ניל ראדוק מעולם לא היה אחד הבלמים הטובים בכדורגל האנגלי, אבל לכל אורך שנות ה-90 הוא היה אחד הבולטים ביניהם. "רייזור" ("תער") שיחק בין היתר בסאות'המפטון, טוטנהאם וליברפול, נחשב לאחד השחקנים הקשוחים בתולדות הכדורגל האנגלי ונודע באופיו הצבעוני.
בשנים שחלפו מאז פרש, ראדוק בן ה-52 עבר פשיטת רגל ובעיות בריאות משמעותיות, השתתף בתכניות ריאליטי, פרשן פה ושם והמשיך לספר על הקריירה הארוכה שלו. בעוד יומיים תצא לאור האוטוביוגרפיה שלו, The World According to Razor - My Closest Shaves וכדי לקדם את הספר, ב"דיילי מייל" פרסמו אמש תמצית ממה שהוא מכין לקוראים.
על היום בו אלן שירר כמעט סיים את הקריירה: "כששיחקנו ביחד בסאות'המפטון, נפגשנו כמה חבר'ה לערב של שתייה. פשטתי לאלן על המקרר בזמן שהוא היה באמבטיה ונפלו לי בקבוקים על הרצפה. הזכוכיות התפזרו לכל עבר והוא יצא ונחתך. שתי אצבעות שלו היו פשוט תלויות באוויר, אחת מהן כמעט נחתכה לגמרי. לא ידענו מה לעשות, כולם היו שפוכים מרוב אלכוהול. סטיב דייויס ששיחק בברנלי, היה איתנו והיה היחיד שלא שתה. הכרחנו אותו לקחת את אלן לבית החולים. אם הייתי יודע שבשנים הבאות הוא יגרום לי כל כך הרבה צרות כשהוא ישחק נגדי, הייתי רוצה שהאצבעות ינשרו לו... אבל ברצינות, אני חושב שהוא כבר סלח לי. לאלן יש יופי של חוש הומור, הוא לא יבש כמו שהוא נראה".
על ערב של שכרות על נלסון מנדלה: "התכוננו למשחק ידידות בדרום אפריקה. לא ידענו שהוא יבוא. פתאום הדלת של חדר ההלבשה נפתחה והוא נכנס עם שומרי ראש. אחרי המשחק הוא הגיע שוב ואמר לנו: 'בואו, נצא לשתות'. הלכנו לבאר ועלינו לקומה העליונה. הוא היה במרכז וכולנו ישבנו סביבו ושתינו בירה מקומית. התקשרתי להורים שלי ואמרתי להם: 'אני משתכר עם נלסון מנדלה'. אני לא זוכר על מה דיברנו, רק שישבנו סביב השולחן ולא הפסקנו לשתות. היינו איתו ארבע או חמש שעות".
על עזיבת רובי וויליאמס את הלהקה טייק ד'את באמצע שנות ה-90: "החבר'ה של ליברפול שכנעו אותו לצאת איתנו לחופשה מלאת אלכוהול במרבייה, ספרד. הוא הגיע לשדה התעופה במנצ'סטר עם חולצה של פורט וייל (קבוצתו האהובה), מזוודה וכדורגל. באותה תקופה החברים בטייק ד'את קרעו את התחת ואסור היה להם לעשות כלום חוץ מלעבוד, אז זה היה צעד של שחרור בשבילו. הוא עזב את הלהקה זמן קצר מאוד אחר כך, פוטר. אז אפשר להגיד שבזכותנו השיר Angels יצא לאוויר העולם".
על גמר הגביע נגד מנצ'סטר יונייטד ב-1996 (הפסד 1:0), אליו שחקני ליברפול התייצבו בחליפות של ג'ורג'ו ארמאני: "לא הייתי בסגל באותו משחק וזו הייתה האכזבה הגדולה בקריירה שלי. בכל מקרה, אחרי המשחק שכרנו את 'פלאנט הוליווד' וסטן קולימור ואני השתכרנו, יצאנו החוצה וטיפסנו על הפסל של ארוס (מזרקת Shaftesbury Memorial). הגעתי עד למעלה, תליתי את הז'קט של ארמאני על הפסל וירדתי. היום כשאני עובר ליד הפסל אני לא מבין איך לעזאזל טיפסתי עד לשם".
על היום בו שלח אגרוף לפרצוף של רובי פאולר בשדה התעופה: "הייתה לנו טיסה ארוכה ונרדמתי. כשהתעוררתי גיליתי שנשארתי רק עם אחת מעלי הריבוק שלי. מסתבר שרובי לקח את הנעל השנייה שלי וחירבן בתוכה. אהבתי את הנעליים האלו. אחר כך הסתובבתי בכל שדה התעופה עם נעל אחת".
על היום בו פגש את שון קונרי: "כששיחקתי בווסטהאם, הגענו יום אחד למועדון גולף יוקרתי וראינו את שון קונרי. החלטנו לשלוח לו 'מרטיני מנוער, לא מעורבב' (המשקה האהוב על ג'יימס בונד) ואיאן רייט עבד עליי שקונרי לא שם עלינו ולא אהב את המחווה. הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו אגרוף בפנים... ניגשנו לקונרי ליד החברים שלו ורק שאלתי אותו: 'איזו מפורסמות יצא לך לז**ן?'. הוא נתן לנו מבט מפחיד ויצא. אחרי כמה רגעים הוא חזר, פנה אליי ואמר לי: 'ז'ה ז'ה גאבור, 1963' והלך שוב. עד היום אני לא יודע אם הוא צחק או היה רציני, אבל זה היה רגע עצום".