מהרגע שמונה למאמן ברצלונה, רונאלד קומאן ביקש לצרף בלם בעל שיעור קומה לסגל שלו. אחד המועמדים הבולטים היה ז'ול קונדה, אחריו עוקבים הקטלאנים עוד מתחילת דרכו בבורדו, ובקיץ אפילו נעשתה לפנייה לסביליה. ברגע שהבינו שסעיף השחרור של הבלם הצרפתי עומד על 75 מיליון יורו, בברצלונה נרתעו והשאירו אותו על המדף.
המחיר הבהיל אפילו את מנצ'סטר סיטי, לה כבר היה סוג של סיכום עם קונדה, כך לפחות על פי דיווחים. "כן, פפ גווארדיולה התקשר, דיברנו בספרדית", אישר אז הכדורגלן בן ה-22 לתקשורת הצרפתית. "הייתי מעוניין לחבור אליו וקיבלתי הבטחה שאשחק, אבל זה לא יצא לפועל".
מנצ'סטר סיטי בחרה ברובן דיאס והמעבר הגדול של קונדה נדחה לפחות בשנה, כשמנצ'סטר יונייטד היא כרגע השם החם וגם פריז סן ז'רמן וריאל מדריד הצטרפו למרוץ. אבל זה לא מנע ממנו להמשיך להתקדם. בקיץ הקרוב, המועדונים הבכירים באירופה צפויים להיאבק על הבלם של סביליה, והפעם גם סעיף השחרור לא ירתיע אותם.
ב"שבוע ברצלונה", בו האנדלוסים פוגשים את הקטלאנים גם בליגה וגם בגומלין של חצי גמר הגביע, קונדה ישמח להראות שוב לאנשי היריבה שהוא הבלם המודרני. ליאו מסי עדיין לא כבש מולו, ברצלונה לא ניצחה אותו ואת שער הסולו שלו בחצי הגמר הראשון, סמואל אומטיטי לא ישכח בתקופה הקרובה. האם המאזן הנקי יישמר?
קונדה, יליד פריז שאביו ממוצא בניני, הגיע לאקדמיה של בורדו כשהיה בן 15, אחרי מעבר בקבוצות ילדים קטנות. כאשר התקדם לקבוצת המילואים, החונך שלו היה אוליבייה ורדון, שחקן הגנה שאמו מבנין. ורדון המבוגר מקונדה בשלוש שנים היה הראשון שקיבל הזדמנות בקבוצה הבוגרת, אבל הסתפק ב-10 דקות בלבד. חודשיים אחריו, בינואר 2018, הגיע תורו של קונדה. וברגע שנכנס להרכב, אף אחד כבר לא יכול היה להוציא אותו. "ז'ול בוגר מאוד ולא מפסיק להתקדם", החמיא אז פטריק באטיסטון, הקורבן של טוני שומאכר במונדיאל 1982 ומאמן קבוצת המילואים של בורדו. "הוא היה שחקן מוביל מרגע שהגיע אלינו, קורא נהדר את המשחק ויש לו טכניקה משובחת. עכשיו המשך המסע שלו תלוי רק בו".
ז'וסלן גורבנק היה המאמן שהעלה את הבלם לקבוצה הבוגרת וגם נתן לו את הדקות הראשונות. אלא שמעמדו כבר היה מעורער אז, באמצע עונת 2017/18, ותוך כמה שבועות גוסטבו פוייט הגיע במקומו. "לאחר החתימה נכחתי במשחק מול נאנט וישבתי ביציע ליד הנשיא", סיפר שחקן העבר האורוגוואי. "קונדה כבר היה אז שחקן הרכב ואהבתי את מה שראיתי. ילד בן 19, לא גבוה בכלל, אבל מאוד חזק ואתלטי. התחלתי לחשוב איך הוא משתלב אצלי. אני אוהב שהבלם יוצא קדימה עם הכדור כדי ליצור יתרון, וביקשתי מקונדה שיעשה את זה. הוא לא בטח בעצמו מספיק. אחרי חודש וחצי, הוא בא לראות אותי וביקש להתאמן גם אחר הצהריים. הוא רצה שנעבוד באופן אישי על המסירה הארוכה והיציאה עם הכדור. אט אט הוא התחיל להרגיש יותר בנוח גם לאיים על השער ותרגל בעיטות חופשיות. הוא הבטיח לי שהוא עוד יהיה הבועט הקבוע. כבר אז התקשרו אליי מסביליה. הם התעניינו בזווית האנושית, כי מבחינה מקצועית כבר ידעו עליו הכול".
סביליה חיכתה עוד שנה. היא ראתה את קונדה משלים עונה מלאה בליגה הצרפתית תחת שלושה מאמנים (ריקרדו גומס ופאולו סוזה הגיעו אחרי פוייט) ומסתגל לסגנון של כל אחד מהם ולשיטת שלושת הבלמים, כשאצל אקס מכבי תל אביב שיחק גם כמגן ימני. "אהבתי את האווירה שהביא פוייט לקבוצה ונהניתי לעבוד איתו באופן אישי", אמר אז קונדה. "הוא גם הצחיק אותי מאוד. הייתה אז אנרגיה נהדרת בקבוצה וגם סיימנו במקום השישי. סוזה היה תובעני הרבה יותר. הוא מאוד מתודי ויורד לפרטי פרטים. העברנו זמן רב בניתוח דברים וצפייה בווידאו, והוא עזר לי להתקדם".
במרץ 2019 חזר מונצ'י לסביליה והחל לבנות את הקבוצה החדשה. האיש שנחשב למנהל הספורטיבי הטוב בעולם, ידע רכישות מוצלחות מהליגה הצרפתית (גז'גוז' קריכוביאק, ז'ופרה קונדוגביה, קווין גמיירו, וויסאם בן ידר וקלמון לנגלה) והחל להעמיס את עגלת הקניות שלו. לוקאס אוקמפוס הגיע ממארסיי, דייגו קרלוס נרכש מנאנט ואז קונדה הובא כדי לשתף עמו פעולה במרכז ההגנה, כשחקן הרכש היקר בתולדות המועדון. סכום דומה של 25 מיליון יורו שולם לאחר מכן גם על רוני לופס, אבל בעוד זה הכישלון הכי גדול של מונצ'י בקדנציה השנייה, קונדה הוא הצלחה כבירה.
זמן ההתאקלמות בספרד היה קצר והצמד קונדה את דייגו קרלוס הפך במהרה לאחד המוערכים באירופה. הרכש מבורדו הפתיע רבים בשקט שלו והסיר את החשש מבעיית הגובה (1.78 מ', עם נעליים) בעזרת ניתור מצוין ומיקום פנטסטי. סביליה אמנם לא הרשימה בליגה, אבל ידעה להשיג את הכרטיס לליגת האלופות וגם קינחה עם התואר האהוב עליה כשזכתה בליגה האירופית אחרי ניצחונות על מנצ'סטר יונייטד בחצי הגמר ואינטר בגמר.
היכולת המרשימה של קונדה במשחקי ההכרעה כמעט תרמה למעבר מהיר, אבל הפיכתו מהרכש היקר בתולדות סביליה למכירת השיא של המועדון נדחתה מעט. בינתיים, הוא ממשיך לצבור לעצמו מעריצים. הוא הבלם שמייצר הכי הרבה מצבים בלה ליגה, המכדרר הטוב ביותר מבין הבלמים וליכולת הטכנית הוא מוסיף הבנת משחק והרבה בגרות. ההרחקה היחידה שלו ב-143 משחקים מאז עלה לבוגרים, הייתה בתחילת הדרך בבורדו (צהוב שני בפלייאוף הליגה האירופית מול גנט באוגוסט 2018) והעונה קיבל רק שלושה כרטיסים צהובים ב-32 משחקים בכל המסגרות.
הוא עמד בכל מטרה שהציב לעצמו, ואת היעד הבא סימן כבר בגיל 18.
אחרי כמה משחקים בודדים בקבוצה הבוגרת של בורדו, בהתאחדות הכדורגל של בנין רצו שקונדה יבחר לייצג את הנבחרת שלהם. הבלם דחה את ההצעה בנימוס והבהיר כבר אז שמבחינתו הוא יכול לשחק בנבחרת צרפת כבר במונדיאל. ואנחנו מדברים על 2018.
אלא שגם בנבחרת הצעירה של צרפת התעלמו ממנו עד לפני חצי שנה. מאז הוא ערך חמש הופעות במוקדמות היורו, כולל שער ניצחון ב-0:1 על סלובקיה. דידייה דשאן החמיא לאחר מכן ואישר שהוא נלקח בחשבון לנבחרת הבוגרת: "הוא שחקן שנמצא בהתקדמות מתמדת, אבל הוא גם מתמודד על עמדה שבה יש תחרות עזה. עד עכשיו בחרתי שחקנים אחרים, אבל הוא עדיין צעיר ואם ימשיך כך הוא יוכל להצטרף אלינו".
בהרכב של אלופת העולם התפנתה אמנם העמדה של אומטיטי לצד רפאל וראן, אבל בהתכנסות האחרונה היו אלה פרסנל קימפמבה, קלמון לנגלה וקורט זומה שזומנו. דאיו אופמקאנו כבר הספיק לשחק ולכבוש, ופרט אליהם יש גם את אמריק לאפורט, עיסא דיופ, ווסלי פופאנה ואחרים שרואים עצמם ראויים להיכלל בסגל. "התחרות לא מדאיגה אלא רק מדרבנת אותי", הגיב קונדה למסר מדשאן. "המילים שלו מעודדות, הוא נתן לי מוטיבציה. אני יודע שהמאמן סומך על שחקנים צעירים ואם למישהו מגיעה הזדמנות, הוא לא יהסס לתת לו אותה. אמשיך לעבוד כי המטרה שלי היא להיות חלק מהנבחרת הבוגרת". וגם את היעד הזה הוא יכבוש.