יאניס (כמעט) עשה אוברדוביץ'. ממש לא היאניס שחשבתם

בסרטון: לוקה דונצ'יץ' ודאלאס מתכוננים לחידוש ה-NBA

אין כמעט אזרח בישראל שלא חוטא מדי פעם בגעגוע לימים ההיסטוריים ההם; אלה שהתרחשו לפני שנה, אולי שנה וחצי. הנוסטלגיים שבינינו מגזימים ומרחיקים שנתיים לאחור. אתם יודעים, הימים שבהם לא הייתה קורונה, ואחוזי האבטלה במדינה היו נמוכים כמו אחוזי השלשות של הפועל תל אביב אמש (שבת) בדרבי. הימים שבהם הדאגה המרכזית בחיינו הייתה מערכת הבחירות הרבעונית לכנסת.

יש אחת שחזרה מכורח הנסיבות לימי 2019 העליזים. ביציאתה לפגרת הקיץ אשתקד, הציבה מכבי תל אביב מטרת על לעצמה: להפוך את סקוטי ווילבקין לגארד המוציא לפועל, ולהציב לידו רכז שיסיר ממנו את האחריות של מלאכת ניהול המשחק. יאניס ספרופולוס קץ בתלות המוחלטת בכוכב שלו, ורצה לבזר סמכויות. מקץ כמה חודשים מוצלחים, אי אלו פציעות בשלל עמדות, פגרת קורונה, עוד כמה פציעות וליגת קיץ אחת - נקרא המאמן היווני לרופא והתבשר: אדוני, הווילבקין שלך חזר.

ולא שווילבקין אשם. אלה התנאים מסביב שחזרו לקדמותם. נייט וולטרס היה בבחינת הברקה ביורוליג, עד שהחל במסכת ההשבתות שלו; וג'ון דיברתולומאו הציב אלטרנטיבה ראויה, עד שגם הוא הושבת, והושבת שוב; והצמד יובל זוסמן את דני אבדיה, בגיבוי טיילר דורסי ואלייז'ה בריאנט, משלימים את הקו האחורי האיכותי בליגה, אבל כזה שמותיר את עבודת הריכוז בידיו של ווילבקין, לטוב ולרע.

וכשקבוצה אחת תלויה בשחקן אחד, מצטיין ככל שיהיה, היא תסבול מתנודות משמעותיות יותר. כשהוא טוב, הכל טוב. וכשהוא רע, או סתם נח, הכל רע. וכשיריבותיה יזהו את התלות הזו, האינטליגנטיות שבהן יתקפו אותה בדיוק בנקודת התורפה. וזה בדיוק מה שעשתה אתמול הפועל תל אביב. עד ש...

מיד נחזור לעד ש... הזה.

בצמד ההפסדים למכבי ראשון לציון נתקע ווילבקין על 7 נקודות, 9 אחוזים לשלוש (11-1) ומדד 5; בקאמבק הביתי נגד הפועל ירושלים, הוא תרם 6 נקודות ו-6 אסיסטים רק ברבע הרביעי, ומנע הפסד נוסף (כשאת עיקר הסלים המכריעים קולע בריאנט); ואתמול עמד עד שש הדקות האחרונות על 10-2 מהשדה ואסיסט בודד.

בתום ההפסד האחרון, שבא ביחס הפוך לתוכנית העבודה של הצהובים, ניסו כמה מאוהדיה הוותיקים של הקבוצה להתנחם בדרך לא מקורית. "יאניס עושה לנו אוברדוביץ'", צייצו וכתבו במדיות השונות, ושיכנעו את עצמם שלהפסד הייתה מטרת התעוררות נסתרת, כמו בימיה הגדולים של פנאתינייקוס בראשית שנות ה-2000.

ובכן, אולי יאניס עשה אוברדוביץ', אבל ספק אם היה זה ז'ליקו אוברדוביץ', ובכלל, ספק אם היה זה יאניס ספרופולוס. יאניס קסטריטיס בא מוכן יותר לדרבי הראשון ברבע גמר הפלייאוף, וכמעט לקח את כל הקופה עם קבוצה חסרה, מוגבלת ונעדרת יתרונות כלשהם במצ'אפ מול יריבתה העירונית.

יש פנים לכמעט-סנסציה הזו, ואלו הן הבייבי-פייס של ים מדר. בחלומותיו, הוא היה אמור להצעיד בימים אלה את נבחרת העתודה לקרב על תואר אירופי שלישי ברציפות, וגם ביטול טורנירי הקיץ של פיב"א לא עצר אותו. מדובר באחד המרוויחים הגדולים מחזרת ליגת העל לפעילות. אלה לא רק המספרים ששופרו באופן משמעותי (18.2 נקודות בארבעת המשחקים האחרונים, 92.8% מהעונשין ו-3.5 אסיסטים), אלא גם הרוח שהוא משיב על המגרש.

מדר, כמאמר הקלישאה העתיקה, אכל, שתה וישן ווילבקין בימים האחרונים. זה בלט לאור הצורה שבה שמר על הגארד האמריקני מהרגע שנפתח המשחק. לא נדרשה כאן עבודה קבוצתית עילאית, מלבד חילופים גבוהים בחסימות, אלא הרבה אגרסיביות ונחישות, שהפכו לחלק מהטיקט של רכז העתיד הישראלי. וכשווילבקין מיידה שתי שלשות ב-80 השניות הראשונות במשחק, ושתיהן מאיימות לפרק את הטבעת (מהצד הלא נכון), זו כבר התחלה טובה שמתווה את הדרך להמשך הערב כולו. כמעט כולו.

עד ש.

2:48 דקות לתום הרבע השלישי נקלעו אותלו האנטר ודניאל קופרברג למלחמת הדחיפות והכמעט-מהלומות ביניהם; במעמד קצת יותר רם, ועם הרבה יותר צופים ביציע, עוד היינו מכניסים את הדו קרב הזה למיתולוגיות על שם מוטי ארואסטי Vs מייק לארגי, לצד לבאן מרסר Vs תומר שטיינהאור. הצדדים ירדו מהזירה לפסק זמן, השופטים צפו שוב ושוב במוניטור, והחליטו שלא להחליט על עבירה בלתי ספורטיבית לשני הצדדים. ואז הגיעה נקודת המבחן: האם הפועל תל אביב תנעל כוונת ותשגר את הטיל האחרון לעבר המטרה, או ששוב תגלה כמה נורא זה להעיר את הדב כשעוד יש לו כלים להיאבק על חייו.

ספרופולוס הוריד את האנטר העצבני-מדי לספסל, קופרברג הגיב בהטבעה פלוס מחווה לספסל הצהוב, וג'ורדן דייויס קבע יתרון שיא של 40:55, 12 דקות מהסיום. ואז, דווקא אז, האדומים איבדו קשר עם ספינת האם ונטשו את כל הדברים הנכונים והחכמים שעשו בדרך למקום הנכון.

שבע דקות תמימות חלפו עד שהבקיעו סל. ואם העובדה שירו 12-0 מהשדה בדקות הקריסה לא מספיק גרועה, הרי שכמעט מחצית מהזריקות הללו שוגרו מחוץ לקשת; וזה, איך לומר בעדינות, לא ממש היה חכם או מותאם לסיטואציה. הלוא בדרך ליתרון השיא עמדה הפועל על 12-1 לשלוש. לא הייתה לה שום סיבה להאמין שדווקא עכשיו יגיע הרגע הנכון להתרחק מהטבעת, להימנע ממגע פיזי ולהתעלם מהעובדה שאת רוב הנקודות מהשדה (34 מתוך 47) היא קלעה ממש מתוך הצבע.

ואז, כמובן, נכנס ווילבקין לפעולה. האיש, שעמד על 6-0 לשלוש עד הדקה ה-34, שוב התעלה. שלשה שלו הורידה ל-56:55. אסיסט שלו לשלשה של דורסי הפך ל-56:58. שלשה נוספת שלו השוותה ל-62:62. ואסיסט שלו לשלשה של אבדיה קבע 65:67. בין לבין הוא החטיא והחטיא, כדי להשלים את התזה על החסרונות בתלות בשחקן אחד, אבל מכבי ניצחה בדרבי.

ההאנטר שהורד לספסל במערכה הראשונה, הוחזר אליה במערכה האחרונה. הפועל קופחה במהלך המסיים על ידי השופטים, ששוב החליטו לא להחליט (פעמיים), והתעלמו מאגרסיביות היתר של הסנטר הרגוע-בדרך-כלל.

כעת עומדים האדומים בפני מבחן נוסף: אם שוב יישאבו לתלונות הקיפוח (ששוב, הפעם יש בהן מן הצדק), המשחק הבא יהפוך להמשך ישיר של 12 הדקות האחרונות מאמש. ובכך תסתיים העונה, וכולם ילכו לים.