קיל אינסטינקט: הכירו את הולשטיין קיל שהדהימה את באיירן מינכן

אפשר לקרוא לזה אפקט הפרפר. ב-1965 חולקו האלופות המחוזיות בגרמניה לבתים כדי לקבוע את העולות לבונדסליגה אשר הוקמה שנתיים קודם לכן, והולשטיין קיל הוגרלה בין היתר מול בורוסיה מנשנגלדבאך. גונטר נצר ויופ היינקס, שחקנים צעירים ואלמונים, החלו בדיוק אז את דרכם במדי גלדבאך, ושניהם הבקיעו בביקור בקיל, אבל המארחת ניצחה 2:4 וראתה את עצמה כפייבוריטית. במחזור האחרון, היא הגיעה לביקור אצל היריבה השאפתנית כאשר הכל היה מונח על הכף - המנצחת היתה מבטיחה העפלה. היה זה קרב צמוד ועיקש, ומנשנגלדבאך לקחה את כל הקופה עם 0:1 משער בדקה ה-90. יחד איתה עלתה במקביל מבית אחר גם באיירן מינכן - ושתיהן הגדירו את הכדורגל הגרמני בשנות ה-70' העליזות. וקיל... היא נותרה הרחק מאחור.

למעשה, הפיאסקו הצורם הזה הגדיר את הספורט במדינת שלזוויג-הולשטיין כולה. היא עדיין היחידה מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה שמעולם לא שלחה נציגה לבונדסליגה. במקום זאת, היא מתפארת במסורת כדוריד נפלאה, והקבוצה המקומית, THW קיל, מחזיקה במספר שיא של אליפויות בגרמניה עם 21 במספר. אם תרצו, היא באיירן מינכן של הכדוריד, ואפילו זכתה פעמיים בטרבל - אליפות, גביע וליגת האלופות - בדיוק כמו באיירן בכדורגל. הנערים שבוחרים ענף ספורט בקצה הצפוני ביותר של גרמניה רואים בעיקר את הכדוריד הפופולרי לנגד עיניהם, וסביר להניח שהמצב היה שונה לו הפלייאוף ההוא ב-1965 היה מסתיים אחרת.

אז זה הזמן להכיר את וולפגנג שוונקה, יליד פלנסבורג שנמצאת ממש על הגבול עם דנמרק. הוא אהב גם כדורגל בצעירותו, אבל בחר בכדוריד, והתגלה ככוכב בקנה מידה משמעותי. הוא עשה כמעט את כל הקריירה בקיל, זכתה בחמש אליפויות, הגיע לגמר ליגת האלופות, שיחק באולימפיאדה ב-1992, ואף כבש 96 שערים במדי הנבחרת. אוהדי הולשטיין קיל, בהומור האופייני שלהם, משתעשעים ואומרים שהמאזן הזה טוב אפילו מזה של גרד מולר. הם מאוהבים בו, כי מאז 2009 משמש שוונקה כמנהל המסחרי של מועדון הכדורגל, ולימים קודם גם לתפקיד סגן הנשיא. הוא הרוח החיה מאחורי הנסיקה שהחזירה את הכדורגל למרכז הבמה בעיר המזוהה עם הכדוריד.

שוונקה למד מנהל עסקים באוניברסיטת קיל, ובשלב מסוים החליט שלא ירצה לעבוד כמאמן כדוריד עד הפנסיה. אז הוא הימר על מהלך לא שגרתי, החליף ענף ספורט, ולקח את הג'וב שלא היה נחשק במיוחד באותם ימים. הולשטיין קיל היתה אז בליגה הרביעית, והאיצטדיון המיושן שלה היה כה רעוע שההתאחדות איימה לשלול ממנה את הרשיון. ואולם, המועדון התעקש להגן עליו ולשדרגו, משתי סיבות מרכזיות. ראשית, לא היה לו כסף לבנות איצטדיון חדש. שנית, שם זכתה הולשטיין באליפות ההיסטורית ב-1912, והמורשת הזו היתה יקרה לו מאוד. בהיעדר הישגים כלשהם במשך עשורים ארוכים, הם השתוקקו לשמר את הזכרונות המתוקים מלפני מלחמת העולם הראשונה. כיום, זה אחד האיצטדיונים הישנים בגרמניה, וקשה לומר שהיריבות אוהבות לבקר בו.

תשאלו את יורגן קלופ. בפברואר 2012 הוגרלה דורטמונד מול קיל בגביע, נהנתה משער מהיר של רוברט לבנדובסקי וניצחה 0:4, אבל המאמן זעם על התנאים הקשים. "לא משחקים הוקי קרח על הדשא, ואני לא מבין למה שיחקנו כדורגל על הקרח. אם רוצים לקיים משחקים בחורף, כדאי שזה יהיה באיצטדיון עם חימום", הוא הצהיר. כאשר עיתונאי מקומי תהה אם אפשר להשוות את קיל, ששיחקה בליגה הרביעית, להמבורג אותה הביסה דורטמונד בתוצאה דומה ימים ספורים קודם לכן, הפנה אליו קלופו את חיוכו הכריזמטי המפורסם והשיב בשאלה משלו: "אתה עובד במגזין הומוריסטי?"

ואולם, לקיל כבר היתה תוכנית ארוכת טווח. כל הגרמנים אוהבים סדר, אבל הצפונים ביותר הם המסודרים ביותר, ויש להם הכי הרבה סבלנות והתמדה. שוונקה וחבריו לא מיהרו לשום מקום ובנו את העסק ביסודיות ובצניעות. ב-2013 כבר היה להם חימום באיצטדיון, והם עלו לליגה השלישית. ב-2017 הם טיפסו לליגה השניה, וב-2018 כבר סיימו במקום השלישי שהעניק להם כרטיס לפלייאוף העליה נגד וולפסבורג. ואולי הזאבים הכניעו אותם ללא תנאי, אבל היו בקיל גם כאלה שנשמו לרווחה. הם לא רוצים לקפוץ גבוה מדי מוקדם מדי רק כדי להתרסק. יציבות היא מילת המפתח. "להצלחה ולחשיפה היה גם מחיר, כי איבדנו את השחקנים המובילים בכל שנה לטובת קבוצות גדולות מאיתנו. מבחינתו, גם לשחק בליגה השניה זה הישג עצום. לא נתנגד אם יזדמן לנו פעם גם לעלות לבונדסליגה, אבל זו לא המטרה שמשגעת אותנו", אומר שוונקה.

ואכן, בגרמניה נהנים לעקוב אחרי הקבוצה הצפונית ביותר בשנים האחרונות. עד לפני מספר שנים, הכדורגל בקיל היה ידוע רק בזכות העובדה כי השוער הדגול אנדראס קופקה, יליד העיר, החל את הקריירה בהולשטיין. כיום היא כבר מועדון מסקרן, ששם דגש על משחק התקפי ולא חושש מאף יריבה. זה גם המוטו של המאמן אולה ורנר, אשר מונה בספטמבר 2019 ובגיל 31 בלבד והפך למאמן הצעיר ביותר בגרמניה - אפילו יוליאן נאגלסמן מבוגר ממנו בשנה. "יש לנו DNA שגובש בעמל רב, ואנחנו מחוייבים לשמור עליו", הוא טוען.

ורנר, שביסס מאז את מעמדו כאחד המאמנים המבריקים בדור החדש, מכיר את המועדון מבפנים. הוא נולד באיזור, למד באקדמיה של הולשטיין, והיו שראו בו פוטנציאל בקישור האחורי, כי בגיל 17 לקחו אותו לקבוצה הצעירה של הרטה ברלין, שם שיתף פעולה והתיידד עם ג'רום בואטנג. אלא שהקדנציה הקצרה בבירה הבהירה לו שסיכויי ההצלחה קלושים. הוא חזר במהרה לקיל, נכשל בליגה הרביעית ותלה את הנעליים כבר בגיל 20. זה לא היה עניין של פציעה, אלא בחירה מודעת כדי לא לבזבז זמן. במקום זאת, פנה ורנר ללימודים, וכבר בגיל 25 עבד עם קבוצות הילדים של הולשטיין. ב-2014, הוא קודם לקבוצת המילואים, ובחלוף חמש שנים הגיע הצ'אנס הגדול אותו לקח בשתי הידיים.

את הקבוצה הוא קיבל בתחתית, ייצב את הספינה, וכאשר פרץ משבר הקורונה כבר הבטיחה קיל מעשית את מקומה בליגה. לקראת העונה החדשה, הוא כבר כיוון לצמרת, ולשם כך השקיע בקיץ דווקא בלימוד יסודי של המערכים של דייגו סימאונה וז'וזה מוריניו. כי אולי הוא חסיד מושבע של כדורגל הרפתקני, אך עורף איתן חשוב לו לא פחות. "אנחנו צריכים להגיע למצב בו יש לשחקנים יצירתיים ראש שקט כי הם סומכים על החוליה האחורית", טוען ורנר. המחקרים אודות צ'ולו נשאו פרי כבר עכשיו, וקיל מציגה כיום את מאזן הספיגה הטוב ביותר בליגה השניה, עם 14 שערי חובה ב-15 מחזורים. נכון לעכשיו, היא שלישית - במרחק נקודה מהפסגה - והבטחון העצמי בשמיים. הכוכבים בחוד באמת מרגישים משחוררים, ולא במקרה הבקיע פין בארטלס שער מופלא במספרת לרשת נירנברג לפני חודש.

בארטלס כבר כמעט בן 34 ושיערו מלבין, אבל הוא מרגיש כמו נער, כי הקיץ הוא שב לעיר הולדתו. פעם הוא שיחק עם ורנר, הצעיר ממנו בשנה, בקבוצות הילדים של הולשטיין. כעת, אחרי קריירה ארוכה ברוסטוק, סנקט פאולי וברמן, שיכנע אותו החבר הטוב לחזור הביתה, ושניהם מאושרים מהחיבור. העונות האחרונות של בארטלס ב-ורדר נהרסו בגלל פציעות, והוא שקל פרישה, אך עכשיו הוא בריא - ורק מצטער שהקהל לא יכול לחזות בביצועיו מהיציע.

זה נכון במיוחד לגבי המפגש הגדול מול באיירן בסיבוב השני בגביע, אליו התכוננה קיל ביסודיות. "אין ספק שהאוהדים היו עוזרים לנו במגרש הביתי, אבל זה מה יש. זו הקבוצה הטובה בעולם, ובכל זאת יש לה נקודות תורפה, וננסה לנצל אותן. לא אגיד מעבר, כדי לא להקטין את הסיכוי הקטן ממילא. נראה מה הם מכינים לנו, ואיך אנחנו מגיבים", אמר ורנר. המנהל הספורטיבי אווה שטובר התבדח אחרי ההגרלה: "כן, זה אפשרי. למה לא?". ובארטלס קבע: "נמאס לי להפסיד לבאיירן. הגיע הזמן לשים לזה קץ".

ההיסטוריה הפרטית שלו באמת היתה מתסכלת. 12 פעמים שיחק בארטלס נגד הבווארים עם קבוצותיו השונות, ו-12 פעמים הוא הפסיד. המפגש אתמול היווה כנראה צ'אנס אחרון בהחלט לשנות את הסטטיסטיקה העגומה, והכוונה נותנת אמונה. הבחירה של האנסי פליק לספסל את לבנדובסקי, שחזר לאיצטדיונה הקר של קיל אחרי תשע שנים וראה שוב שלג וקרח, רק עודדה את המקומיים. אפילו שער מוקדם של סרג' גנאברי אחרי השמטה של השוער יואניס גליוס לא הפריע להם. אולי הוא רק תרם לשאננות של הטרבליסטית, כי בדקה ה-37 זה קרה. בארטלס הבקיע מול באיירן לראשונה בחייו!

מכאן, התסריט רק הפך לדרמטי יותר. לירוי סאנה שלח כדור חופשי לחיבורים בתחילת המחצית השניה, אבל את רוח הלחימה של קיל אי אפשר היה לשבור, ועמוק בזמן פציעות נגח הבלם האוקה ואל מהגבהה של המגן השמאלי היחיד בסגל, יוהאנס ואן דן ברג, כדי לקבוע 2:2. לבנדובסקי, שכבר היה על המגרש בשלב זה, התקשה להאמין למראה עיניו. באיירן ממש לא רצתה הארכה ברוח המקפיאה לאור לוח המשחקים הצפוף שלה, ועוד פחות רצתה להפסיד בדו קרב הפנדלים, אבל את כתיבת האגדה הזו כבר אי אפשר היה לעצור. כל שחקני קיל דייקו מהנקודה האחרונה מול מנואל נוייר, ואת הכדור האחרון שלח לרשת - איך לא? - בארטלס בכבודו ובעצמו.

וכך, איבדה באיירן תואר ראשון העונה. היא כבר לא תזכה בטרבל, ולכן בהיבט זה יישמר השיוויון עם קבוצת הכדוריד של קיל. אבל למי אכפת עכשיו מכדוריד במדינת שלזוויג-הולשטיין. כדורגל זה הדבר, ואחרי שעשו את הכותרות הגדולות ביותר מאז 1965 יכולים במועדון לחלום ברצינות על עליה לבונדסליגה. הם ראויים לכך - ובמיוחד אולה ורנר. הוא יגיע לליגה הבכירה בוודאות, עם או בלי הולשטיין. תזכרו את השם. מעניין מה אמר לו בואטנג אחרי המשחק.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק