תנו להם גב: נבחרת ישראל בדרך הנכונה, ואין סיבה להתאכזב ממנה

בחדר ההלבשה של הנבחרת היה יחסית שקט בסיום. השחקנים היו מאוכזבים, אך חיזקו אחד את השני והחלו לדבר על ההתאוששות הפיזית והמנטלית לקראת יום רביעי. השחקנים יערכו היום (שני) בדיקת קורונה נוספת, ואם לא יימצאו חיוביים סביר להניח שלא יהיו זימונים נוספים לקראת משחק החוץ נגד סלובקיה ביום רביעי. לאור החיסורים בהגנה נראה כי אוראל דגני ייכנס ל-11 וסאן מנחם יפתח כמגן שמאלי. למעשה, מאז ההתכנסות איבדה הנבחרת את לואי טהא, ניר ביטון ועכשיו גם את חאתם עבד אלחמיד, שחש רע אתמול ויש חשש כי נדבק בקורונה.

אם מצרפים את רשימת השחקנים שהקורונה גבתה אפשר להוסיף את דן גלזר, דור פרץ, דן ביטון, יונתן כהן, טאלב טואטחה ואת גדי קינדה שלא שוחרר. מדובר בשחקנים משמעותיים מאוד במדינה שממילא לא משופעת ביותר מדי כאלה, מה שמחייב אותנו לעצור ולהעריך את מה שהשחקנים על המגרש נתנו נגד סקוטלנד ואתמול. אז נכון, אסור שיקרו טעויות כמו של מרציאנו וטיבי, אך מתי הייתה לנו הגנת בטון או שוער בלתי ניתן להכנעה? זה מלווה אותנו כבר עשרות שנים ולא פלא שארבעה שחקנים בהגנה נשמע כמו סכנת נפשות ברמות האלה.

הבעיות שישנן כנראה יישארו, אבל לאט לאט בשנה האחרונה התפתחה כאן נבחרת. רעבה, חיובית, נקייה בחדר ההלבשה, פחות רכילותית, עומדת מאחורי הצוות המקצועי ונהנית להיות ביחד. בסופו של דבר ישנו מבחן התוצאה ומי שלא יכול לעמוד בו יפנה את מקומו, אבל ברמה הכללית, הנבחרת הזאת צריכה להמשיך לקבל גב. הנבחרת קיבלה מכה קשה בסקוטלנד אחרי שירקה דם במשך 120 דקות. שלושה ימים אחרי, כמעט ללא אפשרויות לרוטציה אמיתית, היא ספגה גול שערורייתי בשלב מוקדם שיכול היה לשבור אותה, היא כבר פיגרה 2:0, אבל חזרה למשחק וכמעט השוותה.

היריבה אתמול הייתה חזקה, קשה היה להתמודד מול הלחץ הצ'כי שלושה ימים אחרי 120 דקות כשחסרים לך שחקנים ששקטים עם הכדור ורצים הרבה כמו ניר ביטון, דן גלזר ודור פרץ. בכלל, קשה כשחסרים לך שחקנים רעננים שלושה ימים אחרי משחק של 120 דקות. בסופו של דבר, המטרה הייתה ונשארה לשרוד בדרג ב'.

בנאום של ערן זהבי לפני המשחק נגד סקוטלנד, הוא הזכיר את כל שחקני ההרכב שיפתחו פרט לאלי דסה. כנראה שעם דסה הוא לא צריך לדבר יותר מדי, הוא מכיר אותו מספיק טוב ויודע שברמת המחוייבות והגישה, הוא מאוד דומה לו. לא במקרה דסה גם היה הכי טוב על המגרש בחמישי. הוא כבר הפך לאחד ממנהיגי הנבחרת. גם אם אתמול הייתה לו ירידה ביחס למשחק עם סקוטלנד, בגיל 27 הוא בשיא של הקריירה מקצועית ומנטלית, ויהיה מעמודי התווך בשנים הבאות. הוא "התנחל" בחדר הכושר, חיזק את הגוף, עבד על השרירים החלשים שהיו גורמים לו לפציעות תכופות, כאלה שעיכבו את הקריירה שלו וכנראה גם את היציאה לחו"ל. המעבר להולנד הוסיף למגן עוד נדבך לאישיות וליכולת ההתמודדות ואלה השחקנים שאנחנו צריכים שיובילו אותנו בשנים הבאות. אולי הם אפילו יצליחו להגשים לערן זהבי את חלום הטורניר הגדול.

למרות המחמאות, היכולות והכדרורים, מנור סולומון עדיין בוסרי. מדובר בכישרון אדיר, שעדיין לא למד "להיות רע". אבל בכל מקרה, הוא בסך הכל בן 21, ובהתחשב ברמות הגבוהות שהוא משחק בהן, כנראה שרק ילך וישתבח.

מאז יוסי בניון לא היה לנו שחקן שיכול להגיע לרמות האלה, גם בנבחרת וגם בליגות בכירות באירופה. עכשיו צריך לדעת להרוויח אותו. אחרי דור הזהב בשנות ה-90 הגיע דור של יוסי בניון והרבה שחקנים אפורים מסביבו. אם לבניון היה שחקן התקפה עם מספרים של ערן זהבי, אולי היינו עולים לטורניר גדול. ממשחק למשחק יהיה לזהבי את סולומון בשיאו שלו ויחד עם וייסמן, דאבור וסבע, תהיה התקפה מאיימת מאוד בקנה מידה ישראלי. לאורך ההיסטוריה סבלנו מבינוניות בעמדות השוער והבלמים, אבל כשיש חלק קדמי מסוכן ואמיתי, יחד עם מחוייבות, הקרבה וקצת יותר רוע, הנבחרת הזאת שווה הרבה מאוד. מגיע לה את הקרדיט הזה.