אדם נורמלי שקורא את שורת המידע "רימון הלם הושלך לחצר ביתו של איש עסקים בכפר שמריהו" עלול להזדעזע ולהתערער ולחשוש לאן המדינה הזאת מידרדרת למען השם, אבל חובב הספורט רק מחייך לעצמו בשקט. רימון? הושלך? כפר שמריהו? איש עסקים? עזבו, זה משלנו. לא קשור אליכם, זה הכדורגל. זה כנראה אלי טביב, זה לא חדש. פעם בכמה זמן שמים לו רימון ליד הדלת או מנסים לחסל אותו, לא ביג דיל. הוא יגיד שאין לו מושג מי זה, אין לו אויבים, מישהו מתנכל לו, וזהו, נמשיך הלאה. מחר הוא שוב יתראיין. יירד על איזה בעלים, על מנהל קבוצה, יבקר מקצועית, הכל בסדר. הוא קאלט.
כן, התרגלנו. אחרי כמה פעמים זה כבר לא מרגש. למעשה, בעקבות מעללי טביב אנחנו כבר מתחילים לחיות את הקודים של העולם הזה. בודקים בדיווח האם זה רימון רסס או הלם, האם הוא הונח או הושלך, ליד הדלת או בחצר, האם האישה והילדים היו בבית, האם הוסיפו גרפיטי ("כנראה ילדים, פרחחים"), ולכולנו כבר ברור שכל עוד הרימון לא נפתח ולא התפוצץ "זה רק ניסיון הפחדה". ככה זה עובד שם, ברגיל. תגיע משטרה, בלשים, אורות כחולים מהבהבים בשכונה, וזהו, ממשיכים הלאה. סביר להניח שגם את השוטרים זה כבר לא מרגש, "תקראו לנו כשהרימון יתפוצץ". הרי זה רחוק מהפעם שבה אשכרה ירו לו ביד, כשניסו באמת לחסל אותו. מאז כל רימון נראה לנו כמו מעשה קונדס. מה זה, זורקים רימון סגור ובורחים? נקניקים.
וכמובן שהרימון ליד הבית של טביב לא היה הרימון היחידי שהונח השבוע על סף דלתו של הכדורגל הישראלי. הלא גם עומר אצילי ספג איומים, הוא ואשתו ובית הוריו, וגם הפעם המשטרה חוקרת וכולם עוטים על עצמם ארשת פנים רצינית ומודאגת ומכווצים את הגבינים סטייל אלי אילדיס. וכבר ידוע שכל מערכת ספורט חייבת להחזיק כתב משטרה קבוע, מומחה בפלילים, על מנת שיסקר את הפרשות בענף, את החקירות השונות והרמיזות וההדלפות מעורכי הדין. אלה הם חיינו בזמן האחרון, אף אחד כבר לא מופתע.
בדיוק בגלל זה משה חוגג מתחרפן בימים אלה, הוא לא מבין את ההתנכלות, את היחס הלא הוגן לשותפו וידידו השיח' בן ח'ליפה, שעדיין לא אושר בוועדה להעברת זכויות. כידוע, כבר עברנו את השלב שבו בבית"ר טוענים שמדובר באיש נקי כפיים, בקבוצה כבר לא מגנים על שמו או על המוניטין שלו ומתעקשים שהפרסומים מרושעים. בשלב הזה חוגג ובית"ר כבר תוקפים את הצביעות. כמו שכתב כאן אופיר סער - "בית"ר כבר מזמן לא נלחמת להבהיר שבן ח'ליפה הוא איש עסקים לגיטימי, אדם ישר והגון שרוצה רק את טובת המועדון; יותר חשוב למשה חוגג להדגיש שכמו שהעבירו בעבר אנשים עם רקע פלילי, אזי אין צורך לבדוק בציציות את בן ח'ליפה. יתרה מכך, ההצהרה של הבעלים לפיה 'אני לא בודק את העבר הפלילי של המשקיעים שלי' אמרה הכל. ורק נציין: בן ח'ליפה לא משקיע, הוא שותף ב-50% מהמועדון".
כלומר, חוגג לא מבין למה בעולם שבו רימוני הלם הם חלק מהשגרה, מתלבשים לו על שותף שהיה מעורב בכמה שותפויות ועסקים מפוקפקים. הוא רואה בזה קטנוניות. צרות עין. אפליה. היטפלות. הוא למעשה נוזף בנו - עוד לא התרגלתם? אתם עדיין מופתעים? מה אתם משחקים אותה יפי נפש? צאו מהסרט. תתעוררו. הוא הרי זוכר איך השתלטו פה על קבוצות בעבר. ועזבו קבוצות אחרות - רק לבית"ר ירושלים יש מסורת של משקיעים שנויים במחלוקת. "אנשי עסקים" עם רקע בעייתי. סוחרי נשק ובעלי קזינואים. מגאידמק ועד גומא אגיאר. אף אחד מהם לא חומר לשידוך עם בת הרב.
גם לא שצריך לפשפש רחוק מדי בעבר, מספיק להסתכל לצדדים כיום: העבירות של ג'קי בן זקן, ההתנהגות של הלוזונים ואברמוב, האם בן ח'ליפה לא ימצא בית חם ושפה משותפת עם חבריו סביב השולחן בישיבות המנהלת? שלא לומר חוגג עצמו, ששמו נקשר לאחרונה בענין הלוואות מהעבריין המורשע רועי חיון (ולא תמורת שעבוד כרטיסי השחקן, כפי שנכתב כאן לפני כן).
ולחשוב שאת העסקה הראשונה שלו בכדורגל עשה חוגג עם אלי טביב, כשרכש ממנו את בית"ר ירושלים. עסקה שרובה נעשתה בתקשורת, אבל עדיין אפשר לדמיין את השיח בין הצדדים מאחורי הקלעים, את המיקוח, האיומים, התנאים, הסכומים שנזרקו לאוויר. זה היה הספתח של חוגג, זו הייתה קבלת הפנים: משא ומתן עם אלי טביב. פלא שהוא לא מבין למה לעזאזל מתלבשים על בן ח'ליפה? חוץ מזה, כמו שטביב לא האמין בזמנו איך מהשמים נפל עליו הילד המתלהב הזה שמוכן לשים מיליונים על בית"ר, ככה חוגג מוקיר את בן ח'ליפה. אז למה צריך לבדוק לו בציציות? מה, טביב בדק לו?
הבעיה היא שטביב עדיין כאן. כלומר, זו לא רק שרוחו עדיין שורה מעל הכדורגל הישראלי, זה לא שהנורמות שהכניס הפכו ללגיטימיות, זה לא רק הזיכרון וההוויה הטביבית - זה הוא, אלי, בכבודו ובעצמו, שעדיין איתנו, פיזית, נוכח, נמצא כאן, כל הזמן. מרואיין קבוע, מוזמן לפאנלים, מתפקד כפרשן, מנתח את האירועים. הקול שלו נוכח. הפנים שלו בכותרות. הוא חלק טבעי מההתרחשויות. הוא מסביר, מבקר, מייעץ. פעם הוא מופיע בכותרת עם פרשנות, מדי פעם מושלך רימון לחצר ביתו. לא ביג דיל. ייתכן שזה קשור לכדורגל, אולי לעסקיו הפרטיים. לא קריטי, לא נבדוק לו בציציות.