"ההורים שלי התביישו בי": רוג'ר פדרר נזכר בקשיים, ביריבות עם נדאל, ומריח את הפרישה

בווידאו: החגיגות שסיבכו את נובאק דג'וקוביץ'

רוג'ר פדרר מרגיש את הפרישה. הכוכב השווייצרי כבר בן 38, ואומנם עדיין מציג יכולת מצוינת, מגיע לשלבים המאוחרים בטורנירים שבהם משתתף, אבל לא יכול להתעלם מהעבודה שהוא מתקב לגיל 40, והפרישה מעבר לפינה. "הפרישה מתקרבת יותר ויותר, ואני אתגעגע לטניס כל כך", הוא הודה בראיון עמו, "יהיה קל יותר עבורי לפרוש עכשיו, אבל אני רוצה לתת לעצמי הזדמנות להמשיך ליהנות על המגרש". לדברי פדרר, שהודיע שלא יחזור לשחק העונה, "בעיקרון, רק דאגתי לבריאות שלי, אבל עכשיו אני מתגעגע לתחושה של לשחק מול אצטדיון מלא".

פדרר סיפר בריאיון עמו על הימים שבהם ההורים שלו השקיעו באימונים שלו, אבל היו בספק אם הוא יידע לנצל את ההזדמנות. "ההורים שלי השקיעו בערך 30 אלף פרנקים שוויצריים (28 אלף יורו) בשנה על אימוני הטניס שלי", אמר פדרר, "אבל הם היו סקפטיים בנוגע לאפשרות שאהפוך לטניסאי מקצועני". הוא סיפר איך בגיל 16 קיבל אולטימטום מאביו. "כשהייתי בן 16 שאלתי אותם אם כדאי לי לעזוב את בית הספר כדי להשקיע את כל כולי בטניס", אמר, "אבא שלי נתן לי שנתיים להצליח. ואם אני הייתי נכשל או לא מצליח להפוך לטניסאי - הייתי צריך לחזור לבית הספר. אמרתי לו לסמוך עליי, ולמזלי הפכתי למדורג 1 בעולם בנוער".

עוד מפדרר: "טניס הוא ענף מיוחד מאוד, קשה מאוד להעביר שעות על גבי שעות במגרש, עם המון לחץ ומתח, כשאסור לך אפילו לפנות למשפחה שלך או למאמן שלך... בגלל זה אנחנו מדברים לעצמנו. יש מי שיחשוב שאנחנו משוגעים, אבל לפעמים אנחנו חייבים לדבר לעצמנו כדי לפרוק את המתח ולהשיג את הריכוז שנדרש".

כידוע, בעבר, בתחילת הקריירה, פדרר התקשה לשמור על קור רוח וריכוז, ואף נהג להשליך את המחבט בזעם ובתסכול כשדברים לא הלכו לו בצורה חלקה. הוא סיפר שההורים שלו כל כך סלדו מההתנהגות שלו, עד שהפסיקו להגיע למשחקים שלו. "במהלך משחקים אני כל הזמן אומר לעצמי לשחק נקודה אחרי נקודה, להתקדם צעד אחרי צעד", הוא מספר, "כשהייתי צעיר, כל הזמן הייתי מבקר את עצמי, ובכל הפסקה בין משחקונים הייתי משליך את המחבט. ההורים שלי התביישו בי, ואמרו לי שהם מפסיקים ללוות אותי לטורנירים ולמשחקים".

פדרר מספר ש"אני זוכר משחק אחד נגד פרנקו סקילארי בהמבורג 2001 כשחשפתי צד רע מאוד שלי. שיחקתי גרוע, ובסיום שברתי את המחבט... ראיתי איך המשפחה שלי, הצוות שלי, המאמנים שלי, הסתכלו עליי, והרגשתי שאסור לי להתנהג ככה יותר על המגרש. הבנתי שעליי להשתנות. זה היה תהליך ארוך, וקיבלתי עזרה מפסיכולוג. נדרשו לי שנתיים למצוא את האיזון המושלם בין תשוקה לקור רוח".

ומהו הרגע הכי מתוק בקריירה שלו? "הזכייה הראשונה שלי בווימבלדון זה הדבר שעולה לי בראש ספונטנית כששואלים אותי את זה", ענה פדרר, "לזכות בטורניר הזה היה משהו שחלמתי עליו כל חיי כילד, ופתאום לראות את זה מתגשם, זה היה קסום. זה היה הרגע הכי יפה והכי מרגש שעברתי בחי הספורטיביים".

ולסיום, אי אפשר בלי התייחסות ליריב המיתולוגי שלו רפאל נדאל. פדרר: "כשפגשתי אותו בפעם הראשונה, הוא הפתיע אותי, כי הוא היה מאוד ביישן מחוץ למגרש, וכשאתה רואה אותו על המגרש... האגרסיביות שבה הוא משחק היא פשוט מדהימה". עוד אמר פדרר ש"תמיד הייתה יריבות בינינו, ולפעמים זה לא היה קל. היו לנו קרבות אדירים, אבל תמיד כיבדנו זה את זה. ידענו שאנשים משווים בינינו, וידענו שאנחנו מייצגים את הענף שלנו, שאנחנו כל כך אוהבים. המשפחות שלנו מסתדרות מצוין, ותמיד בירכנו זה את זה אחרי זכייה של כל אחד מאיתנו בתואר".