"אני בא במטרה אחת למשחק מחר: להרוס לכמה אנשים את התוכניות", מבהיר רומיאו טראוויס בשיחה עם וואלה! ספורט מלימוז'. "הפועל ירושלים מעולם לא הציעה לי חוזה, כך שאין לי איזה עניין מיוחד לעזור לה", הוא מחייך. "אני מאחל לאנשים שם בריאות ואת כל הטוב שבעולם, אבל אני יודע שאחרי המשחק הזה, לא אשחק עוד העונה בליגת האלופות, ומבחינתי, אין שום סיבה שגם הם ישחקו".
הפועל ירושלים תעלה מחר (שלישי, 19:30) לפרקט בהיכל הספורט בובלאן, בידיעה שזו עלולה להיות הופעת הפרידה שלה מאירופה לעונה הקרובה: היא חייבת לנצח את לימוז', שכבר הודחה באופן מעשי מהצ'מפיונס ליג, וזקוקה גם לניצחון ביתי של טורק טלקום אנקרה על איגוקאה כדי לשרוד ולהעפיל לטופ 16. האדומים יפגשו בצרפת פנים מוכרות: טראוויס, ששיחק במשך שנתיים בליגת העל, קלע 16 נקודות למשחק וגם גבר עליהם פעמיים, בגן נר ובמלחה.
"הייתי רק בן 25 כשהגעתי לישראל, ובתור אדם דתי ורוחני, אני נוצר את החוויה הזאת עד היום", מספר טראוויס (36, 2.01), שבימיו בארץ זכה עם גלבוע/גליל בליגה הבלקנית ב-2012 והגיע עם ברק נתניה לגמר גביע המדינה ב-2011. "מאז שעזבתי, תמיד רציתי לחזור, וזה אף פעם לא הסתדר. בכל פעם שקבוצות התעניינו או פנו אליי, זה קרה כשהייתי חתום במקום אחר, למעט פעם אחת.
"בקיץ שעבר קיבלתי טלפון מאבישי גורדון, ששיחק איתי בגלבוע, ורצה שאבוא לשחק אצלו בהפועל גליל עליון. אני שמח שהוא הפך למאמן, כי הוא היה חבר נהדר לקבוצה ותמיד היה רכז חכם מאוד. אבל סירבתי להצעה שלו, כי אני עדיין שחקן טוב, ומבלי לזלזל באף אחד, הרגשתי שאני יכול לתרום ברמה גבוהה יותר מאשר הליגה השנייה".
- עכשיו גורדון כבר מאמן בליגת העל. הוא החליף בשבוע שעבר בגלבוע/גליל את ליאור ליובין, שאימן אותך באותה קבוצה לפני תשע שנים.
"אני עוד אחזור לישראל, אני מבטיח לך. אם תהיה עוד הזדמנות לשחק בקבוצה טובה, אני יותר מאשמח לבוא בעונה הבאה. וגם אם זה לא יקרה סביב הכדורסל, אני אגיע. יש לי ארבעה ילדים, וחשוב לי שהם יחוו מקום מלא בכל כך הרבה היסטוריה ותרבות. אז אבישי יודע איפה להשיג אותי, אבל תמסור לו שהוא צריך קודם לדבר עם אשתי"...
מאז עזב את הארץ, ב-2012, הספיק טראוויס לעבור לא מעט בעולם הכדורסל. הוא שיחק בעשר קבוצות משבע מדינות שונות - קרואטיה (זאדאר), אוקראינה (חימיק יוז'ני), רוסיה (קראסני אוקטיאבר), פיליפינים (אלסקה ומגנוליה), צרפת (שטרסבורג ולה מאן), איטליה (קאנטו) ותאילנד (מונו ואמפייר) - עד שהגיעה ההצעה המפתיעה מלימוז' לפני חודש.
הוא הספיק להופיע במשחק אחד בליגת האלופות, ותרם 11 נקודות, 8 ריבאונדים ו-3 אסיסטים נגד איגוקאה. "התחננתי בפני אשתי במשך שבועיים שתאשר לי לעבור לצרפת בזמן הקורונה, והאמת היא ששכחתי כבר כמה קשה יכול להיות המעבר לאירופה. לא פשוט לחזור מהאימונים ומהמשחקים לבית ריק. אני רגיל שהילדים תמיד נמצאים איתי".
"לא נתנו לנו כבוד כבני אדם": הקטטה בין טראוויס לבלו (ערוץ 1)
- מה הזיכרון הכי חזק שנצרב בך מהימים בישראל?
"כבר הרבה זמן לא דיברתי עם אף אחד בעברית, אבל אני עוד זוכר מילים בסיסיות כמו 'שלום', 'מה קורה', 'בסדר'. אני מתגעגע לאוכל הישראלי, לחופי הים, לסגנון החיים. הזיכרונות הכי חזקים באו דווקא מחוץ למגרש, מהחברים שרכשתי שם. אני בקשר עם כמה מהשחקנים האמריקנים שהיו לצידי, וגם מתכתב מדי פעם עם עידו קוז'יקרו".
- אולי הוא היה צריך לקחת אותך יחד איתו ל"הישרדות".
"כן!", צוחק טראוויס. "ראיתי כמה תמונות באינסטגרם מהצילומים, והאמת היא שאני לא מופתע. עידו תמיד היה שורד אמיתי, אחד כזה שלא חושש להרביץ ולתפוס מקום, והוא גם אדם טוב עם לב ענק".
- כששאלתי אותך לגבי הזיכרון המרכזי מישראל, ציפיתי לשמוע על הקטטה עם דיוויד בלו ממכבי תל אביב בגמר הגביע.
"שמע, הכעס השתלט עליי באותו ערב. היו דברים שנאמרו, ולא הייתי צריך לתת להם להשפיע עליי. היו גם דברים שנעשו. השופטים נתנו להם להרביץ לנו בצורה לא חוקית. אני יודע שברק נתניה אינה קבוצה גדולה, ושהיא לא מכבי תל אביב, ולא קיבלנו שום כבוד. לא הגנו עלינו. הייתי מתוסכל מזה, והגזמתי. לא אני התחלתי במכות, אבל אני לא אתן למישהו להכות אותי או את חבריי. הלכתי לשופט, התלוננתי, והוא אמר שאשתוק ואמשיך לשחק. וזה הרגיז אותי. ברור שאנחנו לא מכבי, אבל אנחנו בני אדם, וככאלה צריך לכבד אותנו. אגב, זה לא משהו שהוא ייחודי לישראל או למכבי. גם במקומות אחרים באירופה לא מכבדים את הקבוצות הקטנות".
- מה היה רגע השיא שלך מבחינה מקצועית בישראל?
"הניצחון עם גלבוע בגמר הליגה הבלקנית והזכייה בתואר", פוסק טראוויס, שהצטיין עם 22 נקודות ותשעה ריבאונדים באותו משחק, ועמד על 18 נקודות לערב במהלך העונה בישראל. "תשמע, בגליל הכול קטן וקרוב, כך שאין לך ברירה: או שאתה ממש אוהב את החברים שלך לקבוצה, או שאתה ממש שונא אותם. למזלי, נהנינו מאוד יחד".
- התראיינת כבר פעם או פעמיים בחייך, ואתה יודע שלא אוכל לשחרר אותך בלי שאלה על חבר ילדותך, לברון ג'יימס.
"לא חשבתי אחרת לרגע. מעטים האנשים שראיינו אותי ולא שאלו על לברון".
- אז נתקוף את הנושא בצורה קצת שונה: מה השאלה הכי מוזרה ששאלו אותך לגביו?
"היו כאלה ששאלו אותי כל מיני שאלות אישיות, כמו מה הוא אוהב לאכול... אנחנו נפגשים מדי קיץ בפגרה, ושומרים על קשר, אבל אני לא אמור לדעת עליו את הדברים האלה. אני לא הולך לישון איתו בלילה".
- מחר תמלא שנה למותו של קובי בריאנט.
"חבר התקשר אליי ואמר לי שקובי מת. אמרתי לו שלא צוחקים על דברים כאלה, ומיהרתי לחפש באינטרנט וברשתות הטלוויזיה, אבל לא מצאתי שום כותרות בנושא. גם כשדיווחו בחדשות, זה עדיין היה בלתי נתפס. אני חייב להודות שלא הייתי אוהד גדול של קובי, אבל תמיד כיבדתי והערכתי מה שעשה. הוא לקח את מה שאלוהים נתן לו, והוציא מזה את המקסימום. הוא היה איש מיוחד".