דמיינו עולם ללא סוכני שחקנים. ללא עורכי דין, גם. ללא שחקנים מגייסים שחקנים, לא בטוויטר ולא בטוויץ' ולא באינסטגרם. בעצם, דמיינו עולם ללא טוויץ', וללא טוויטר, וללא אינסטגרם, וללא אינטרנט בכלל. וללא טלפון סלולרי. וללא "ספורטסנטר" ומשדרים מיוחדים עם קידום וסיכום לדראפט. דמיינו עולם בו אתה נבחר בדראפט ה-NBA, ומתלבט אם ללכת לליגה עם 9 קבוצות, שסופרסטאר כמו ג'ון האבליצ'ק מרוויח בה 21 אלף דולר לעונה. דמיינו את הביטלס שולטים במצעדי הפזמונים. דמיינו את הימים בהם נבחר בדראפט טל ברודי.
הדראפט של 1965 היה מלא אגדות. ביל בראדלי הוביל את הניקס לאליפויות והפך לסנאטור. ריק בארי היה אחד הקלעים הגדולים בתולדות ה-NBA. ג'רי סלואן התחיל בשיקגו והפך לסמל של יוטה ג'אז. בילי קנינגהאם לקח אליפות עם פילדלפיה והיה ארבע פעמים בחמישיות העונה. כולם נכנסו להיכל התהילה. ובמקום ה-15 - או ה-12, אם לא לוקחים בחשבון שפעם שלוש הבחירות הראשונות בדראפט היו "טריטוריאליות", כלומר אופציה לקבוצות לבחור כוכב שגדל קרוב לבית כדי להביא קהל - נבחר ברודי, הרכז הכוכב של אוניברסיטת אילינוי. אז הוא עוד היה אמריקני, כיום הוא לא פחות ישראלי מאשר אמריקני - ויש לו חלק לא קטן בכך שב-2020, דני אבדיה עומד להיבחר בעוד כשבוע וחצי בדראפט.
"בזמנו הקמתי את בני הרצליה עם אלי לנדאו, וזופר אבדיה היה שם מאמן. הוא הכניס את הבן שלו לקט סל, שם הוא למד יסודות והיה שש שנים, לפני שעבר למכבי תל אביב, שם השתפר ביכולת האישית וצמח לגובה", נזכר בימים האחרונים האיש והמפה. "מכיוון שלא השתמשו בו כפיבוט כל החיים למרות הגובה שלו, עבדו איתו על דברים שהוא יצטרך לעשות עכשיו כשחקן בעמדות 2-3 ב-NBA. גם הקליעה שלו מבחוץ השתפרה בשנים האחרונות. כשקיבלתי טלפון מממפיס גריזליס לפני כמה שנים, הם ביקשו שאשים לב לאלמנט הזה. בשנה האחרונה הוא גם קלע מבחוץ, אבל גם ניצל את היתרון שלו בצעדים הארוכים ובשליטה בכדור כדי לעבור שחקנים. אם שומרים עליו צמוד, הכניסות שלו לסל טובות מאוד".
אבל רגע, רצינו לדבר קצת על הדראפט של טל. "קמתי בוקר אחד ופתאום נבחרתי על ידי הספורטינג ניוז לאחד מעשרת השחקנים הטובים באמריקה, ואז הגיע דראפט ה-NBA", הוא משחזר בחיוך. "קיבלתי טלפון מבאדי ג'נט, הג'נרל מנג'ר של בולטימור בולטס, מה שנקרא היום וושינגטון וויזארדס, ואמרו לי שלוקחים אותי ואת ג'רי סלואן בבחירות שלהם, והזמינו אותי למחנה אימון. אני יודע שפילדלפיה של דולף שייס רצו אותי יותר, היו צריכים שחקני חוץ. באתי למחנה של הבולטס בלי סוכן, בלי עורך דין, לא היה לנו דברים כאלה. כל אחד פשוט ילד עם החלום שלו לשחק ב-NBA. עשיתי את מחנה הרוקי, ואז באה הנבחרת למכביה והיתר זה היסטוריה. אולי אם היה לי סוכן או עורך דין, לא הייתי מגיע לארץ...".
הדינמיקה בין השחקנים היתה הרבה פחות מורגשת בעידן נטול רשתות חברתיות, אבל לברודי יש עדיין פלאשבקים מהמשחק בו ניצח את UCLA עם גייל גודריץ' ("83:110, אני זוכר את זה"), ומהניצחון עם אילינוי נגד פט ריילי השחקן וקנטאקי של אדולף ראפ האגדי ב"קנטאקי קלאסיק" ("גם ריילי לא שכח. איזו בושה זו היתה מבחינתם"), ומהמפגשים בליגת הביג 10 נגד התאומים דיק וטום ואן ארסדייל ("הנסיעה מאילינוי לאינדיאנה היתה כמו מכאן לים המלח"). את בילי קנינגהאם הוא אירח בארץ, לקח אותו לאימון של מכבי תל אביב בעידן אדלשטיין וכשה"קנגרו קיד" חזר לארה"ב, הוא הודה על האירוח וביקש מטל למסור ד"ש למאמן הג'ינג'י, שלמרבה הצער כבר לא היה בתפקידו. ל-NBA ברודי כבר לא הגיע, אבל איך אומרים אצלנו? הכל לטובה.
כשדורון שפר הקדים את סטיב נאש
סיאטל עיר מהממת
בעוד כשבוע וחצי, יהפוך אבדיה לישראלי השישי שנבחר בדראפט ה-NBA (לא כולל ברודי). דורון שפר עשה את הסיפתח ב-1996, אבל אחרי שנים בהן התעוררנו באמצע הלילה לראות אותו בקונטיקט בתקווה לראות אותו עושה את הקפיצה למקצוענים, זה לא קרה. הקליפרס החלשים בחרו בו במקום ה-36 וסירבו להעביר אותו לקבוצות שרצו אותו יותר, וההצעה הכספית ממכבי תל אביב היתה לא פחות מפתה ממה שחיכה לו ב-LA, מה ששכנע אותו לארוז ולחזור לישראל.
מרטין מיורסאפ האסטוני, בוגר מכבי דרום (קבוצת בת של מכבי תל אביב) ששהה אז בישראל, נבחר בסיבוב הראשון וסיפר: "כולם היו בטירוף בישראל. ברור שדורון יכול היה לשחק ב-NBA, אבל האופנה אז בליגה היתה ללכת על גארדים נמוכים וזריזים, לא על גבוהים. שפר היה בזמנו קלע טוב יותר, מוסר טוב יותר ומנהיג טוב יותר מאלן אייברסון, אבל לא היתה לו את המהירות".
עוד 13 שנים יחלפו עד שעומרי כספי יהיה הישראלי הראשון בסיבוב הראשון, יקבל חוזה מובטח בסקרמנטו ויציב את הדגל. אבל עד כספי, האוהדים הישראלים צפו בכליון עיניים כיצד עוד ועוד ארצות חדשות שולחות נציגים לליגה הטובה בעולם. בדרך לשם היו לא מעט תסכולים, אבל גם נקודות של תקווה - למשל, כאשר בשנת 2006, נבחרו שני ישראלים באותו דראפט: ליאור אליהו במקום ה-44 על ידי אורלנדו שהעבירה את הבחירה ליוסטון, ויותם הלפרין במקום ה-53 על ידי סיאטל סופרסוניקס.
הלפרין היה אז אחרי עונה נהדרת באולימפיה לובליאנה. עם כל המומנטום, ובגיל 21, הוא הגיע לארה"ב כדי לרדוף אחרי החלום. "היו לי 8 או 10 אימונים אישיים בשלושה שבועות. נסעתי לבד, כל פעם קבוצה חדשה, עיר שונה. היה מאתגר, אבל גם חוויה אדירה - אני זוכר כל נסיעה, כל אימון מאז, את היחס האישי שאתה מקבל, החוויה שנקראת NBA, להיכנס לחדר הלבשה ולראות שחקנים גדולים מסביבך". מה הכי נחקק לך בזיכרון, שאלתי. "לאכול ארוחת צהריים באינדיאנה עם לארי בירד וריק קרלייל. לפגוש את שאקיל אוניל שמראה לך את הנעל שלו. לראות את ריי אלן מגיע לפניך ונשאר אחריך באימונים בסיאטל לעבוד על הזריקות".
הגארד הישראלי העביר את ליל הדראפט בבית של סוכנו האמריקני, ג'ייסון לוין, במיאמי. "הכל מאוד מאוד נזיל בדראפט. דובר על סיכוי שקבוצה מסוימת תבחר בי בסוף הסיבוב הראשון, והייתי במתח כי זה חוזה מובטח. ברגע שהסיבוב נגמר, ביקשתי מהסוכן לצאת החוצה להתאוורר ברחובות. לא בגלל אכזבה, פשוט הבנתי שזה כבר פחות משמעותי מבחינתי. הייתי עם חבר שגר במיאמי, החלטנו ללכת למסעדה ואם יודיעו לי שנבחרתי, אחלה. תוך כדי הארוחה, המאמן שלי בנוער ממכבי, ויקטור סקורניק, שלח לי הודעה, 'סיאטל עיר מהממת', וככה הבנתי שנבחרתי".
זו היתה הפוגה קלה עבור הלפרין. משם הוא המשיך לעבודה עם המאמן האישי דייויד ת'ורפ, ואז לחודש של אימונים וליגת קיץ בסיאטל, בסיומו חזר לישראל עם כותרות גדולות (על החוזה שקיבל, שהיה למעשה מסמך המבטיח שהזכויות עליו יישארו בידי הסוניקס) ותקווה קטנה, לחזור לאמריקה כשחקן NBA. הוא ויתר על מחנה קדם עונה שאין בצדו חוזה מובטח, והעדיף ללכת לשחק במכבי תל אביב אצל נבן ספאחיה: "שם גם הבנתי שאלמלא אהפוך לשחקן מאוד דומיננטי באירופה, אני די מוותר על החלום". כך עשה באותו קיץ גם אליהו, שסיפר בעבר כי מינסוטה היתה אף היא מעוניינת בו, ושקיווה להצטיין במכבי ולהגיע לאמריקה בהמשך הקריירה.
והיו גם כאלה שחלמו לפניהם, ואפילו לא שמעו בליל הדראפט את הקראת שמם.
מחמאות מאיגודלה, הצעה ממיאמי
אנדרה איגודלה הופיע בששת גמרי ה-NBA האחרונים, כולל שלוש אליפויות ותואר MVP של סדרת הגמר. הוא אחד השחקנים הוותיקים המוכרים בליגה וסגן יו"ר ארגון השחקנים, מנהיג מלידה. מה שאנשים פחות זוכרים ממנו זה המשפט שאמר לעיתונאי ישראלי צעיר ששלח את עצמו לניו יורק לדראפט 2004: "עמית הוא גבוה שקולע מצוין ויכול גם לשים כדור על הרצפה, וקשה מאוד לשמור על שחקן כזה. הוא עוד יכול להשתפר בהגנה, אבל אני מאמין שזה יקרה והוא יוכל לשחק ב-NBA".
תמיר סיים אז קריירה טובה בקליפורניה ברקלי, עם כ-13 נקודות, 5 ריבאונדים ובעיקר 1.8 שלשות למשחק ב-37 אחוזים, וקיווה להפוך לפחות לישראלי השני שייבחר. הוא היה "סטרץ' 5" שהקדים את זמנו; סנטר עם קליעה מבחוץ, בתקופה בה שחקנים כאלה היו נדירים, רחוקים מלהיות מצרך מבוקש. "החיסרון שלי הוא שלא הייתי אתלטי ברמת NBA", הוא נזכר, "אבל כיום מחפשים גבוהים שרוצים שלשות, אז אולי היה לי סיכוי להיבחר".
מאמן מכבי אשדוד כיום זוכר היטב את הימים העמוסים שלפני הדראפט. "הרגשתי הרבה עניין מצד קבוצות, היו לי 12 אימונים אישיים, חלקם ממש מצוינים. זה היה קרוב, קרוב מאוד. מיאמי ויוסטון היו על סף החלטה לבחור בי. במיאמי עשינו 2 על 2, כשאני משחק עם דורל רייט שנבחר על ידם בסיבוב הראשון ואנחנו מביסים בין היתר את רפא ארוז'ו הברזילאי שנבחר בלוטרי. ביוסטון היה אימון לא רע, עם סקרמנטו היה דיאלוג מסוים, ובסוף הלכתי לליגת הקיץ עם אורלנדו".
באותם ימי מבחנים ואימונים אישיים, הסנטר גם הרגיש מקרוב את השוני ברמת הארגון בין מועדונים שונים בליגה. שחקנים פחדו אז ללכת להיבחן בבוסטון, למשל, משם הגיעו דיווחי אימה על אימונים שבהם מודדים לשחקנים כמה פעמים הם יכולים לרוץ את המגרש במשך שלוש דקות ברצף. "האימון של מיאמי היה הכי ארוך והכי מקיף", הוא נזכר באותה Heat Culture שעלתה לכותרות בעונה האחרונה. "בודקים לך כוח, אחוזי שומן, נתונים פיזיים. ולעומת זאת, יש קבוצות שעושות שעה אימון וגם זה בקצב יותר נמוך".
עמית נזכר שמיאמי תהו אם יסכים להיבחר על ידם בסיבוב השני ולחזור ישר לאירופה, בלי ליגת קיץ. הוא לא רצה, והעדיף להכות בברזל ולקבל הזדמנות בליגת הקיץ, שם שיחק במדי המג'יק. אולי בדיעבד, הוא אומר, הייתי צריך להגיד למיאמי כן. "זה היה משדרג אותי גם באירופה". במקום זה, הוא עקב אחרי השידור, בחירה אחרי בחירה, והתאכזב להישאר בחוץ. "זה מתסכל כשאתה רואה ששחקנים שהיית יותר טוב מהם נבחרים, ואתה לא. אבל ב-NBA הולכים קודם על פוטנציאל והתפתחות ויכולות גופניות, בטח באותה תקופה בה גבוהים היו צריכים להיות אתלטיים עם ידיים ארוכות. כשאתה מועמד לסיבוב השני, אתה פשוט צריך קבוצה אחת שתרצה אותך".
דני מקבל ממתק
בסופו של דבר, אחרי שפר והלפרין ואליהו והאכזבות, הגיע דראפט 2009. שבועות ארוכים של מתח הסתיימו בשמחה גדולה, כשדייויד סטרן המנוח עלה לדוכן והקריא את שמו של כספי כבחירה ה-23 של סקרמנטו. בימים שלפני, התחזיות צפו לכספי בחירה בין המקום ה-19, בו בחרה אטלנטה בסופו של דבר בג'ף טיג, למקום ה-30 שבו קליבלנד הלכה על כריסטיאן איינגה. התחזיות צדקו, ואחרי עונת רוקי טובה מאוד, כספי המשיך לקריירה מרשימה של עשר עונות NBA, כולל עונה רגילה אחת במדי גולדן סטייט ווריירס, לפני שנחתך ממנה ערב הפלייאוף, בעודו פצוע בקרסול, כדי לפנות מקום בסגל לקווין קוק.
אבדיה יהפוך בעוד שבוע וחצי לישראלי השישי בדראפט ה-NBA (וצריך גם להזכיר את גל מקל שהגיע לליגה כשחקן חופשי, למרות שלא נבחר בדראפט). אם לא יהיו תקלות, ולפחות על פי התחזיות האחרונות כנראה שלא יהיו, הוא ייבחר בשישייה הראשונה. הישראלי החמישי, טי.ג'יי ליף שנבחר 18 על ידי אינדיאנה בדראפט 2017, סיים עונה שלישית לא מבריקה בפייסרס ועדיין מחכה להזדמנות לפרוץ קדימה.
שניים מהדראפטים המשמעותיים ביותר בהקשר הישראלי, מוזכרים כיום גם בהקשר של הדראפטים הגדולים בהיסטוריה - ב-1996 נבחרו בין היתר קובי בריאנט, אלן אייברסון וריי אלן; ב-2009 הגיע תורם של סטף קרי, ג'יימס הארדן ובלייק גריפין. על 2020 מדברים כרגע כעל דראפט עמוק אבל עם מעט כוכבים, מה שמשפר את הקייס של אבדיה להיבחר גבוה - ומצד שני, חיפוש מעמיק ברשת גילה כי 2009 נחשב בזמנו לדראפט גרוע מאוד.
תמיר היה רוצה לראות את אבדיה נוחת בשיקגו אצל ארתוראס קרנישובאס. הלפרין פחות עוקב אחרי ה-NBA בשנים האחרונות ורק מאחל לאבדיה, עליו שמע "דברים מדהימים" מאנשי מקצוע משותפים, שייבחר לקבוצה שבאמת תאפשר לו להתפתח. "פחות משנה אם יהיה ראשון או שני, שלישי או רביעי - בכל מקרה, הבחירה הגבוהה תהיה ממתק מאוד גדול עבורו, על כל העבודה הקשה שהשקיע".
וברודי? כרגע הוא בעיקר מתרכז בלהיות גאה בכך שהישראלי הבא ב-NBA גדל במחלקת הנוער של המועדון שהקים, ולהביט בסיפוק על הדרך הארוכה שעשו שחקנים אירופיים מימי מסך הברזל למעמד של שותפים מלאים בליגה. "דראזן פטרוביץ' פתח לאירופים את הדלת ולאמריקנים את העיניים. כיום לוקה דונצ'יץ' העלה עוד יותר את היוקרה של השחקנים האירופים ב-NBA, ודני נכנס למצב שבו מאמנים לא רואים את הבינלאומיים כפחות שווים מאשר שחקנים שנולדו באמריקה". אז לאן כדאי לאבדיה להגיע, טל? "לקבוצה חזקה וטובה שלא תהיה תלויה בו - אלא שתיתן לו זמן לגדול".