חניך תורן: סוד הקסם של מכבי תל אביב

29 מיליון שקל. זה הסכום שמכבי תל אביב הקציבה השנה למחלקת הנוער. תקציבי רוב קבוצות ליגת העל נעים סביב ה-15-25 מיליון שקל, הפועל תל אביב אפילו פחות מזה. בבוגרים, כן?

כשמתן חוזז עבר את טאלב טואטחה כמו גזיר נייר, היה כתוב על המהלך פנדל, הרבה לפני שפלאניץ' נעץ בחוסר טקט והלימה למעמד את הרגל שלו ברגל של חוזז. מה שלכותב שורות אלה עבר בראש באותו רגע הוא 29 מיליוני השקלים שמכבי תל אביב משקיעה בנוער וששטר שמן מהם, עוד אחד, נפרע אתמול.

כי אם יונתן כהן לא ינצח את מכבי חיפה בזמן הפציעות, מתן חוזז יעשה את זה, ואם לא חוזז מישהו אחר כבר ידאג לשים את הכדור ברשת. 223 דקות משחק יש לחוזז העונה. את שער הליגה האחרון שלו הבקיע נגד מכבי חיפה במשחק שסגר סופית את סיפור האליפות אשתקד, לפני שנפצע ונעדר תקופה ארוכה. אתמול הוא בישל, הוכשל והחזיר את מכבי תל אביב למאבק על התואר. יש כאלה שלא מבינים איך כישרון כזה לא פותח בכל משחק, או לפחות בכל משחק שני. בכל ינואר הוא מועמד לעבור בהשאלה, בשני הינוארים האחרונים נשאר.

אז איך זה באמת שחוזז לא רואה יותר מדי דקות? זה בדיוק העניין במכבי תל אביב. מי שסבלני ישחק, מי שיספק את הסחורה ישחק יותר. חוזז היה בין אלה שסומנו בשנים האחרונות כעמודי התווך של ההתקפה העתידית, שהייתה עד כה מוגבלת מאוד ביצירתיות שלה העונה. אתמול, לפחות, הוא עשה את מה שאף צהוב אחר בשדה לא יכול היה לעשות - משהו יצירתי שיכריח את מכבי חיפה לחשוב, לרוץ, לתקל נכון, שלושה אלמנטים שדילגה עליהם בחוסר אלגנטיות ובלוזריות משוועת בדקה ה-94.

21 בדצמבר 2015, הפועל באר שבע מגיעה לבלומפילד. במשחק הליגה הקודם מול מכבי תל אביב, הבאר שבעים הפסידו לנגיחה חלושה של ערן זהבי. במפגש שקדם לכך הם חטפו שישייה בגמר הגביע. הייתה להם חתיכת משקולת על הצוואר. לקח שתי דקות להסיר אותה, עם שער של אליניב ברדה, שהוביל לניצחון 1:2. המאמן היה ברק בכר. הוא והשחקנים שלו הוכיחו אז שלדיבורים על קללות מסתוריות אין משמעות.

העניין בכדורגל פשוט: אם אתה טוב יותר ואם אתה מבקיע - תנצח. יש משהו מרגיז בכך שקבוצות, פרשנים ואוהדים תולים הפסדים בנחיתות פסיכולוגית. כל מעבר מניתוח מקצועי למחוזות שוליים של אמונה לא מכבד את המקצוע. הבעיה היא שמה שקורה במכבי חיפה, כולל אצל בכר, שהביך את הצהובים פעם אחר פעם בבאר שבע אפילו כששיחק יותר ממחצית שלמה בעשרה שחקנים, כבר פתולוגי. כשהם רואים את מכבי תל אביב הם פשוט משתנקים.

מכבי חיפה קבוצה יותר מוכשרת ממכבי תל אביב. זה ניכר היטב במחצית הראשונה, שהייתה בשליטה ירוקה מוחלטת ועם קצת מזל הייתה מסתיימת ביתרון מוצדק. ועדיין, הגול הביזארי שהיה אמור לפתוח את השער לגאולה החזיק מעמד במשך 3 דקות. אסור לקבוצה כזאת, במעמד כזה, שזה יקרה לה. לכל אורך המחצית השנייה היא שיחקה על תיקו. נקודה, אגב, הייתה טובה לה, אבל כשאתה משחק כדי לא לנצח, בהרבה מקרים אתה תפסיד.

ניצחון אחד ב-30 משחקי ליגה. זה מאזן המפגשים בין מכבי חיפה למכבי תל אביב בשמונה השנים האחרונות. בלתי נתפס כיצד המועדון הירוק, המעוטר והגאה הזה מעמיד עצמו כאסקופה נדרסת בכל פעם שהוא רואה את הצבע הצהוב. מתישהו הביזיון הזה יסתיים. מי יודע איך והיכן זה יקרה.

אז כן, היה צד פסיכולוגי/מיתי/מנטאלי, תקראו לזה איך שאתם רוצים. השורה התחתונה היא שבמשחק הזה מכבי חיפה שוב הצליחה לפשל מול מכבי תל אביב. כל דבר שאתה עושה בעקביות ראוי להערכה. כנראה שגם זה.

עכשיו, הנה החלק היפה בסיפור שלה. במחזור הקרוב מכבי חיפה מארחת את הפועל כפר סבא. מכבי תל אביב יוצאת לטרנר, מול המאמן שהכי עושה לה צרות בליגת העל. חמש נקודות הפער עשויות לגדול מיד שוב ל-7 או ל-8 נקודות. זו תזכורת לשתי הקבוצות, המנצחת והמפסידה, עד כמה המצב נזיל ועד כמה ניצחון אחד, מתוק ככל שיהיה, לא בהכרח עושה הבדל.

זו גם תזכורת למכבי חיפה לכך שלא על שני המשחקים שנותרו לה מול מכבי תל אביב תוכרע האליפות. מכבי חיפה תצטרך לחזור לעשות את מה שעשתה כל כך טוב עד כה - לנצח את היריבות הנחותות ממנה. היא עדיין מועמדת מספר 1 לתואר, היא פשוט צריכה לחזור למסלול מהר ולהתמיד. בכר והשחקנים שלו כבר הוכיחו פעם אחת העונה, במיני-משבר של שני ההפסדים להפועל חיפה ולהפועל כפר סבא, שהם יודעים לקבל סטירה ולחזור לעמוד על הרגליים. הם יצטרכו לעשות את זה שוב, כבר ביום ראשון.