ב-20 במאי 2000, חודש בדיוק לאחר שכיכב בגמר היורוליג הבלתי נשכח נגד מכבי תל אביב, ירד עודד קטש בפעם האחרונה ממגרש הכדורסל. האואקה התמלא ב-18 אלפי צופים, פנאתינייקוס שייטה לניצחון 63:76 על פאוק סלוניקי ול-0:3 בגמר הפלייאוף היווני, ורכזה הישראלי קלע תשע נקודות. ז'ליקו אוברדוביץ' זיכה אותו בסטנדינג אוביישן, דקה ושנייה מהסיום, ואיש לא יכול היה לשער שבגיל 25 הוא לא ישוב עוד לשחק לעולם.
החל מהיום, קטש שוב ירוק, ומחזיק בשיא חדש: הוא השחקן הזר הראשון בתולדות פאו שחוזר אליה אחר כך כמאמן ראשי. אלא שהמועדון השתנה לבלי הכר מאז עזב, ומאחורי סגירת המעגל המרגשת, ההזדמנות המחודשת לאמן בבמה המרכזית של אירופה והמינוי לאחד התפקידים היוקרתיים ביותר שקיבל איש כדורסל מישראל אי פעם, מסתתרים לא מעט סיכונים וסיכויים מבחינתו. כשייכנס לראשונה בשערי האואקה, ימצא הכותש מציאות סבוכה ומורכבת, שלא לומר מדכדכת.
אוהדי פנאתינייקוס מביעים התרגשות גדולה משובו של קטש. אף שלבש את מדי התלתן במשך עונה אחת בלבד, הדרך שבה היא הסתיימה צרבה אותו בזיכרון הקולקטיבי כאחד השחקנים הפופולריים ביותר באתונה. לצערו, הוא לא יוכל ליהנות מאהבת הקהל באולם הביתי, אלא רק דרך הרשתות החברתיות. וכדי לגזור את הקופון, יהא עליו לשרוד ולהגיע לעונה הבאה - בהתאם לחוזהו.
העונה הקרובה, או מה שנשאר ממנה, כבר מעוצבת במידה כזו או אחרת: קמפיין היורוליג אבוד עבור הירוקים, שצברו 12 הפסדים ולא נראים כמי שיוכלו אפילו להתקרב לאזור החיוג של מאבקי הכניסה לפלייאוף; לכן, משימתו העיקרית של המאמן החדש תהיה לייצב את הספינה המיטלטלת, להכניס מעט סדר ושיטתיות בסגל המוגבל שלה - ובעיקר, לסיים בכל זאת את העונה עם תמונת ניצחון ולזכות בדאבל היווני.
פאו, חרף כל הבעיות שמהן היא סובלת, מדורגת במקום הראשון בליגה. על אף צמצום הפערים מיריבתה העיקרית בצמרת, א.א.ק אתונה, היא עדיין שומרת על יתרון האיכות והעומק, ולא יכולה להרשות לעצמה לאבד את האליפות; בוודאי לא בעונה הזו, אולי האחרונה שבה אולימפיאקוס תקועה בליגת המשנה ואינה נושפת בעורפה.
בהנחה שקטש יעמוד במשימות הצנועות והריאליות שניצבות בפניו - עצירה (לפחות יחסית) של מסע ההתרסקות ביורוליג, ושמירה על ההגמוניה בזירה המקומית - הוא יגיע לקיץ כשמעמדו אמור להיות יציב. ואז תיפתח סדרת שאלות, שממחישה את גודל הסיכון שלקח על עצמו: כיצד תיראה פנאתינייקוס בעונה הבאה? איזה תקציב יעמוד לרשותה? האם יחול שינוי בהרכב ההנהלה? מי יישאר משלד השחקנים היווני? והאם הקהל יורשה לשוב ולמלא את אואקה?
בשבוע שעבר, כשחשפנו בוואלה! ספורט את החלטתה של הנהלת פנאתינייקוס ללכת על קטש, הוא היה נתון בהתלבטות קשה. הוא זיהה את הסכנה שאורבת, ולא היה שלם עם עזיבת הפועל ירושלים במהלך העונה, אבל לבסוף הכריע לזכות האופציה היוונית משלוש סיבות עיקריות:
האחת, לאחר ההצלחות שרשם בשנים האחרונות עם נבחרת העתודה, נבחרת ישראל וירושלים, קטש מרגיש בשל לקפיצת המדרגה הבאה בקריירת האימון שלו. מכיוון שעדיין לא נכנס ללופ של מאמני היורוליג, היה לו ברור שאת ההזדמנות הראשונה לשוב למפעל הבכיר, 13 שנים לאחר שפוטר ממכבי תל אביב, הוא יקבל רק בסיטואציה משברית כמו זו.
השנייה נוגעת לחשש כי מדובר בצ'אנס חד פעמי. מלכתחילה, מיד לאחר פיטוריו של ג'ורג'יוס וובוראס, פאו ניסתה לייבא מאוניקס קאזאן את דימיטריס פריפטיס. כשהוא סירב להצעתה, היא עברה לאופציה הישראלית. קטש היה מעדיף להגיע בתום העונה, כשאינו כבול בחוזה לקבוצה אחרת, כשבניית הסגל תהיה בשליטתו וכשמונחת לפניו תמונה ברורה בנוגע לשאיפותיה ויכולותיה העתידיות של פאו, אבל ידע כי ויתור שכזה עלול להיות טרגי מבחינתו; לא מן הנמנע שגם אם היוונים היו ממנים עתה מאמן על תקן "פלסטר" לחודשים הקרובים בלבד, הם היו חוזרים בקיץ הקרוב לאותה נקודה בדיוק - ופונים ראשית לפריפטיס. אם הפעם הוא היה משיב בחיוב (וישנן אינדיקציות שכך היה קורה), מאמן נבחרת ישראל היה נותר בידיים ריקות.
הנימוק השלישי קשור בחיבור ההיסטורי בין קטש לפאו, ומעל לכל - לאנשים שמנהלים אותה. אשתקד, כשאיחדתי את גיבורי הזכייה משנת 2000 לפגישת מחזור, קשה היה שלא להבחין באהבה ובהערכה העצומה שהם רוחשים לו. וברגע שחבריו הטובים, יורגוס קלאיציס ופרנקי אלוורטיס, הפכו לשניים מהאנשים החזקים במועדון - היה ברור שזה עניין של זמן עד שהם ישקלו לצרפו אליהם. בקיץ החולף הוא כלל לא היה מועמד, משום שהתפקיד הובטח מבעוד מועד לוובוראס, וכעת הצליחו היוונים לרבע את המעגל ולשחררו במהלך בזק מירושלים.
הצרה מבחינתו של קטש אינה נובעת רק מהעובדה שהוא מגיע לפנאתינייקוס בתקופת השפל הגדולה ביותר שלה מזה 30 שנים. העובדה המדאיגה היא שסיכוייו להצליח לאורך זמן אינם תלויים רק בו, אלא בלא אחר מאשר דימיטריס ינאקופולוס.
כן, שוב דימיטריס ינאקופולוס. הבעלים הודיע בקיץ כי הוא זז הצידה מניהול המועדון ומעמיד אותו למכירה ב-25 מיליון יורו; הוא הפסיק את הזרמת הכספים לקבוצה, והותיר אותה עם התקציב הנמוך ביותר (כנראה) ביורוליג - כשהעתיד מעורפל ולא ברור.
הסברה הרווחת ביוון היא שינאקופולוס לא באמת עזב, ובכוונתו לחזור לתפקידו כמעין מושיע, כך שהכישלונות בהווה משרתים במידה כזו או אחרת את מטרתו. אמנם אין ביכולתו להעמיד תקציב עתק כמו קבוצות הצמרת ביורוליג, אבל התזרים של פאו בשנים הקודמות הספיק תמיד כדי להציב אותה בקביעות בין המקום הרביעי למקום השישי בטבלה, ועד העונה היא לא החמיצה הופעה בסדרות הפלייאוף האירופיות.
אם ינאקופולוס יחליט שהעת לביאת המשיח (כלומר: לביאת עצמו) תגיע כבר בקיץ הקרוב, הרי שלקטש יהיו נתוני פתיחה טובים ונוחים בהרבה מאלו שהיו לקודמו. מבחינה כלכלית, כמובן. לחזרה של הבעלים הקפריזי יש גם משמעויות אחרות, נוחות פחות, בכל הנוגע להתנהלות המאמנים מולו.
בחודשיים האחרונים נפוצה שמועה ביוון על כך שנמצא איש עסקים אמיד (וכנראה זר) שמתעניין ברכישת המועדון. למהלך שכזה, הגם שהוא לא נראה ריאלי במיוחד כרגע, יש פוטנציאל להחזיר את פאו למקומה הטבעי בצמרת היורוליג.
את התרחיש הגרוע ביותר מבחינתו של קטש אפשר להגדיר במילה אחת: קיפאון. אם פנאתינייקוס תמשיך להעמיד תקציב בסדר גודל דומה לזה שיש לה עכשיו, או שהוא יגדל באחוזים מעטים יחסית (לדוגמה, מחזרת הקהל בעונה הבאה בלבד), המאמן הישראלי עלול למצוא את עצמו במצב גרוע יותר אפילו מזה שוובוראס היה בו.
הירוקים איבדו בקיץ את ניק קלאתיס, אבל לפחות הצליחו לשמור על יורגוס פפאיאניס, יואניס פפאפטרו ודינוס מיטוגלו, שהסכימו לקיצוץ משמעותי בשכרם ומרכיבים את השלד היווני; אם לא יחול שיפור במצבה הכלכלי והמקצועי של הקבוצה, לא מן הנמנע שלפחות פפאפטרו ומיטוגלו יעזבו לקבוצות יורוליג אחרות, ויותירו אחריהם אדמה חרוכה.
ואולי, מי שבסופו של דבר תיחלץ לעזרתו של קטש, ולעזרתה של פנאתינייקוס, היא בכלל אולימפיאקוס. ביוון משוכנעים שיו"ר איגוד הכדורסל המקומי, ג'ורג' ואסילקופולוס, יסיים את תפקידו במהלך השנה הקרובה - ואז תוכשר הקרקע לחזרתם של האדומים מפיראוס לליגה הראשונה. מספר הקבוצות בה הידלדל העונה, וכדי שמהלך כזה יושלם, אין צורך אפילו בעליית הקבוצה הבת שלהם מליגת המשנה.
הדרבי, ביוון יותר מאשר בכל מקום אחר, מעל לכל - ואם אולימפיאקוס תחדש את היריבות הלוהטת ואת הקרבות על האליפות והגביע, גם פנאתינייקוס לא תרשה לעצמה להישאר חלשה וחשופה כפי שהיא היום.