זה היה צריך להיות אחרת. בתכנית של מוטי אוחיון, יום ההולדת ה-22 של בנו חביב, שחל אתמול (שני), היה צריך להיות אירוע מכונן. אחרי עונת השאלה להפועל חדרה, הוא היה אמור הקיץ לחזור למכבי תל אביב ולהיאבק על האפודה הראשונה. עשרה חודשים ועשרה ימים בדיוק עברו מאז הפציעה הקשה של חביב אוחיון והמציאות שלו ושל מוטי שליווה אותו לכל אימון מגיל 7, ועכשיו נלחם איתו יחד במסע של חייו, השתנתה לבלי היכר.
"דווקא היום, ביום ההולדת שלו, חביב נפתח בפניי", סיפר אתמול מוטי אוחיון. "הוא אמר לי: 'אבא, עם כל זה שאתה איתי יחד בכל רגע, אתה לא יכול להבין אפילו חמישה אחוז ממה שעובר עלי'. בדרך כלל חביב פחות מדבר. פחות משתף. אנחנו כל יום במסע הזה עם השיקום האינסופי כדי לחזור ולחיות יום אחד חיים נורמליים, אבל דווקא הבוקר הוא דיבר איתי כך פתוח וזה כואב. כואב מאוד".
זה היה יום הולדת עצוב? הראשון מאז הפציעה.
"הצעתי לו לחגוג, אבל הוא לא רצה. לצאת למסעדת גורמה, משהו מיוחד. הוא ביקש שלא. אני מבין אותו. מבין ללבו. קיבלנו מכה משמיים. אני כבר לא מדבר על געגועים למגרש ולכדורגל. הרי כל החיים ליוויתי אותו. אני מדבר על זה שהשיקום ארוך וקשה. זה נס משמיים שהוא לא שוכב במיטה או מחובר לכיסא גלגלים. זה שהוא יכול ללכת על קביים זה הנס של הפציעה הזו. רופאים רבים שראו אותו ועברו על התיק שלו, מתקשים להבין איך הוא יכול ללכת עם קביים".
צריך להיות חזקים.
"זה משפט שאנשים אומרים לי וזו רק סיסמא. אנשים מסיימים איתי שיחה או שפוגשים אותי ואומרים לי: 'מוטי, תהיו חזקים'. אל תגידו לי את זה. תגידו לי: 'מוטי, תתמודדו'".
אפשר להיות חזקים?
"אני מזלזל במשפט הזה: 'תהיה חזק'. ההתמודדות היא יומיומית. שעה, שעה. מי שאומר לי להיות חזק, מצחיק אותי. כשהוא נפצע ידעתי שהוא נפצע קשה, אבל לא ידעתי עד כמה. זו פציעה במערכת העצבים. בחוט השדרה. לצערי זכיתי להכיר את הפציעה הזו עכשיו עם הבן שלי. זו פציעה שפוגעת בגוף, אבל גם פוגעת בנפש. חביב מסתובב כל יום דרך שבעה רופאים וכל גרגיר של שיפור, זה כמו נס. היו ימים שדיברתי על חביב שיצא לשחק בווטפורד ועל חביב שבכל נבחרת צעירה של ישראל דיברו על השוער הכי גדול שצמח כאן. היום אני מדבר על חביב הבן שלי שצריך לשקם את עצמו בשנים הקרובות כדי שיוכל לתפקד כמו בן אדם נורמלי ואנחנו עדיין רחוקים משם. בסופו של דבר נשארנו רק הוא ואני. היו מיליון גלי אהבה ואלפים שבאו לבית החולים כי הוא שבר את כל הלבבות, אבל בסופו של דבר נשארנו רק אני והוא. אין לנו ברירה, אלא רק להתמודד".
בכל קיץ מאז גיל 7, היית רגיל להתכונן איתו לעונה הבאה והקיץ הזה שונה לגמרי.
"לא הפסדתי אימונים שלו. כשהקפיצו אותו אצל פאולו סוזה לפני שבע שנים להתאמן בבוגרים כשהוא בסך הכול בן 15, הייתי שם בקרית שלום בכל יום. מביא אותו ונשאר איתו. במקום ללכת איתו לכל אימון ולשבת שעות, אתה הולך איתו לבתי חולים ולמרפאות ומלווה אותו. לצערי קיבלתי את השיחה הזו באותו יום בחודש אוקטובר שכל אבא מפחד לקבל על הילד שלו. השיחה ההיא בשעה 16:00 ביום שהוא נפצע, מלווה אותי יום יום לכל מקום".
יש רגעים ביום שאפשר לשכוח את הפציעה?
"כל החיים שלנו זה רק התעסקות בשיקום. זה מה שהפכו החיים שלנו. אני חייב לציין שמכבי תל אביב עומדת מאחורינו. חביב למעשה חזר למכבי תל אביב בחודש מאי. הוצאות השיקום אדירות ומכבי תל אביב מסייעת".
עד כמה חסר לו הכדורגל?
"זה מאוד מתסכל שאין לו את הכדורגל. אתה יודע שחביב קיבל בעבר כמה קנסות כי הוא לא הפסיק להתאמן. האימון הסתיים והוא נשאר עוד על כר הדשא עד שקיבל קנס. היום המטרה היא שהוא יחזור לחיות חיים טובים. תמיד יש תפילה שהוא יוכל לחיות יותר טוב ושיהיו לו חיים יותר טובים".
אני בטוח שהרבה עדיין מתעניינים בשלומו.
"ברור, אבל בסוף נשארנו אני והוא עם העזרה של הסוכן שלו אבי נמני, שלעד אהיה אסיר תודה על כל הסיוע שלו".
למה אתה הכי מתגעגע?
"אני לא מתבייש לומר שהכדורגל מאוד חסר לי ולעולם לא אתגבר על זה. חביב אולי יתגבר על זה שהוא הפסיק כך לשחק כדורגל. אני לעולם לא אוכל להתגבר על זה שהילד שלי לא הפך להיות שוער עם קריירה ארוכה. זה יחסר לי לעד. ברור שאני משתדל לשים את זה בצד ורק לקוות שיהיו לו חיים טובים".
איך הקורונה השפיעה עליכם?
"היא לא גרמה לנו לרגע לעצור בשיקום למעט העובדה שחביב היה אמור להמריא ממש בחודש מרץ כשהתחיל הבלגן הגדול לספרד או איטליה כדי לעבור שם שיקום מקצועי. בזה הקורונה פגעה בנו. השיקום שלו כדי לחזור לחיים טובים ייקח כמה שנים. אין לי בעיה עם זה. רק שיהיה אופק".
איך לקחתם את הסיפור עם דור מיכה ועומר אצילי?
"אצילי ומיכה ביקרו את חביב עשרות פעמים בבתי החולים אסף הרופא ותל השומר. הם גילו אצילות ואדיבות והציעו כל עזרה שהיא. 24 שעות ביממה. אמרו לי: 'מה שאתה צריך, אנחנו כאן'. אני לא יכול לשפוט אותם על הסיפור הזה ומכאיב לי שכל אחד במדינה ממנה את עצמו לשופט ולתליין".
דיברתם על הפרשה שהם מעורבים בה?
"זה מאוד הכאיב לחביב. הוא מאמין בחפותם ומשוכנע שאם הם היו יודעים שמדובר בקטינות, הם לא היו מתקרבים לזה. חביב מאוד כואב את מה שהם עוברים".
ניסית לדבר איתם?
"רוב הזמן הטלפונים שלהם היו בחזקת המשטרה. אני גם הייתי מחזק את ההורים של מיכה, אותם אני מכיר היטב והם אנשים נפלאים. אני משוכנע שזה מאוד כואב להם. את סבתא של אצילי הייתי רואה לפני כל משחק כשהיא הייתה מגיעה לקרית שלום כדי לתת נשיקה לעומר. זה סיפור מאוד עצוב וכואב ואני לא שוכח את כל הפעמים שהם באו להיות עם חביב".
בן מנספורד שומר איתכם על קשר?
"מדי פעם בהודעות מאנגליה. הוא מאוד החזיק מחביב. אני משוכנע שכואב לו מאוד הסיפור הזה שעובר עלינו".
אתם רואים כדורגל?
"חביב לא רואה כדורגל וגם אני לא. הוא לא רואה כדורגל באירופה וגם לא כאן בארץ. יש לי את כל הערוצים בתשלום, אבל אני לא פותח. לפני כמה חודשים פתחתי משחק של ווטפורד ורצה הגורל שראיתי את המגרש שחביב שיחק שם עם הקבוצה הצעירה שלהם כשהוא יצא לאנגליה לשם. זה פתח לי את כל הפצעים ומאוד הכאיב לי, אז ויתרתי ואני לא רוצה לראות יותר".
בסוף ולאדן איביץ' הגיע לווטפורד, הקבוצה בה חביב היה צריך לשחק.
"שיהיה לו בהצלחה. אני דווקא מאוד אהבתי את שוטה ארבלדזה כמאמן מכבי תל אביב. אני הרי קצת מבין ובעצמי הייתי שחקן ומכל המאמנים שראיתי מאז שפאולו סוזה העלה את חביב לבוגרים, ארבלדזה הכי הרשים אותי. הוא מאסטר באימון. שוטה גם היה איש מאוד טוב וכנראה שאצלנו לא ידעו לכבד את זה שהוא היה איש מאוד טוב. איביץ' היה המאמן הכי חרוץ, אבל שוטה ארבלדזה הכי הרשים אותי ואל תשכח שראיתי את כל האימונים".