1. האואקה - יד אליהו על ספידים
"הייתה לנו עונה מדהימה, ואז הקורונה הגיעה ואחריה הכול השתנה. כולם עם הראש למטה, כי זו דרך קשה להפסיד. מאוד מאכזב לסיים כך. פתחנו נורא את המשחק והיינו בהלם. לא היינו מספיק אגרסיביים, פסקי הזמן לא עזרו. אני אחראי לזה. לא עשינו מספיק".
הציטוט הזה שייך לעודד קטש, ודבריו מתאימים אחד לאחד למציאות שטפחה על פניו אמש (רביעי) באואקה. אבל את המילים הללו הוא אמר במקרה אחר, כל כך שונה וכל כך דומה, וכל כך לא מזמן - לפני חודשיים בסך הכול, כשהפועל ירושלים הפסידה למכבי ראשון לציון בפיינל פור הישראלי.
וכך, האדומים שוב מצאו עצמם באותו סרט אימה. המחצית הראשונה באואקה הייתה יד אליהו על ספידים: אחרי עוד פתיחה חלשה, מהוססת ואנמית, הם נקלעו לפיגור דו ספרתי; ניקוס פאפאס התחפש (לפחות לרגעים ספורים) לג'רמי פארגו והחזיר אותם לתמונה, ובניגוד לקאמבק שהושלם ביולי - הפעם הם התקרבו רק עד כדי מינוס 5. הפיגור הזעום יחסית לא החזיק מעמד יותר מכמה שניות, לפני שהישראלים הניפו באופן סופי את הדגל הלבן.
עוד לפני ההפסקה טסה בורגוס ל-20:38, שקצת מזכיר את ה-19:41 של ראשון לציון בשלהי יולי, וזה אפילו לא היה מבוא ליתרון השיא. מחזיקת גביע המדינה הובסה 92:65. היא ספגה את ההפסד הכבד ביותר שלה באירופה מאז התבוסה 108:61 ב-2016 לספרדית אחרת, גראן קנאריה. בארבע עונות קיומה של ליגת האלופות, היה רק משחק פלייאוף אחד שהסתיים בפער גבוה יותר (מונאקו - ז'ילונה גורה 60:90, לפני שנתיים).
2. היבול: 19-2 מהשדה, 11-0 לשלוש, 39:2 במדד
גילם המצטבר של שלושת הגארדים המובילים מבורגוס עומד על לא פחות מ-105 שנים: עומאר קוק בן 38, אלכס רנפרו בן 34 ותאד מקפאדן בן 33. הקלישאה המתבקשת תדבר על השחקנים הזקנים והעייפים, נטולי הטריות ברגליים, שלא יעמדו בקצב ושבכלל, הגיע הזמן שיותירו את הבמה לצעירים; ובכן, הם חיברו אתמול 31 נקודות, 16 אסיסטים ו-7 שלשות ב-50%.
מנגד, הציבה ירושלים את הצעירים שאמורים להיות בשיא כוחם. תמיר בלאט, בן 23, קיבל הקיץ חוזה ארוך טווח בקבוצת יורוליג, ולא היה קיים בכלל במצ'אפ מול קשישי סן פאבלו. 24 דקות, 0 נקודות ו-6 איבודים היו לו (עוד נדבך שמזכיר את חצי הגמר נגד ראשון לציון), וזה לא ששותפיו לקו האחורי היו טובים יותר.
מלקולם היל (24) עוד יכול להתברר העונה כגניבה פנטסטית, וטאריק פיליפ (27) הגיע מעונת בכורה טובה ביורוקאפ, אבל אמש גירד הטריו הזה 2 קליעות מ-19 זריקות שדה, כולל 0 מ-11 מחוץ לקשת, והפסיד לשלושת הזקנים 39:2 במדד. אחר כך יספרו לכם שג'יימס פלדין לא הופיע למשחקים גדולים.
3. מועד ב' או שלוש יחידות?
זה לא מקרי שהתסריט בדקות הראשונות הזכיר את אירועי יד אליהו בסוף יולי. דווקא קבוצה שסבלה מהכנה לא אידיאלית (בלשון המעטה), שכבר חצי שנה לא פגשה יריבה שאינה ישראלית, שאיבדה את המנוע ההתקפי העיקרי שלה ושעדיין מגששת את דרכה כדי להתחבר מחדש, הייתה חייבת לעלות למשחק המכריע בצורה טקטית ומבוקרת. בפועל, קרה ההפך.
בהיעדרו של ג'ייקובן בראון, ולאור העובדה שהוא הרכז היחיד בסגל, בלאט התייצב לבחינת בגרות. והוא ייאלץ לחכות ככל הנראה למועד ב', או לרדת לשלוש יחידות. הוא פתח את המשחק בשלוש פעולות שליליות מהירות (שתי החטאות ואיבוד), ואיבד שליטה על הנעשה במגרש.
בתוך ארבע דקות עמדה ירושלים על 0 מ-5 לשלוש, בזמן שהספרדים טוחנים את הצבע ומגיעים עד הטבעת בכל חצי הזדמנות. כששחקני בורגוס סיימו את המשימה הזו וכיווצו את ההגנה, הם התפנו לזרוק שלשות בעצמם; בתחילת הרבע השני הם כבר היו על 5 מ-9 מחוץ לקשת.
4. נבואת פאפאס התגשמה מהר מדי
"פאפאס אינו דומה בשום אספקט לבראון", הצגנו כאן את הגארד היווני בשבוע שעבר. "הוא אינו רכז, אבל ביום שבו בלאט יפגוש את חוסר היציבות שלו מהצד השלילי, והגנת היריבה תצליח להצר את צעדיהם של היל ופיליפ, תידרש עוד אופציה לצבירת נקודות בהתקפה. הגארד היווני מכיר היטב את הטבעות באואקה, והוא בא כדי להציל את האדומים ברגעים שבהם הכול ישתבש".
ו"הרגעים האלה שבהם הכול ישתבש" הגיעו מוקדם. מוקדם מאוד. מוקדם מדי. עודד קטש שיגר את פאפאס ולוקה מיטרוביץ' מהספסל אחרי פחות משש דקות; דווקא הם קלעו יחד 9 נקודות רצופות והובילו את ירושלים לריצת 4:11. זה לא באמת היה יכול לעבוד לאורך זמן. היווני השכיח את סימני החלודה וסיים כקלע המוביל עם 13 (בדיוק כמו מיטרוביץ'), אולם כיאה למי שהצטרף לקבוצה לפני ארבעה ימים, הנקודות שלו הגיעו ממבצעים אישיים ולא מתוך מהלכים קבוצתיים.
5. לפחות יש בשורה אחת חיובית
מה כל זה אומר לגבי המשך העונה של ירושלים? בגדול - כלום. האדומים ידעו שהם מתייצבים ל"גביע ווינר במיליון יורו" מנקודת פתיחה בעייתית, משום שהסיום המאוחר של ליגת הקורונה הישראלית כפה עליהם לפתוח את ההכנה לעונה הזו הרבה אחרי יריבותיהם (בעיה שממנה תסבול גם מכבי תל אביב ביורוליג בשבועות הבאים); והם הבינו, גם אם לא הסכימו להודות, שהסיפור שלהם נגמר עם קבלת תוצאות ה-MRI שהציגו את מצב כתפו של בראון.
החדשות המטרידות מבחינתם הן הנטייה להיאלם דום, שוב ושוב, במשחקי ההכרעה, ולחזור על אותן תופעות שליליות, על אותם משגים ועם אותם שחקנים. כשקטש האריך את חוזהו לפני שנה וחצי, דיבר עליו אייל חומסקי כעל "אלכס פרגוסון של ירושלים". עוד קריסה כזאת במאני טיים, שתהיה רשומה על שמו, ולחייו יהיו סמוקות יותר משל פרגי. ההתנצלויות וההודאות כבר לא יעזרו לו.
הפועל ירושלים מודל 2021 תימדד על פי תצוגותיה ב-2021, והזרים החדשים עוד יספקו לא מעט היילייטס. ואם יש בשורה חיובית אחת שהאדומים יכולים בכל זאת לקחת מהערב העגום באתונה, זו העובדה שאחרי תצוגת ה-1 מ-7 אתמול, היל כנראה לא יזכה לממש את אופציית היציאה מחוזהו ויישאר עד תום העונה.