כאשר ג'רארד פיקה נפצע בברכו במשחק מול אתלטיקו מדריד בשלהי נובמבר, דווח בתקשורת הקטלונית כי הוא ייעדר כחמישה חודשים, וסיים מעשית את העונה. קצב ההחלמה היה הרבה יותר מהיר מהצפוי, וכבר לפני שלושה שבועות הוא חזר לריצות קלות, אבל איש לא העלה בדעתו כי יהיה כשיר לשמינית גמר ליגת האלופות מול פריז סן ז'רמן. למעשה, העיתון אל מונדו דפורטיבו טען אז כי היעדרותו מהמפגש הראשון מול הקטארים ודאית, וקיים ספק גדול מאוד לגבי שיתופו האפשרי בגומלין. גם זה הרגיש כמו תחזית אופטימית מדי. ואולם, אתמול היה פיקה על הדשא בקאמפ נואו, בהחלטה הזויה עד כדי כאב.
זה לא סוד כי הבלם שחגג זה עתה את יום הולדתו ה-34 איטי בשלב זה של הקריירה גם ללא הפציעות. הדבר מובן מאליו אחרי פגיעה חמורה ברצועות ברכו, כאשר הוא עדיין חלוד ולא לגמרי בריא. בתנאים אלה, השילוב חייב להיות הדרגתי על מנת לא לסכנו, אבל רונלד קומאן שם אתמול את כל האחריות על כתפיו של הכוכב הוותיק, במפגש מול אחד השחקנים המהירים בתבל. זו היתה התאבדות ידועה מראש. פיקה פשוט נזרק אל מתחת לגלגלי האוטובוס, במה שאפשר להגדיר כניסיון מכוון להרוס סופית את המוניטין שלו.
פיקה לא רץ אפילו לחגוג עם מסי
זה אבסורדי עד כדי כך שאפשר לחפש מניעים פוליטיים מאחורי המהלך. האם פיקה מפריע למישהו לקראת הבחירות לנשיאות המועדון, בעודו מתכנן קריירה פוליטית בעצמו אחרי שיתלה את הנעליים? האם קולו דומיננטי מדי לטעמם של אנשים מסוימים, ויש צורך להשחירו? אלה ספקולציות די מופרעות, אבל אם היתה כוונה לחסל את פיקה, הרי שהיא הצליחה. יש לו חלק משמעותי בפיאסקו מול סן ז'רמן, שהסתיים בתבוסה 4:1, ולא היה צריך להיות נביא כדי לחזות זאת. כבר בדקה הראשונה כאשר אמבפה ברח להגנה של בארסה.
פיקה לא רק איטי - הוא גם זהיר מאוד כדי לא להחמיר את הפציעה. הוא שומר כוחות, ואפשר היה לראות כי אפילו אחרי שליאו מסי העלה את בארסה ליתרון בפנדל, הבלם לא הגיע לברך אותו בריצה כמו יתר השחקנים, אלא צעד בשקט. זה בסדר כאשר מדובר בחיבוקים, אך הרבה פחות כאשר נדרש תיקול חיוני. לפיקה היתה אפשרות לנסות לחלץ את הכדור ברחבה מרגליו של אמבפה כאשר הצרפתי היה בדרך לכבוש את שער השיוויון, אבל הוא אפילו לא ניסה לעשות זאת ונותר על תקן ניצב. הרחקה אומללה שלו הובילה לשער היתרון של אמבפה אחרי ההפסקה, ואפשר להאשים אותו חלקית גם בביצוע של מויזה קן שקבע 1:3 - כל ההגנה של בארסה כלל לא היתה בסביבה ולא הפריעה לו לקבל את הכדור הארוך של לאנדרו פארדס אחרי בעיטה חופשית שגרתית.
כמו קומאן בתבוסה בברנבאו
מופע האימים הזה הזכיר במידה לא מבוטלת את המשחק הגרוע ביותר של קומאן עצמו במדי הבלאוגרנה. היה זה בתבוסה 5:0 בקלאסיקו מול ריאל מדריד בינואר 1995, כאשר ההולנדי הבלונדיני תמיד איחר בכמה צעדים אחרי ההתקפה המהירה של הלבנים, ובראשה איבן סמוראנו. וכאשר לא הספיק לסגור את יריביו, הרים קומאן פעם אחר פעם את ידו למעלה, בניסיון נואש לשכנע את הקוון שהיה נבדל. באופן כללי, היתה זו עונה מתסכלת עבור קומאן ובארסה שדורגה רק רביעית אחרי ארבע אליפויות רצופות, ובסיומה נשלח קומאן "הביתה" כדי להצטרף לפיינורד. הכוכב האגדי, כוכב שער הניצחון המיתולוגי בגמר גביע האלופות ב-1992, כבר לא היה רלוונטי, על אף שהיה בן 32 בלבד. כי כל אחד צריך לדעת את מגבלותיו.
מסקרן להיזכר גם כי באותה עונה הצטלבו לראשונה דרכיהם של קומאן ומאוריסיו פוצ'טינו. הבלם הארגנטינאי הצטרף בקיץ 1994 לעולה החדשה אספניול כדי לפתוח את ההרפתקה האירופית שלו בעיר ברצלונה, על אף שהיו לו אופציות נוצצות יותר על הנייר. הוא העיד לימים כי בירת קטלוניה סיקרנה אותו מאוד, והבחירה באספניול התבררה כמושלמת. כבר במחזור השלישי הוא סיפק הצגה עילאית בדרבי מול בארסה, וניטרל את החוד של האלופה בתיקו 0:0. קומאן ופפ גווארדיולה נותרו אז מאוכזבים.
ואלוורדה זרק את פוצ'טינו בגיל 34
ניצחונו הראשון של פוצ'טינו על בארסה הגיע בפברואר 1997, במשחק שהוא עצמו הגדיר כאחד הטובים בחייו. המאמן ויסנטה מיירה הטיל עליו את המשימה לשמור על רונאלדו הברזילאי שהיה בכושר שיא, והארגנטיני עשה עבודה פנומנלית, בדרך ל-0:2 מצמד פנדלים של פלורין רדוצ'ויו. הוא אפילו סחט בעצמו את הבעיטה הראשונה מהנקודה הלבנה, והיה הגיבור הגדול של ההישג. בטבלה הסופית, אגב, היו אלה הנקודות שחסרו לקבוצתו של בובי רובסון כדי לזכות באליפות. פוצ'טינו היה כבר אז המלך הבלתי מעורער בצד הכחול-לבן של העיר ברצלונה, ומעמדו רק הלך והתחזק לאחר מכן.
אחרי הרפתקה מעניינת בצרפת, במדי סן ז'רמן ובורדו, שב פוצ'טינו לקבוצתו האהובה ביותר, והיה הקפטן הנערץ שלה - עד שמונה ארנסטו ואלוורדה למאמן בקיץ 2006. הארגנטינאי היה אז בן 34, בדיוק כמו פיקה כיום, והבוס הבאסקי החליט שזה הזמן להעזיבו. יש הגורסים כי הדבר נעשה כי פוצ'טינו היה דומיננטי מדי בחדר ההלבשה, ואלוורדה עצמו טען שיש שחקנים צעירים טובים יותר שצריך לקדם. בכל מקרה, הפרידה היתה קשה, אבל לימים הודה פוצ'טינו כי ההחלטה של ואלוורדה איפשרה לו ללכת לקורס מאמנים מוקדם מהמתוכנן, וכך האיצה את קריירת האימון שלו. כבר בינואר 2009, הוא עמד על הקווים של אספניול כדי לנסוק לגבהים חדשים.
פוצ'טינו לא שבר את מילתו
רצה הגורל, ומשחק הבכורה שלו - 24 שעות בלבד אחרי המינוי - היה הדרבי מול ברצלונה בגביע. הוא הנחה אז להפעיל לחץ גבוה על כוכביו של גווארדיולה, ויצא עם 0:0 מעורר השראה. בחלוף שבוע, נתנו התוכים פייט פנטסטי גם בגומלין כאשר הפסידו 3:2 בקאמפ נואו. ואז, בחלוף חודש נוסף, בנסיון השלישי, הוא הדהים את הבלאוגרנה לגמרי. בארסה הובילה אז את הטבלה, אספניול היתה שקועה במקום האחרון. כמו כן, היא לא ניצחה במשחק חוץ בדרבי במשך 27 שנים. אלא שהפעם היא ניצחה 1:2, מצמד של אקס-ברצלונה איבן דה לה פניה, אשר אפילו הבקיע את אחד השערים בראשו. זה היה בלתי נתפס, והמומנטום הזה נוצל על מנת לפתח תנופה ולשרוד בקלות בליגה. כעת היה פוצ'טינו גיבור אספניול גם כמאמן.
הזיהוי הזה גרם לו להצהיר ב-2018 נחרצות כי לא יאמן את ברצלונה לעולם. לאור ההצלחה בטוטנהאם, קושר שמו למשרות מגוונות, והארגנטינאי בחר להדגיש: "לא אוכל לעבוד בבארסה כי אני נאמן לאספניול. אעדיף לחזור לחווה שלי". גם ארסנל נפסלה על הסף, בצוותא עם רוסאריו סנטרל - היריבה העירונית של מועדון נעוריו, ניואלס אולד בויס.
זמן לא רב עבר, והוא התחרט על האמירה הזו. לא מכבר, בראיון במולדתו, הודה פוצ'טינו: "זו היתה טעות. לא הייתי צריך להיות כל כך נחרץ". כי הרי בתחילת 2020, בעודו מתרגל למציאות החדשה אחרי שפוטר על ידי התרנגולים, היתה לו הזדמנות לסגור מעגלים רבים בבת אחת, ולהחליף את ואלוורדה דווקא על הספסל בקאמפ נואו. אחרי שצ'אבי סירב, סימנה אותו הנהלת בארסה המושמצת כיעד מספר אחת, ושיחות רציניות נערכו בין הצדדים. ההבטחה המפורשת לא לקבל את התפקיד אף פעם ייסרה את פוצ'טינו, והוא ביקש זמן לחשוב כדי להבין אם הוא מסוגל לשבור את מילתו. ואולם, ברצלונה לא היתה יכולה להרשות לעצמה להמתין - והלכה על האיש שלא היסס לרגע, קיקה סטיין.
האם אמבפה מתקרב לברנבאו?
סטיין נכשל, ובמקומו הגיע קומאן - האיש שהחליף בזמנו את פוצ'טינו כמנג'ר סאות'המפטון כאשר הארגנטיני התקדם לטוטנהאם. פוצ'טינו עצמו חיכה עוד קצת עד שמצא ג'וב חדש אצל האקסית סן ז'רמן. כאן לא היו לו התלבטויות, על אף שהמציאות הפוליטית הנוכחית במועדון שונה בתכלית מזו שהכיר לפני שני עשורים. הוא אוהב את המועדון הפריזאי ללא קשר לשינויים שעבר, והצ'אנס לעבוד עם סגל עוצמתי מבחינה התקפית היה מפתה. אחת המשימות הגדולות שלו היא להשאיר את אמבפה בבירת צרפת גם בעונה הבאה, וזה ממש לא טריוויאלי לאור העניין שמגלה בו ריאל מדריד. מצד שני, פוצ'טינו ידוע כמאמן עם יחסי אנוש מעולים, ואמבפה מתאים לו כמו כפפה ליד גם מבחינה טקטית.
בעצם, למי הוא לא מתאים? אתמול נכתב פרק נוסף באגדה של ילד הפלא שהספיק לעשות כל כך הרבה בקריירה עד גיל 22. השלושער בקאמפ נואו מהווה הישג כביר גם במצבה הנוכחית של בארסה, והתמונה בה אוחז פיקה בחולצתו, כי אין לו שום דרך אחרת לעצור אותו, הפכה תוך דקות לאייקונית והתפשטה ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים. פוצ'טינו ואמבפה ניצלו היטב את ההרכב האומלל של קומאן, ואת הבחירה התמוהה שלו ליישם קו הגנה גבוה שהשאיר לאמבפה המון מרחב להתרוצץ. רק יכולת טובה של השוער מארק-אנדרה טר שטגן ורשלנות של מאורו איקרדי שהחמיץ ממצב קורץ מאוד אחרי בישול של אמבפה מנעו תוצאה גבוהה יותר. זה לא היה רחוק גם מ-1:6, כדי שהנקמה על הקאמבק ההוא במרץ 2017 תהיה מושלמת לגמרי.
פוצ'טינו מסתפק בשמחה גם ברביעיה, כמובן. הוא כבר לא מצטער על כך שוויתר על ברצלונה לפני שנה - דווקא קומאן צריך להצטער שלקח את התפקיד במקום להישאר בנבחרת הולנד ולהתכונן לאליפות אירופה. יהיה מעניין לראות אם האשמה תופל בצדק בעיקר עליו, ולא על פיקה שלא יכול היה לעשות יותר במצבו הנוכחי. מסקרן עוד יותר יהיה להבין אם השלישיה תשאיר את אמבפה בפריז, או דווקא תקרב אותו עוד יותר לסנטיאגו ברנבאו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק