מה כל כך מיוחד בו? טום בריידי הוא תופעת טבע או תוצר של רפואת ספורט מתקדמת?

החוקים החדשים ב-NFL עזרו, הקדמה המדעית תרמה, אורח החיים הייחודי כבר הפך למותג, מתחם האימונים הביתי שלו מעניק שליטה כזו שמאפשרת אפילו לחזות פציעות, אבל משהו אחר עומד מאחורי העליונות של הקוורטרבק האגדי על פני כוכבי על כמו ג'ורדן, מסי, פדרר וטייגר וודס

  • טום בריידי
ד"ר ליאור לבר
תופעה מדעית-רפואית יוצאת דופן? טום בריידי (צילום: GettyImages, Mike Ehrmann)

טום בריידי הוא אגדה שממשיכה לכתוב את עצמה. אחרי שהוביל את טמפה ביי באקנירס לזכייה בסופרבול בגיל 43 וחצי (!) עלתה שוב לדיון השאלה מה כל כך מיוחד בו, והאם האם הוא באמת תופעה מדעית-רפואית יוצאת דופן?

רוצים נתון מדהים? למעט 15 משחקים בעונת 2008 אותם החמיץ בשל קרע ברצועה הצולבת הקדמית (פציעה לא פשוטה שלא קל לחזור ממנה - ובטח לשוב לרמות הגבוהות), בריידי לא הפסיד אף משחק בשל פציעה למרות ששמו הופיע בדו"ח הפציעות לפני משחקים מעל 200 פעם! הוא שיחק את רוב עונת 2010 (ויש אומרים אף יותר) עם שבר מאמץ בכף רגלו ולבסוף נותח בסיום העונה.

בריידי אינו הקוורטרבק הראשון שמשחק עד גיל יחסית מבוגר. קדמו לו שמות די גדולים כמו ג'ו מונטנה ופייטון מאנינג ששיחקו עד גיל 39, ברט פארב (41), וורן מון (44), ג'ורג' בלנדה (שיחק עד גיל 48, אבל בסוף שנותיו כמחליף), אך הם היו רוויי פציעות ובסוף הקריירה כבר לא יכלו לייצר רמת משחק, אינטנסיביות, מוטיבציה ויותר מכל - מצב גופני קרוב לזה של בריידי. אולי לברון ג'יימס, עם נתוני הפתיחה המרשימים שלו יוכל לשמור על עצמו ברמה הגופנית והמקצועית עד גיל דומה, אך גם לו יש עוד מעל שבע שנים עד שיגיע לגיל הנוכחי של בריידי.

עוד בוואלה!

גיל הזהב: זלאטן, לברון, רונאלדו ובריידי מככבים למרות גילם המתקדם

לכתבה המלאה

לפני ארבעה שנים הוציא בריידי את ספרו: "The TB12 Method: How to Achieve a Lifetime of Peak Performance" - שיטת TB12 - המפרטת את האלמנטים העיקריים בבסיס אורח החיים שלו. השיטה סובבת סביב אלמנטים תזונתיים, שיטות אימון, כלי אימון, שיטות התאוששות וכן מרכיבים מנטליים. במקביל בריידי בנה מותג שלם הסובב סביב השיטה וכולל גם אפליקציה המאפשרת גישה מקיפה ומעמיקה יותר, כולל ליווי אישי, לכל מי שמעוניין לנסות.

המותג בהחלט גדל והפך לחלק ממותג Wellness גדול יותר שנקרא TB12sports הכולל גם ציוד כושר, תוספי תזונה, תכניות אימון מקוונות, טכנולוגיות ספורט ומרצ'נדייז. ובריידי הוא המותג. הוא ההוכחה החיה שזה עובד. זו הסיבה הנוספת לכך שהוא ישחק לפחות עד גיל 45. לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא חייב. לעצמו ולמה שהוא בנה. כי הוא כבר אמר שהוא יעשה זאת עוד כשהספר יצא.

ישנם כמה פקטורים שמשחקים לטובתו. אחד מהם הוא החוקים החדשים המיועדים להגנה על קוורטרבקים שהוכנסו ב- 2018. הרבה מהפציעות ששחקנים בעמדה זו חוו בעבר אירעו במהלכים בהם שחקני הגנה (pass rushers) נהגו לנחות עליהם עם כל כובד משקלם וללא מעצורים גם לאחר שחרור הכדור במהלכי מסירה. וועדת התחרויות והחוקה של ה-NFL החליטה להגדיר פעולה כזו כעבירה והורידה משמעותית את האירועים המסוכנים הללו.

חזר מפציעה מסיימת קריירה וזכה בסופרבול. פייטון מאנינג (צילום: AP, Jack Dempsey)

פקטור נוסף הוא הקדמה המדעית והרפואית שבריידי יכול ליהנות ממנה. רפואת הספורט, מדעי הספורט וטכנולוגיות הספורט הקיימות היום מתקדמים מאי פעם. טיפולים ביולוגיים רגנרטיביים מתקדמים כמו הזרקות תאי גזע, זריקות PRP (פלזמה עשירת טסיות) ותוצרי פלזמה אחרים, שהיו זמינים בעבר רק במסגרת ניסיונית, זמינים היום מתמיד ויותר ויותר ספורטאים, בייחוד שחקני פוטבול, פונים אליהם.

בשנת 2011 , לאחר ניתוח בעמוד השדרה הצווארי שלו, ולאחר שמעטים חשבו שיוכל לשחק פוטבול שוב, נסע פייטון מאנינג לאירופה לטיפול שאז היה ניסיוני בזריקות תאי גזע ממקור רקמת שומן מגופו שלו. הקולטס כבר הרימו ידיים והחליטו לוותר עליו, אבל מאנינג מצא בית חדש בדנבר, שם זכה בתואר ה-MVP החמישי שלו, הגיע פעמיים לסופרבול והוסיף לעצמו עוד זכייה באליפות. מאז שחקני פוטבול רבים ועוד ספורטאי עלית אמריקנים נסעו לאירופה לקבל טיפולים דומים או טיפולים ביולוגיים - רגנרטיביים אחרים (כמו קובי בריאנט, למשל) שלא היו זמינים במולדתם, ויכולים לסייע בהאצה של תהליכי ריפוי שונים. חלק מהטיפולים הללו עדיין לא קיימים בארצות הברית ומבחינה זו גם אירופה וגם ישראל מתקדמות בהרבה וטיפולים אלה זמינים ונגישים הן בארץ והן במדינות רבות באירופה במרפאות שונות, ולא רק במסגרת מחקרית כפי שהיו בעבר.

מדע הספורט ממשיך להתקדם וכן גם טכנולוגיות הספורט. שלא יהיה לאף אחד ספק - בריידי עוקב אחרי כל חידוש וכל טכנולוגיה חדשה ובודק מה הוא יכול להוסיף לארסנל התמיכתי שלו ול- TB12 method כדי לייצר לעצמו יתרון ולאפשר לו לא להוריד רגל מהגז. הטכנולוגיות היום נותנות מענה להרבה אלמנטים שבעבר לא זכו לתשומת לב והתייחסות כפי שבריידי מעניק להם, כמו ניטור פיזיולוגי מדויק, ניטור שינה, שליטה דקדקנית על רמת הנוזלים בגופו והתאמתה לתנאים שונים (תנאי אימון, עומסים, מזג אוויר), ניטור עומסים ואף חיזוי פציעות.

קיימות היום טכנולוגיות שיודעות לעקוב אחר המון פקטורים סביב חייהם של ספורטאים, לנתח אותם ולזהות מתי מישהו בסיכון לפציעה כולל מיפוי של רמת הסיכון והאזורים בסיכון לפציעה. נשמע כמו מדע בדיוני? ממש לא. קבוצות רבות בענפי ספורט שונים אוספות כל נתון אפשרי על הספורטאים שלהם ומנסות לפתח מודלים כאלה. זה קורה כיום בטופ של הכדורגל העולמי, הבייסבול, ה-NFL וה-NBA. ובריידי כבר שם. יש לו מתחם אימונים בביתו שלא היה מבייש את הקבוצות הגדולות בעולם מבחינת טכנולוגיה ואמצעים. הוא מיישם את המודל הזה כבר מספר שנים - ואי אפשר להתווכח עם ההצלחה שלו.


אז האם בריידי באמת כל כל מיוחד? האם הוא תופעת טבע? כנראה שזה קצת מהכול. ישנה תיאוריה לפיה לא סתם ספורטאי העל הגדולים מגיעים לססטוס הזה. מייקל ג'ורדן, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, רוג'ר פדרר, לברון ג'יימס, קובי בריאנט, טייגר וודס, רפאל נדאל, זלאטן איברהימוביץ', פייטון מאנינג ועוד. התיאוריה טוענת שמה שמבדיל אותם מאחרים הוא שיש להם הכול מהכול: את הפיזיולוגיה, את הגנטיקה ואת החוסן המנטלי.

הם לא בהכרח בלתי פגיעים ורובם גם עברו פציעות ואף ניתוחים שמעטים היו חוזרים מהם - בטח לאותן רמות משחק ולזכייה בתארים. נדאל, שאולי יעבור את פדרר במספר הזכיות בתארי גרנד סלאם, ככל הנראה כבר היה עובר אותו אם לא הפציעות הטורדניות שגרמו לו להפסיד מספר רב של טורנירים. זלאטן חזר לאחר ניתוח לשחזור קרע ברצועה הצולבת אחרי גיל 36, והצהיר בדרכו האופיינית "אריות לא מחלימים כמו בני אדם".

אבל גם אם יש בתיאוריה הזו של "הברירה הטבעית" משהו, וגם אם יש פה לא מעט אלמנטים של מזל, ברור שכדי להגיע לרמות הללו נדרשת מחוייבות יוצאת דופן, וישנן היום כבר לא מעט דוגמאות של ספורטאי עלית שלקחו את דרגת המחוייבות לשמירה על גופם ואורח חיים משמר לדרגה אחרת, כמו רונאלדו שבגילו משאיר אבק לשחקנים צעירים ב- 15 שנה ממנו וגם ערן זהבי, שלדרייב שלו אין הרבה תחרות.

מחינת מחוייבות, בריידי עומד בראש החבורה הזו. שלא יהיה לכם ספק, הוא לא לקח יום חופש אחרי הזכייה ואת השמפניה של ליל הזכייה הוא כבר דילל מגופו עם השייק הקבוע של היום שאחרי משחק. הוא גם לא אמר למאמן האישי שלו, אלכס גררו "קח חופש, נהיה בקשר מתישהו בקרוב". כמו ג'ורדן בימי המסע שלו לעבר הטבעות, שיום למחרת סיום הפלייאוף כבר היה במגרש האימונים, השבוע הקרוב של בריידי כבר עמוס באימונים...


ד"ר ליאור לבר הוא מומחה באורתופדיה ופציעות ספורט, שחקן נבחרת ישראל בכדוריד לשעבר ובין היתר גם הרופא הראשי של האקדמיה של ההתאחדות לכדורגל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully