בהודעה קצרה מסרה הבוקר (שני) הפועל באר שבע כי איתי בן זאב החליט לסיים את דרכו במועדון, מספר חודשים לפני התכנון המקורי. בן זאב, מנכ"ל הבורסה לניירות ערך, נחת בהפועל באר שבע בחודש מאי האחרון כדי לסייע למועדון שנראה אז לקראת קריסה טוטאלית. זה היה עמוק בתוך משבר הקורונה שפקד את העולם. סימן שאלה גדול ריחף על החיים, כל שכן על הכדורגל. אלונה ברקת הודיעה מספר שבועות קודם שהיא מתנתקת ומינתה את הנאמן עו"ד איציק יונגר כדי שיריב עם השחקנים על החוזים. לתוך הקלחת ההיא נכנס בן זאב מתוך כוונה טובה להשאיר את המועדון שגדל והפך כאן לענק מימדים בימי ברקת, מעל המים.
התנאי הראשון שלו היה שאסי רחמים יישאר. זו היתה תקופה בה המנכ"ל החזק רצה לעזוב. הוא כבר קיבל פניות בלתי פורמליות מכמה גופים כולל מעיריית באר שבע ומאוד התלבט באשר לעתידו. החשש שברקת עוזבת לצד התחייבויות כספיות מטורפות, גרמו לרחמים לחשוש מהנורא מכל. בן זאב לא היה מוכן לשמוע שהוא מגיע לבד. הוא ביקש ורחמים הסכים להישאר. לימים זו תהיה הבקשה הכי חשובה ששם בן זאב על השולחן, כי היא השאירה את רחמים במערכת.
היו לבן זאב חלומות על הקמת דירקטוריון, על מערכת יותר רחבה לקבלת החלטות. על עצמו לא חשב. קבע שיקבל שקל בודד לחודש עבודה והבהיר כי זמנו קצוב לשנה אחת בלבד. לצד כל התכניות שלוו בפתיחות מכבדת כלפי האוהדים שהובטח להם להיות מעודכנים בכל צעד, ההגעה של בן זאב היתה כדי למצוא את בעל הבית הבא.
ברקת היתה אז נחושה לעזוב. לא רצתה לשמוע יותר על הקבוצה. היא היתה פגועה מההתעקשות של השחקנים לא לקצץ כפי שהיא רצתה והחליטה שהיא לבית האדום לא חוזרת לעולם. בן זאב, כמנכ"ל הבורסה לניירות ערך, היה האיש הכי מתאים להצעיד את הפועל באר שבע לרוכש חדש. למצוא דרך קשריו מישהו שיידע לקחת את המועדון שברקת בנתה ולהוביל אותו לשנים הבאות בביטחה. אלא שמאז עברו שמונה חודשים ושום דבר לא קרה. הפועל באר שבע הצליחה להשתקם מצוין מהצעד המזעזע של ברקת. זכתה בגביע המדינה, הגיעה לשלב הבתים בליגה האירופית והכי חשוב קיצצה את החוזים הכל כך כבדים שניתנו לשחקנים בימי הזוהר. בזכות היחסים הטובים של רחמים עם השחקנים, גם שוחררו חלק מהם והקבוצה הבריאה.
נכון ש-2020 היתה שנת קורונה והנגיף המתעתע נכנס איתנו גם לשנת 2021 ועדיין גם בן זאב, כאיש שיודע יותר טוב מכל אדם שהיה מעורב כאן בכדורגל, איך מתנהל מסחר של מניות, יגיד שהיו גם לא מעט שהרוויחו בשנה האכזרית הזו. היו לא מעט חברות שהתעשרו דווקא בקורונה. ובכל זאת, שום הצעה לא הוגשה לרכישת הפועל באר שבע. אף אחד אפילו לא התעניין בנכס.
גם אייל סגל בעלי מכבי נתניה ביקש גט מהכדורגל. הוא אפילו עשה זאת לפני ברקת. לפני הקורונה. כבר למעלה משנה מאז שהודיע כי הוא מחפש מישהו שייקח ממנו את המועדון ואף פנייה רצינית לא נעשתה בכיוונו. סגל אפילו התחייב להיות ספונסר של מחלקת הנוער. על אף שחווה את אכזריות הקורונה מקרוב מתוקף היותו בעלים של חברת תיירות גדולה, הוא הסכים להמשיך ולהזרים כסף למחלקה הצעירה אותה הוא מלווה עוד לפני שהפך לבעלי מכבי נתניה. מחשבות על מכירת הקבוצה לאוהדים היו, ניסיונות של מתווכים למצוא רוכש למועדון שדורש פחות השקעה כספית מזו הדרושה בהפועל באר שבע, גם היו. בשורה התחתונה אייל סגל איתנו ואפילו היה לבעלים היחיד בשבוע שעבר שאמר בקולו וללא מורא כי נעשה כאן עוול גדול לכדורגל שהופסק בלילה אחד.
הפועל באר שבע ומכבי נתניה הן לא היחידות בסיפור הזה. הפועל תל אביב משוועת לבעלים חדשים והאחים ניסנוב צועקים כמעט בכל יום: 'הצילו'. משה חוגג מתפלל כל לילה על הכר שכבר יניחו לשייח' וייתנו לו להתאחד איתו כדי להזרים דם חדש ובעיקר כסף לבית"ר ירושלים.
לא ברור לאן הולכים מכאן בפתיחת 2021. רשת הביטחון עדיין שומרת על הקבוצות, התקווה שהחיסונים יחזירו את הקהל קיימת. אבל הכדורגל הישראלי נמצא באחת משעותיו הקשות ביותר ולא רק בגלל העובדה שכרגע הוא פשוט לא משוחק. גם העובדה הזו, הקלות שבה סגרו כאן את שתי הליגות המקצועניות, כשבאירופה ממשיכים לשחק, מלמדת על מעמד מאוד מעורער של הענף.
אלונה ברקת תצטרך לחזור להפועל באר שבע. על אף סיבוב בחירות נוסף שמתקרב, לא נראה שהיא עדיין חולמת על עשייה פוליטית, כך שהעזיבה של בן זאב הבוקר נובעת גם מהקאמבק שלה. את המשבר הזה הפועל באר שבע כנראה צלחה, אבל הכדורגל הישראלי רחוק מאוד מלצאת מהמשבר שלו. הרבה רוצים לעזוב. אין מי שרוצה להיכנס.