"אני אוהב לרוץ עם הכדור, כי אני מהיר יותר וחזק יותר מרוב השחקנים", אומר יונוס מוסא. אז אתמול (ראשון) הוא רץ. הדהירה התחילה במחצית המגרש של ולנסיה, וכל שחקני חטאפה רדפו אחריו לשווא. הנער שם את הכדור ברשת, וחודש לפני יום הולדתו ה-18 הפך לכובש הצעיר ביותר של העטלפים מאז 1940. על הדרך, הוא נרשם גם כמבקיע האנגלי הראשון בליגה הספרדית מאז דייויד בקהאם ב-2007.
בממלכה צופים בו ומתמוגגים. אלה שעוקבים אחרי הנבחרות הצעירות של אנגליה מכירים היטב את העוצמה, הטכניקה והמנהיגות של מוסא, שענד את סרט הקפטן בנבחרות עד גיל 15, עד גיל 16, עד גיל 17, וגם עד גיל 18. הכישורים הייחודיים שלו בהחלט יכולים להשלים את הדור המזהיר שנולד בשנות ה-2000 - ג'יידון סאנצ'ו, מייסון גרינווד, פיל פודן, קאלום האדסון-אודוי ובוקאיו סאקה שכבר ערכו הופעות בכורה בסגל הבכיר. אם הכל ילך כשורה, צפוי מוסא להצטרף אליהם בקרוב כדי להוות חלק אינטגרלי מהפאזל המבטיח הזה. אלא שיש לו אופציות נוספות. תאמינו או לא, גם גאנה, איטליה ואפילו ארצות הברית בעקבותיו. לפי הדיווחים מעבר לאוקיאנוס האטלנטי, המאמן האמריקאי גרג ברהאלטר כבר יצר קשר אישי עם הבחור.
מוונציה ללונדון בגיל 10
כן, יש לנו עסק עם שחקן רב תרבותי עם מספר דרכונים. הוריו של מוסא היגרו בזמנו מגאנה לצפון איטליה, אבל כאשר היתה אימו בהריון מתקדם הם נסעו לטיול בניו יורק כדי לבקר בני משפחה - ודווקא שם נולד יונוס, מה שהעניק לו אוטומטית אזרחות. זמן קצר לאחר מכן, שבה המשפחה לביתה ליד ונציה, והילד גילה יכולות יוצאות דופן עם הכדור. אז הוא נרשם לבית הספר של המועדון הזעיר ג'ורג'ונה, והנשיא אנטונלו אורפאו לא ידע את נפשו מרוב אושר. הוא היה בטוח שזכה בפיס עם פנומן אמיתי שיביא לעסק הצנוע שלו תרומה תדמיתית וכלכלית אדירה.
מה רבה היתה אכזבתו של אורפאו כאשר הוריו של יונוס שוב ארזו את חפציהם. כאשר היה יונוס בן 10, קיבל אביו ג'וב משתלם בלונדון, והילד נאלץ להסתגל למדינה חדשה לגמרי. הוא עשה זאת בקלילות, וצירופו לאקדמיה של ארסנל סייע בכך מאוד. מאמני הנוער של התותחנים הגדירו אותו כעילוי נדיר, וקבלת האזרחות הבריטית נעשתה בהליך מזורז על מנת לקדם את הנער הישר לנבחרת עד גיל 15 עוד כאשר היה בן 13. הסוגיה היחידה שלא הצליחו לפתור מבחינתו היתה מציאת התפקיד האופטימלי על המגרש. הוא פשוט הצטיין בכל התפקידים. קשר רחבה לרחבה? כמו דג במים. פליימייקר? אין שום בעיה. מימין? בבקשה. משמאל? בבקשה. התותחנים ניסו אותו אפילו כחלוץ מרכזי. מוסא זהר בכל מקום.
יובנטוס פיספסה, ארסנל נשדדה
לרוע מזלה של ארסנל, גם באיטליה המשיכו לעקוב אחרי הבן הגולה - במיוחד פאבלו לונגוריה, הספרדי שנדד בתחילת העשור לאיטליה כדי לעבוד באטאלנטה. ברגמו לא רחוקה מוונציה, והוא קיבל טיפים נהדרים על מוסא עוד לפני שהילד נדד ללונדון. ב-2015 הצטרף לונגוריה כסקאוט בכיר ליובנטוס, ומאז היה שמו של מוסא גבוה ברשימת היעדים הפוטנציאליים של הגברת הזקנה. היה רק צריך למצוא את העיתוי הנכון כדי להחזירו לארץ המגף. אלא שאז, ב-2018, קיבל לונגוריה קידום לתפקיד המנהל הספורטיבי של ולנסיה, וכך איבדה יובה את היתרון במרדף. כאשר סיפר לונגוריה על הבחור למאמן מרסלינו, הם הסכימו כי נדרש מאמץ עליון על מנת להביא את מוסא לשורות העטלפים - הרי מדובר בשחקן של פעם בדור.
המשימה היתה פשוטה מהצפוי, כי מוסא כבר רגיל למעברים. על סמך ניסיונם של צעירים בשנתונים שמעליו, הוא ידע כי הדרך לסגל הראשון של ארסנל תהיה ארוכה מאוד. לעומת זאת, מרסלינו הבטיח לו אישית שישולב בקבוצה הבכירה של ולנסיה כבר בגיל 17. מאחר ולמועדונים האנגלים אסור להחתים בני 16 על חוזים מקצוענים, ידע לונגוריה שהחוק לצידו. הוא פשוט שלף את מוסא בקיץ 2019, עוד לפני שהיתה לארסנל אפשרות להבטיח את הישארותו. התותחנים ניסו לשכנע אותו להתמיד באקדמיה, אך נכשלו, והמנג'ר אונאי אמרי הגדיר את העריקה הפתאומית כקטסטרופה. "הרגשתי שתקעו לי סכין בגב", אמר הבאסקי.
פורח בזכות ההרס בוולנסיה
טוב, אמרי כבר לא מודאג ממצבה של ארסנל - הוא פוטר לפני שנה. אלא שגם מרסלינו נזרק מוולנסיה עוד קודם לכן, בספטמבר 2019, בהחלטה שנויה מאוד במחלוקת של הבעלים פיטר לים אשר נבעה משיקולים פוליטיים פנימיים. היחסים היו כה עכורים, שהבוס העיף מוולנסיה באותה הזדמנות גם את כל אנשי המקצוע שזוהו עם מרסלינו, ובראשם לונגוריה. כך, חודש תמים אחרי הגעתו, גילה מוסא שהוא איבד את שני האנשים שהבטיחו לו את עתידו. בלעדיהם, התוכניות בוטלו. המאמן החדש אלברט סלאדס העדיף שחקנים מנוסים יותר, והנער המוכשר נשלח אחר כבוד לקבוצת המילואים בליגה השלישית. וגם שם הוא לא היה באנקר בהרכב, בלשון המעטה.
ואולי בשלב זה קצת הצטער מוסא על כך שברח מארסנל, אך לים המשיך בהרס המועדון במלוא המרץ - וזה דווקא פעל לטובתו. הקיץ מכר הבעלים את פראן טורס למנצ'סטר סיטי, העביר את פרנסיס קוקלאן לוויאריאל, ושיחרר לזעמם העצום של האוהדים גם את הקפטן הוותיק דני פארחו אשר עזב בדמעות. כאשר הסגל חלש יותר, מקדמים צעירים - וזה בדיוק התפקיד של המאמן החדש חאבי גרסיה. אז מוסא קודם הקיץ לסגל הבכיר, הצטיין במשחקי הידידות, והמאמן התאהב בקלות. "ליונוס יש כל כך הרבה תכונות טובות", התפייט גרסיה, וציין לטובה גם את העובדה כי הנער למד במהירות את השפה הספרדית. הוא מרגיש בבית בכל מקום, כי הוא רגיל למעברים. מוסא הוא השחקן הרב תרבותי המודרני.
אז עם גיבוי מלא מהמאמן, הבחור פורח ומצית את הדמיון של הספרדים. הוא כבר נוסה מימין ובמרכז, פתח בשישה משחקי ליגה, והופך במהירות מסחררת לאחד האסים החשובים של ולנסיה. במצבה הנוכחי הקבוצה עלולה להסתבך בתחתית, ומוסא עשוי להיות בין הכוכבים החשובים ביותר בקרבות ההישרדות, כי הוא באמת מהיר יותר, חזק יותר, וגם טכני יותר מרוב השחקנים.
הטלפון מסאות'גייט בדרך?
הוא עדיין לא מלוטש, כמובן, ויש עוד המון מקום לשיפור בכל הפרמטרים. מוסא מציב את הרף גבוה, ובאחד הראיונות האחרונים טען: "אני חייב להגיע למצבי הבקעה רבים יותר, ולהיות יעיל יותר מול השער". זה בהחלט חסר, ואפילו הכדור המטריף למשקוף של לבנטה בהופעת הבכורה בספטמבר הדגיש זאת. אז הנה - אתמול נעשה הצעד הראשון בכיוון הנכון. מוסא יצר לעצמו את הצ'אנס נגד ההגנה האיכותית של חטאפה, וגם ידע לתרגם אותו לשער יתרון. במשך רוב המשחק, נדמה היה כי יהיה זה שער ניצחון, אבל גם 2:2 דרמטי אינו אסון עבור העטלפים. במובן מסוים, היה זה יום חג. מוסא נכנס לספרי ההיסטוריה, ועם חוזה עד 2022 מקווים האוהדים שיש להם נקודת אור אחת לפחות בעונה הבעייתית.
בינתיים, אוהדי ארסנל, שחגגו אתמול ניצחון נאה באולד טראפורד, יכולים להרגיש צביטה בלב, אבל זה גם איתות משמעותי עבור ההתאחדות האנגלית. בעוד גאנה, ארצות הברית ואיטליה אורבות בפינה, אולי זה הזמן לשקול לזמן את מוסא כאן ועכשיו לקראת המשחקים מול בלגיה ואיסלנד בליגת האומות. מבחינה מקצועית נטו, זה מוקדם מדי, אבל לכו תדעו מה עלול לקרות אם גארת' סאות'גייט יתמהמה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק