קרב שבע: הקריסה והשיקום של דאנטה אחרי טראומת ה-7:1 במונדיאל

כשהחלום הופך לסיוט - ספק אם יש כדורגלן שחווה זאת על בשרו בעוצמה גדולה יותר מדאנטה. קשה לדמיין פיאסקו גרוטסקי ומדהים יותר. במשך שנים שמר הבלם בליבו את התקווה לשחק במונדיאל בחולצה הצהובה של ברזיל, סלל את דרכו לנבחרת כנגד כל הסיכויים בגיל מאוחר, ואת ההזדמנות היחידה לעלות לכר הדשא קיבל במעמד חצי הגמר בטורניר הביתי. וכדי להוסיף טעם מיוחד עוד יותר לאירוע המכונן, היריבה היתה גרמניה, ובשורותיה חבריו הרבים והטובים מבאיירן מינכן. אם אפשר היה לבקש בהזמנה תסריט למשחק בודד בהרכב ברזיל בטורניר גדול, סביר להניח שדאנטה היה בוחר בדיוק את זה. ההתרגשות היתה כבירה, אך זה נגמר בשביעיה ההיסטורית ששברה את ליבו וריסקה לנצח את תדמיתו במולדתו.

טיאגו סילבה, שהחמיץ את הקרב בגלל כרטיסים צהובים, הביע אמון מלא במחליפו לפני שריקת הפתיחה. "זה הזמן שלו לזהור ולהוכיח את כישוריו. אמרתי לו שיקבל צ'אנס, והנה הוא הגיע. דאנטה מוכן. הוא עובד קשה מאוד - הראשון להגיע לאימונים, והאחרון לעזוב. שיחקתי איתו בז'ובנטודה, ואני מכיר את המכשולים שהוא היה צריך לעבור כדי להיות כאן. הוא ידאג לכך שנעלה לגמר, וחלקי במונדיאל הזה עדיין לא תם", אמר הקפטן.

כן, הם שיתפו פעולה בז'ובנטודה הצנועה אי שם ב-2004, וטיאגו סילבה - הצעיר מדאנטה בשנה - היה דווקא המתלמד של עמיתו המנוסה יותר שהיה במועדון מאז 2001. כדי להגיע לשם, הוא נאלץ להקריב המון, כולל קונסולת המשחקים האהובה שלו. כאשר גדל כבן להורים גרושים בעיר סלבדור בצפון המדינה, הלך דאנטה לבית הספר ברגל במקום לנסוע באוטובוס במשך חודשים ארוכים על מנת לחסוך למשחק הווידאו בו חשק. ואולם, בשלב מסוים זימנו אותו למבחנים בז'ובנטודה הדרומית, ולאימו לא היתה אפשרות לממן את המסע. אז הוא פשוט מכר את הנכס היחיד שהיה ברשותו, ויצא לדרך. שם, הרחק ממשפחתו, הוא הרשים את מאמני הנוער, פילס את דרכו להרכב, והסקאוטים אירגנו לו לבסוף את המעבר לליל.

בדרום ברזיל היה לו קר, אבל בצרפת היה קר אפילו יותר, וההתאקלמות היתה קשה. אחרי שנתיים על הספסל, הוא בחר לנדוד לשרלרואה הבלגית על מנת לקבל דקות משחק כלשהן, ומשם השתדרג לסטנדרד ליאז'. אקסל ויטסל ומרואן פלאיני, שגדלו באקדמיה של סטנדרד, החלו לגדל אפרו בהשראתו, וזו היתה תרומה משמעותית בהחלט - אבל על המגרש לקח לו זמן לקבל הערכה ראויה. המועדון סירב בזמנו למכור אותו לצסק"א מוסקבה, והברזילאי עשה בתחילת 2009 את דרכו למנשנגלדבאך שנאבקה במשך שנים בתחתית הבונדסליגה עם הגנה מחוררת.

הקפיצה הגדולה התרחשה בתחילת 2011, כאשר המאמן השווייצרי לוסיאן פאבר הגיע על מנת להציל איכשהו את גלדבאך המפורקת מירידה כמעט ודאית. הוא עשה את זה, בין היתר בזכות ארגון העורף וקידומו של השוער הצעיר מרק אנדרה טר סטגן. בהדרכתו של הבוס החדש, פרח דאנטה, השתדרג והפך לאחד הבלמים הטובים בגרמניה, והיה בורג דומיננטי מאוד בקבוצה שהעפילה לליגת האלופות בחלוף שנה אחת בלבד. בשלב זה, הגיע ההצעה מבאיירן - ולא מסרבים להזדמנויות כאלה. למעשה, במשך כל 2012/13 הרגיש דאנטה שהוא חי באגדה קסומה.

עם יופ היינקס על הקווים, היה הברזילאי באנקר במרכז ההגנה, וזכה בטרבל. "הוא מופלא", אמר המאמן הוותיק. "הוא אחד הבלמים האיכותיים ביותר ששיחקו איתי", הצהיר פיליפ לאם. באיירן כמעט ולא ספגה בבונדסליגה בדרך לאליפות, וחיסלה את כל אירופה בדרך להנפת גביע האלופות. במשחק הראשון בחצי הגמר מול ברצלונה, היה הברזילאי אחד הטובים על המגרש, שמר היטב על ליאו מסי, ועוד היה לו זמן להצטרף להתקפות במצבים נייחים ולבשל בנגיחה את שער היתרון של תומאס מולר. זה נגמר 0:4, והדרך לגמר היתה סלולה. שם, בוומבלי, אמנם גרם דאנטה לפנדל לזכות דורטמונד כאשר הכשיל את חברו לשעבר לגלדבאך מרקו רויס, אבל בשורה התחתונה עשה עבודה טובה מול רוברט לבנדובסקי, ואריאן רובן דאג לשער הניצחון המאוחר. הברזילאי הלהיב את האוהדים כשהגיע עם האוזניים הגדולות בידיו, וזה היה הרגע המאושר בחייו.

לא מפתיע כי בשלב זה הוא כבר היה מוזמן קבוע לסלסאו, כגיבוי לטיאגו סילבה ודויד לואיז. מיד אחרי החגיגות בלונדון, הוא נסע לגביע קונפדרציות ב-2013, נשלח למגרש כמחליף מול איטליה במקומו של בלם צ'לסי שנפצע, דווקא בעיר הולדתו סלבדור, ומיד מצא את הרשת. רק שנתיים קודם לכן, כאשר דיבר נחרצות על השאיפה להיות בסגל, לא לקחו אותו ברצינות. כעת, הוא היה חלק אינטגרלי בהכנות למונדיאל, גם אם ידע שיצטרך להמתין בסבלנות על הספסל. סבלנות יש לו בשפע, והוא הגיע לגביע העולם הביתי במצב רוח מרומם אחרי עונה פנטסטית נוספת במינכן. כאשר ההשעיה של החבר הטוב טיאגו סילבה פינתה לו את הבמה והפנתה אליו את אור הזרקורים, לא היה מאושר ממנו. והוא אפילו העז להקניט קצת את חבריו לבאיירן לקראת ההתמודדות. "גרמניה חזקה קבוצתית, אבל אין לה שחקנים שמסוגלים להכריע משחקים לבדם. ההיכרות איתם תעזור לי", הוא טען בחוסר זהירות משווע.

הגרמנים דווקא נתנו לו המון כבוד, כיאה לכוכב מבריק בבונדסליגה, אבל דווקא ההיכרות שלהם עם היריב עזרה מאוד. מולר, טוני קרוס ובסטיאן שוויינשטייגר ידעו טוב מכולם על נקודות התורפה של דאנטה, וחוסר התיאום שלו עם דויד לואיז ומרסלו זעק בכל מקרה לשמיים. בדקה ה-29 זה כבר היה 0:5, והאירוע החשוב בקריירה של דאנטה הפך לערב השחור בחייו. הוא היה חסר אונים, ואפילו היה היחיד שספג כרטיס צהוב בכל 90 הדקות. אחרי שריקת הסיום, הוא פרץ בבכי, וחבריו לבאיירן באו לנחמו. מצד שני, הם לא ממש ריחמו עליו בהמשך.

הברזילאים בוודאי לא ריחמו. דאנטה סומן כאחד השעירים לעזאזל, וחווה גיהנום אמיתי. "אנשים הפסיקו לכבד אותי. אפילו ברחוב ובמסעדות כולם מתרחקים ממני. לאף אחד לא אכפת שזה עלול להרוס לי את הקריירה. אני מאוכזב ומתוסכל. ברגעים כאלה אתה זקוק לתמיכה, אבל קיבלתי אותה רק מהמשפחה והאנשים הקרובים אלי", אמר הבלם. וגם הבדיחות בגרמניה הפכו לבלתי נסבלות. "אפשר לצחוק על כל דבר, אבל לא על זה", זעם דאנטה, שהיה עד אז בדרן בחדר ההלבשה של באיירן, "יש כאלה שנרגעו, אבל את תומאס מולר אי אפשר להשתיק. אמרתי לו שאם לא יפסיק, אכסח לו את הצורה בכל אימון".

הוא כבר לא נהנה שם. בתחילת הקדנציה בבאיירן סיפר דאנטה בכל הזדמנות על רצונו להישאר בה עד סוף הקריירה. אחרי עונת 2014/15, שהיתה קשה חברתית וירודה בסטנדרטים שלו, כבר לא היה לו עתיד במינכן. הוא נמכר לוולפסבורג, אך לא הסתגל גם שם, והיה זקוק נואשות לשינוי קיצוני הרבה יותר על מנת לשכוח את השביעייה. לוסיאן פאבר בא לעזרתו גם הפעם. השווייצרי, שהיה ונשאר מאמנו האהוב ביותר בקריירה, בדיוק הגיע לניס, התקשר ואמר: "בוא אלי". אז דאנטה בא.

מאז הוא בדרום צרפת, פותח עונה חמישית כקפטן והשחקן הנערץ והאהוב ביותר של האוהדים. המעבר החזיר לו את הצבע ללחיים, והאסון הספורטיבי נדחק הצידה. בריביירה לאף אחד לא ממש אכפת מההשפלה במונדיאל, ודאנטה הוא שוב המנהיג על המגרש והבדרן בחדר ההלבשה. פאבר עזב כבר בקיץ 2018 לדורטמונד, אבל כיף לברזילאי בניס גם בלעדיו. פטריק ויירה מצא איתו שפה משותפת מיידית ושיבח אותו ללא הפסקה. "אין שחקן שמרשים אותי יותר ממנו. הוא מקצוען אמיתי שמשקיע את כולו בכל אימון, ומהווה דוגמא ומופת לצעירים. אני מאושר לעבוד איתו", אמר כוכב ארסנל לשעבר. אם דאנטה כשיר, הוא יהיה בהרכב, למרות גילו המתקדם.

הבחור כבר חגג 37 בשבוע שעבר, אך אין לו בעיה לשחק פעמיים בשבוע. "אני לא חושב שיקבל מנוחה מול הפועל באר שבע. זה משחק גורלי עבור ניס אחרי התבוסה במחזור הראשון, והקבוצה זקוקה לו", מספר העיתונאי המקומי אוליבייה סקלאבו. וכן, התבוסה במחזור הראשון - במשחקו האירופי הראשון של ויירה - אכן היתה מחפירה. ניס התפרקה בלברקוזן וזה נגמר עם 6:2 לא מחמיא. העורף של דאנטה שוב הושפל מול הגרמנים, ולפחות הפעם זה נגמר עם שישיה במקום שביעייה, אבל הזיכרונות הלא נעימים חזרו להטרידו. תגובתו? משחק מעולה מול האקסית ליל ביום ראשון שהניב תיקו 1:1 מול אחת ההתקפות הטובות בצרפת.

עכשיו הוא מוכן לטפל בג'ונתן אגודלו. חוזהו בניס מסתיים בסוף בקיץ הקרוב, ויש המעריכים שזו תהיה עונתו האחרונה במועדון, ובאירופה בכלל. להצלחה בזירה הבינלאומית תהיה חשיבות גדולה עבורו, אם וכאשר יחליט לתלות את הנעליים, ושלוש הנקודות הערב קריטיות ביותר. הוא גם יהווה אטרקטיציה על המגרש, ולא רק בזכות האפרו. לא כל יום פוגשים שחקני באר שבע שחקן שזכה בליגת האלופות ושיחק בחצי גמר המונדיאל. ואם מישהו ירצה לעצבן אותו, אפשר לסמן לו 1:7 עם האצבעות. זה תמיד עובד.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק