לא קונספירציה. סתם חולשה

האירוניה הגדולה במשחק בקרית שמונה, היא שקיימת סבירות גבוהה לכך שכל החלטות השיפוט לא היו משנות כהוא זה את התוצאה הסופית. הצהוב השני המוצדק של יואב הופמייסטר, האדום שמאור קנדיל היה צריך לספוג ונפילת הרפאים (כך, לפחות, זה נראה ממעט המצלמות שהיו במגרש) של מתן חוזז ברחבה - כל אלה היו אירועים שנרשמו אחרי ה-0:1 של מכבי תל אביב. גם עם עשרה שחקנים, גם בלי הפנדל, קיימת סבירות גבוהה מאוד לכך שהאלופה הייתה מנצחת אמש. זאת, למשל, בניגוד גמור לפנדל השערורייתי שקיבל אותו חוזז במפגש הקודם בין השתיים בבלומפילד, שהכריע את המשחק בדקה ה-98 ומי יודע כיצד הייתה העונה הצהובה נראית כעת אלמלא הניצחון ההוא.

הבכי הגדול מצד אוהדים ושחקנים יריבים (חזיזה, מה נסגר?) מוגזם באופן קיצוני, אבל אפשר להבין אותו. דברים שקל לשרוק לטובת מכבי תל אביב קשה לשרוק נגדה. כך, אגב, זה היה מאז ומעולם, מכבי תל אביב מקבלת כבוד-יתר של קבוצה גדולה. הדיון הנוקב נסוב סביב שאלת המניע. ברשתות החברתיות טוענים לא מעטים לתופעת "שופטים בצהוב", לכך שהם באים עם ההחלטות מהבית. ובכן, הם לא. ה-VAR היא מערכת שהייתה אמורה לשפר, ובמידה מסוימת גם שיפרה, את האמון שיש לנו בשיפוט, אבל לא מספיק. אירועים כמו בבאר שבע ביום ראשון ואמש בקרית שמונה מובילים לכיוון של ייאוש מוחלט מהמערכת ומהשיטה.

לא הייתה כל ציפייה מנאאל עודה לראות את האדום של קנדיל. המגן גלש, הכדור ניתז לו לרגל, זה לא היה אדום בשום מקרה קודם ל-2018. שופט במגרש רואה את המגע עם הכדור ומיד שולל אפשרות לעבירה. ארז פפיר בניידת כן היה צריך לראות את זה, בשביל זה משלמים לו לשבת שם. אם הוא לא ראה, יש פה בעיה. אם הוא ראה ולא הנחה את עודה ללכת למצלמות, יש פה בעיה חמורה. כך או כך, טוב הוא לא יוצא מהאירוע הזה. גם לא איגוד השופטים, שצריך להתמודד עם הבעיות שבוע אחרי שבוע.

אגב, אנחנו עדיין מחכים לממצאי פסילת השער של עידו שחר מהפועל חיפה.

במאמר שכתב כאן ב-2013 ד"ר אילן תמיר, מומחה לתקשורת ספורט מאוניברסיטת בר אילן, הוא התייחס להטיות שיפוט מובהקות בעקבות שער רפאים של שטפן קיסלינג מלברקוזן לרשת הופנהיים. תמיר הציג דוגמאות ממחקרים שאישרו הטיה מובנית של שופטי ספורט. "ההנחה שהשופט מגיע למשחק ויכול לנטרל את הידע המוקדם שיש לו על השחקנים, לא עומדת במבחן המציאות", כתב וגיבה במחקרים. דוגמא מצוינת לכך מאתמול קשורה דווקא לאירוע זניח שבו במהלך המחצית הראשונה לא נשרקה עבירה ברורה לזכות איתי שכטר. בלא מעט משחקים העונה שכטר לא קיבל שריקות שמגיעות לו. אחרי אתמול, ובעקבות המשחק מול קרית שמונה בסיבוב הראשון, נראה שגם חוזז בדרך לשם.

כך או אחרת, השופטים, בניגוד לדמיונם המופלג של אוהדים רבים, לא עומדים מול המראה ושואלים Are you talkin' to me"" כשהם לובשים חולצה צהובה. זו קונספירציה חסרת שחר, אבל הם כן מיישרים קו עם הטיות שהוכחו במחקרים קודמים. הטור של תמיר, שכאמור נכתב ב-2013, הרבה לפני כניסת ה-VAR, הסתכם באלה המילים: "בעידן שבו ניתן, לכאורה, להגיע לאבחנות ברורות הרבה יותר בעזרת אמצעים טכנולוגיים, מה יכול להיות יותר אותנטי מהאמת עצמה?"

ובכן, גם האמת עצמה כבר אינה ברורה, ונדמה שהחלק המשמעותי בדבריו הגיע דווקא בשורת הסיום: "השיפוט הטכנולוגי, אגב, אינו חף גם הוא מטעויות. אבל על כך נרחיב בעתיד". מי ידע אז שהעתיד יהיה כל כך גדוש בהרחבות.

הרכש של ינואר סייע להפועל תל אביב להיחלץ מהתחתית. היכולת השתפרה, התוצאות היו מרשימות, אבל כמו שאמר מייקל קורליאונה, בדיוק כשחשבו שהם בחוץ, משכו אותם חזרה פנימה. ההפסד לסכנין ערב הדרבי לא היה בתכנון. כל זה נכון גם לגבי מכבי נתניה, שכבר ראתה את עצמה בפלייאוף העליון ועכשיו ניצבת בפני משימה כמעט בלתי אפשרית לנצח בחיפה, כשגם תוצאה טובה לא תבטיח לה, נכון לעכשיו, מקום בשישייה הראשונה. על הפועל באר שבע, שגררה את עצמה למטה מדי שבוע בחודשים האחרונים, כבר אין צורך להרחיב.

ומעל כל אלה, בעיניי, הפספוס הגדול של העונה הזאת הוא הפועל חיפה, קבוצה מוכשרת שנקלעה, שוב, למאבקים פנימיים ובעטה בדלי פעם אחר פעם. הבעיה היא שכמו תמיד, הדברים שקורים שם מחוץ למגרש חלחלו לכר הדשא. חיים סילבס רצה להיפטר מעדן בן בסט, אבל יואב כץ לא הגיע עם החלוץ לסיכום והוא נשאר, מה שגרר מתיחות במועדון. יניב כהן הגיע לעמדת המנהל הטכני ועזב במסגרת מאבקי הכוח עם המנכ"ל אורן שטרלינג.

ויש גם את סילבס. עם כל הבעיות בהתנהלות של המועדון, אי אפשר לחסוך מהמאמן ביקורת. סילבס קיבל אשראי נרחב בגזרת השחקנים השנה. הוא גם קיבל תמיכה מכץ, שגיבה אותו כששטרלינג ואחרים חשבו שיש טעם בזעזוע. להפועל חיפה היה השנה חומר שחקנים איכותי דיו כדי להגיע לפלייאוף העליון ולהשתחרר מקרבות התחתית. עם בית"ר ירושלים והפועל באר שבע חלשות כל כך ועם חוסר היציבות של מכבי נתניה זה אפילו היה הכרח.

עכשיו הפועל חיפה מוצאת את עצמה, כמו לפני שנתיים, בתחום האפור והמדכא שבין חוסר עניין למאבקי ירידה, ממש כמו לפני שנתיים. עם שבע נקודות מעל הקו האדום היא נראית כרגע במקום בטוח, אבל זו עדיין הפועל חיפה. אפשר לסמוך עליה שהמצב עוד יסתבך.