זן נדיר: על ההצלחה של כלפון, כץ וטרופר

בסרטון: סיום הפגישה בין שר האוצר ומנהלות הליגות.

את הטור הזה אפתח בסיפור אישי מקצועי שליווה את כתביי ואותי לאורך החודשים האחרונים. במהלך תקופת הקורונה כתבנו כאן בעד ונגד האיגודים, ההתאחדויות, מנהלות הליגות והקבוצות. לא אחת שמענו מבכירים בענפים השונים את המשפט "אתה לא מבין שאם לא יהיה ספורט לא תהיה לך עבודה?" כשהמסר ברור: תסתמו את הפה כבר ותנו לדבר הזה לקרות. ועדיין, כתבנו וביקרנו ועוד נכתוב ונבקר. אתה לא יכול לחשוש לעתיד האישי שלך כשלנגד עיניך קורים דברים שלך נראים פגומים.

ואחרי הפתיחה הזאת צריך להודות - אם לא יהיה ספורט באמת לא תהיה פרנסה לאלפי אנשים בישראל. עיתונאים הם קצה הדאגות בסיפור הזה. לפניהם יש כדורגלנים ומאמנים ועוזרי מאמנים ואפסנאים ומנהלי קבוצות ואנשי מדיה ועוד רבים וטובים, שברגע שיסגרו את השערים ימצאו את עצמם מידפקים על דלתות הביטוח הלאומי. יו"ר מנהלת הליגות בכדורגל ארז כלפון התריע על כך וחבר ליו"ר מנהלת הליגות בכדורסל שמואל פרנקל. יחד הם הלכו עם שר הספורט חילי טרופר לשר האוצר ישראל כץ והוציאו הסכם שיאפשר את המשך הפעילות.

קל להיות ציניים כלפי הכדורגל והכדורסל. השחקנים האלה, הרי הם מרוויחים הון תועפות, רמה חלשה, גם ככה אין קהל, תנו את הכסף הזה למי שבאמת צריך אותו ועוד כהנה וכהנה. ייתכן שיש אמת לפחות בחלק מהטענות הללו, אבל במיוחד בימים של חוסר ודאות ספורט הוא עסק הכרחי. גם תרבות, אגב, רק ששם העסק מורכב. אירועי תרבות מחייבים קהל, מוזיקאי או שחקן תיאטרון לא יכולים להופיע לאורך זמן על במה ריקה. בספורט, כבר למדנו, אפשר להסתדר בלי. פחות כיף, פחות אסתטי ועדיין - אפשרי.

אומרים שלהצלחה אבות רבים, וזה נכון במיוחד הפעם. כלפון הנחוש הצליח כנגד כל הסיכויים (לפחות כך זה נראה בתחילת מאי) להחיות את הליגות ולהביא את עונת 2019/20 לקצה. הוא בא חדור מוטיבציה גם לסיבוב הנוכחי. כץ הקשיב להיגיון ובתווך טרופר הביא איתו מצרך שלא ראינו מהשרה שאותה החליף בתפקיד: שקט. השילוב בין הפושריות של כלפון, הרוח הגבית של פרנקל והצניעות של טרופר עזרו לסגור את העניינים מהר. מסתבר שלפעמים אפילו הפוליטיקה הישראלית עושה קולות של היגיון.

אחרי שהסיכום הזה הושג, צריך לזכור פרט חשוב: בסופו של דבר הצדדים המעורבים רק בנו את המסגרת. עכשיו צריך לצייר את התמונה המלאה, ושם עדיין יש לא מעט שאלות פתוחות: איך יצליחו הקבוצות להתארגן לאירופה, להביא זרים, להתכונן לעונה, להתנהל עם דרישות משרד הבריאות? הרי לכל מי שעיניו בראשו ברור שאף אחד לא יהיה בבידוד שנה שלמה. במאי התחושה הייתה ששמים רגל בדלת רק כדי לפתוח, אחר כך נסתדר. זה יצר הרבה בעיות, גם אם בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה וגם הביצוע בכללותו היה טוב, בהתאם למגבלות ולצו השעה. עכשיו חוקי המשחק קצת שונים. יש זמן להתארגן, לייצר סט ברור ושקוף של חוקים ולעשות סדר בכל מה שלא היה ברור למועדונים, לשחקנים ולאוהדים.

מעל לכל, הדאגה של כלפון תהיה לתמרן בסבך הג'ונגל שנקרא "כדורגל ישראלי". לא הוא יצר את הג'ונגל הזה, אבל כעת הוא תחת אחריותו ואת המנהיגות שהביא למשרד האוצר יצטרך לגלות גם מול הבעלים. בג'ונגל הזה מסתובבים אנשים כמו האחים ניסנוב, שמרשים לעצמם להתייחס לשחקנים כאל עבדים נטולי זכויות. מתהלכים בו טווסים כמו משה חוגג, שפיהם ולבם אינם שווים ושולחים מסרים כפולים לשחקנים ולמאמן שלהם. כלפון יצטרך לדאוג לכך שהכסף שמגיע לקבוצות יעבור בסופו של דבר לשחקנים ושחוזים לא יופרו. טריוויאלי ככל שזה נשמע, זה ממש לא פשוט. בעצם, עזבו, זה לא באמת נשמע טריוויאלי.

ההתנהלות של רעות חולות כמו האחים ניסנוב והמוסר הכפול של חוגג, שאף הוא נכח בפגישה אמש, הם אלה שגורמים לנו לפקפק בנחיצות ההסכם. הם אלה שמעלים על נס את טענותיהם של מקטרגי הענף על כך שהכול כאן רקוב ומושחת. הרי אם מה שהיה הוא מה שיהיה ונמשיך לראות קומבינות ומוסר תשלומים ירוד, מה הטעם? מה הפואנטה? למה בכלל מתאמצים בשביל מנהלים כאלה?

ובכל זאת, לפחות בימים הקרובים מותר להתענג על ההישג הזה. בלילה קטן אחד הוכח שכשעסקני ספורט ופוליטיקאים נפגשים, לפעמים קורים גם דברים טובים.