חוגג, "מילא היה קצת נחת". כן, זה מה שהוא מבקש, קצת נחת, כמו סבא שהקריב את חייו למען ילדיו, וכעת רוצה לראות את נכדיו משתובבים מולו ומוקירים לו תודה. או במקרה הזה, כאילו מדובר במיליארדר שמשקיע בצעצוע חדש, ומצפה בתמורה להנאה ושעשועים. בדמיונו זו עסקה ברורה: הוא משקיע כסף, ובתמורה הוא מגיע לאצטדיון וזוכה לכבוד מלכים, פוסע לאטו על מרבד ורדים ומנופף לכל עבר, מתיישב על כסו בתא הכבוד, ובזמן שהוא משיק כוסות שמפניה עם חבריו רואה את ההשקעה שלו מתממשת על הדשא. קצת נחת.
אחר כך גם יבהיר ש"לא מגיע למשפחה שלי את כל האכזריות הזו", כלומר זה לא סתם הפסד אלא פגיעה אישית בו, בכבודו ובממונו, זו לא פחות מאכזריות לראות איך הכסף שלו נזרק, תתביישו לכם "חמשת בכירי המשתכרים" על היחס האכזר, ועל הדרך קבלו כולכם אזהרה, אולי אפילו איום - אתם פוגעים בי ובמשפחתי, אם זה יימשך ככה אין סיבה שאשאר.
המזל של משה חוגג הוא הזיכרון מבעלים קודמים והבנה שבאופן יחסי הוא בהחלט בעלים חיובי, עם רצון להשקיע ותקוות וכוונות טובות, ולא רק שיכול להיות הרבה יותר גרוע, אלא כבר בהחלט היה יותר גרוע. עם זאת, אם חוגג באמת מתייחס לבית"ר כאל ביזנס שאמור לספק תוצאה מיידית להשקעה, כדאי שיבחן אותו בעיניים קרות של איש עסקים: אם גויסו עובדים טובים ויקרים (שחקנים) ונבחרו מנהלים טובים ומנוסים (מאמנים), אולי הבעיה היא בבעל הבית.