לאחות את הפצעים: ג'נארו גאטוזו חוגג תואר ראשון כמאמן

בווידאו: אוהדי נאפולי חוגגים את הזכייה בגביע

"נתראה מחר באימון", סימס ג'נארו גאטוזו לחניכיו ב-3 ביוני, וכוכבי נאפולי התקשו להאמין למראה עיניהם. אחותו של המאמן, פרנצ'סקה, הלכה לעולמה יום קודם לכן בגיל 37, וטקס ההלוויה היה אמור להיערך בכנסיה בעיירה הקטנה סקיאבוניאה בחבל קלבריה הדרומי, אבל גאטוזו לא התכוון לתת לאבל הפרטי שלו להשפיע על התוכניות המקצועיות. פרנצ'סקה היתה קרובה אליו מאוד. הם גדלו ביחד, אהדו את מילאן ביחד, חלקו את חלומותיהם ביחד. שניהם הגיעו למועדונם האהוב, ופרנצ'סקה עבדה בו כמזכירה עד שהמחלה הכריעה אותה. כשחקן, זכה ג'נארו כמעט בכל תואר אפשרי. כעת הוא רצה להניף את הגביע הראשון כמאמן ולהקדיש אותו לזכר אחותו. הגומלין מול אינטר בחצי הגמר היה מעבר לפינה. אז האימון נערך כרגיל בבוקר. מיד לאחר מכן, הוא נסע להיפרד מפרנצ'סקה.

מי היה מהמר נגדו בנסיבות האלה? בשבת, נאפולי הדיחה את אינטר, בזכות תיקו 1:1 קשה במיוחד שהספיק אחרי 0:1 במשחק הראשון שנערך אי שם בפברואר, מיד אחרי שפרנצ'סקה אושפזה במצב קריטי בבית החולים. אתמול הושלמה המשימה, בפנדלים אחרי תיקו מאופס מול יובנטוס בגמר באולימפיקו - וכל התכולים קפצו באושר על הפודיום, עם גביע ראשון של נאפולי אחרי בצורת בת שש שנים. לא רק גאטוזו הצטרף עם המדליה שלו לשחקנים, אלא גם הבעלים אאורליו דה לאורנטיס. וההרמוניה הזו היתה מדהימה אם נזכור את השפל אליו הידרדר המועדון רק לפני חצי שנה.

בחודשים הראשונים של העונה התקיימה מלחמה אמיתית בין השחקנים הבכירים לדה לאורנטיס. מפיק הסרטים הראוותני האשים את דריס מרטנס ואת חוסה קאייחון, אשר שקלו הצעות מהליגה הסינית, בבצע כסף והגדור אותם פומבית כ"זונות". רצף תוצאות לא מוצלחות גרם לו לדרוש לסגור את השחקנים למשך ימים ארוכים במתקן האימונים, אלא אלה סירבו, והכאוס היה עצום. המאמן קרלו אנצ'לוטי, שתמך בחצי פה בשחקנים, נקלע למצב בלתי אפשרי בין הפטיש לסדן, ורק רצה לברוח. את ההודעה על פיטוריו בדצמבר הוא קיבל באנחת רווחה.

אנצ'לוטי לא התאים לתפקיד הזה מלכתחילה בכל מקרה, כי הוא לא בנוי למועדונים מטורללים. יש לו אופי נינוח, והוא מצטיין ביחסי אנוש, אבל הוא "צפוני", והאווירה הדרומית המובהקת של נאפולי היתה זרה לו. האוהדים לא סימפטו אותו, כי הוא לא שידר על אותו גל. גם הכדורגל לא היה מבריק במיוחד אחרי הקדנציה המהנה של מאוריציו סארי, ורבים סברו כי אנצ'לוטי היה צריך לעזוב כבר בתום עונה אחת. החודשים הנוספים בהר הגעש שהתפרץ לא עשו טוב לאף אחד מהצדדים, ובמצב הקטסטרופלי שנוצר הלך דה לאורנטיס על האופציה המטורפת ביותר בשוק. גאטוזו הוזעק להציל את הספינה.

"הופתעתי. ממש לא ציפיתי לזה", סיפר גאטוזו על הרגע בו קיבל את הטלפון הראשון מהבוס. בסיטואציה אחרת, אולי הוא אפילו היה מסרב להחליף את אנצ'לוטי. בכל זאת, מדובר באב הרוחני שלו, אשר טיפח אותו במשך שמונה שנים בסן סירו. בזכותו הפך לדמות מפתח בנבחרת, בזכותו הוא זכה פעמיים בליגת האלופות. היחסים ביניהם היו נדירים, והכבוד ההדדי נותר כשהיה גם עכשיו. גאטוזו לא היה דורך על גופתו של אנצ'לוטי בדרך למשרה נחשקת, אבל הוא ידע טוב מכולם שזה ממש לא המצב - והמאמן הוותיק נתן לו בעצמו את ברכת הדרך. כי נאפולי היתה זקוקה לאמוציות המיוחדות של גאטוזו.

אמוציות? קחו את הסיפור הבא על מנת להבין את הרקע. סבו של גאטוזו אהד את סקיאבוניאה הקטנטנה מהליגה הרביעית, אבל אביו "בגד" בה ושיחק כחלוץ ביריבה האיזורית קוריליאנו. מרחק של 15 קילומטרים מפריד ביניהן, אבל השנאה עזה, והסב לא סלח. בכל דרבי בין קוריליאנו לסקיאבוניאה הוא נהג להתיישב קרוב ככל הניתן למגרש וקילל את בנו במילים הגסות ביותר בניב הקלברי. הוא גם דרש מהשופט להרחיק אותו. במשך 90 הדקות האלה, הוא תיעב את הבן. בכל שאר הזמן, הוא אהב אותו אהבה חסרת פשרות. זו מהות הכדורגל במשפחת גאטוזו. הוא נולד לתוכה. היא חלק בלתי נפרד ממנו.

כך הפך גאטוזו לאחד הקשרים הכי לוחמניים בהיסטוריה, למרות שאביו דווקא רצה שיהיה סקורר עם טכניקה משובחת. כאשר שיחק ג'נארו כילד על חוף הים, אמרו לו לא פעם שיש לו רגליים של דייגו מראדונה, והאב התמוגג. אלא שגאטוזו חשב בכיוון אחר לגמרי. אלילו הגדול היה סלבאטורה באני, האיש שהחזיק את קישור נאפולי ואיפשר לדייגו ללהטט. היכולת להכיר במגבלות, להתמקד בתכונות החזקות ולהשתפר תוך כדי תנועה היתה חיונית עבורו בדרך לתואר אלוף העולם. גם בגיל שמונה, הוא ידע שאין לו סיכוי קלוש להפוך למראדונה. וגם כחוליה דומיננטית בסגל המופלא של מילאן, הוא חזר והדגיש: "כאשר אני מסתכל על אנדראה פירלו, נדמה לי שאני בכלל לא כדורגלן".

את היכולת הנהדרת הזו שמר גאטוזו גם כמאמן. "אני לא מסוגל לחקות אף אחד. למדתי מהטובים ביותר, אבל אני צריך לפתור את הבעיות בעצמי, בדרכי", הוא טוען. הוא לא מתיימר להידמות לאנצ'לוטי, או למרצ'לו ליפי, או לוולטר סמית הסקוטי איתו כה אהב לעבוד בריינג'רס בתחילת הקריירה, בעונת 1997/98 לצד פול גאסקוין. הוא גאטוזו, לטוב ולרע. בעיני פרשנים רבים, זה היה בעיקר "לרע", כי מעטים מאוד העלו בדעתם כי השחקן המשוגע הזה בכלל מסוגל להפוך למאמן. פירלו, קלארנס סיידורף, פאולו מאלדיני, אלסנדרו נסטה - בהחלט כן. גאטוזו? הוא סתם היה בדיחה מהלכת, וחבריו לחדר ההלבשה נהנו עד הגג לצחוק עליו מדי יום.

ולמען האמת, בחירותיו של גאטוזו בתחילת הקריירה על הספסל היו תמוהות עד הזויות. הוא הלך למקומות המשוגעים ביותר, בהם הסיכוי להצלחה לא אפסי אלא שלילי. הוא הסכים להיות המאמן החמישי של סיון בעונת 2012/13, אצל הבעלים כריסטיאן קונסטנטין שידוע כאחת הדמויות השפלות ביותר בעולם הכדורגל. לאחר מכן, הוא בחר לרוץ לזרועותיו של המפטר הסדרתי מאוריציו זמפראיני בפאלרמו - ופוטר תוך חודשיים. אז הוא הרחיק עד אופ"י כרתים - מועדון אומלל שלא שילם משכורות לקראת פשיטת רגל. לבסוף, בקיץ 2015, הוא נחת בפיזה בליגה השלישית, וגם שם הבלגן חגג.

העניין הוא כי בתוך הבלגן הזה הצליח גאטוזו להעלות את פיזה לליגה השניה, והכריזמה האישית שלו הפכה אותו ליקיר העיר. האוהדים אהבו אותו עד כדי כך שכאשר החליט להתפטר על רקע חילוקי דעות קשים עם ההנהלה הביזארית, יצאו המונים למחאה שנמשכה חודש והכריחה בסופו של דבר את גאטוזו לחזור. ואולי פיזה ירדה בחזרה ב-2016/17, מהמקום הלפני האחרון בליגה השניה, אך היא עשתה זאת - באופן חסר תקדים לקבוצת תחתית עמוקה - עם מאזן ההגנה הטוב ביותר, 36 שערי חובה ב-42 משחקים. כל יתר הקבוצות ספגו יותר ממנה. לא היו לגאטוזו חלוצים ראויים, ופיזה מצאה את הרשת 23 פעמים בלבד, אבל הוא כבר לא היה בדיחה. התברר שהוא יודע לארגן את העורף, וזו לא משימה טריוויאלית. כמו שחקן, גאטוזו ניצל את התכונות החזקות שלו.

זה לא הכין אותו, כמובן, לתפקיד המאתגר במילאן, והפרשנים לעגו לבחירת האדומים-שחורים בו כמחליפו של וינצ'נזו מונטלה בנובמבר 2017. ההערכה הרווחת היתה כי יחזיק מעמד במשך שבועות ספורים, במיוחד אחרי תיקו מביך מול בנוונטו הזעירה במשחק הבכורה - היתה זו הנקודה הראשונה של היריבה בליגה אחרי 12 הפסדים רצופים. אלא שגאטוזו לא פוטר תוך חודשיים. הוא נשאר למשך שנה וחצי, ואז עזב ביוזמתו בשל חילוקי דעות עם היו"ר החדש איבן גאזידיס. הוא שיפר את מילאן, ייצב אותה, והיה קרוב מאוד להעפלה לליגת האלופות בעונה שעברה.

הציטוטים שהשמיעו השחקנים גרמו לראות את גאטוזו באור חדש. "קל יותר לנשום איתו. הוא החדיר בנו רוח חדשה, ואנחנו מרגישים כמו בעידן אנצ'לוטי", העיד איניאציו אבאטה. "הכדורגל הרגיש כמו עבודה קודם, אבל עכשיו אני משתוקק לנסוע למתקן האימונים בכל בוקר. אני מצפה לזה. כל יום הוא חוויה חדשה", טען פאביו בוריני. המטרה הראשונה היתה להחזיר את הניצוץ לעיני השחקנים. המטרה השניה היתה לפשט את המשחק. גאטוזו אינו מאמן מתוחכם. הוא דורש עבודה קשה ומחוייבות, ומשתדל לתת הנחיות ברורות ככל הניתן. הרי אלה ההנחיות שהוא אהב לקבל כשחקן.

העבודה במילאן תרמה לו המון. "בתחילת דרכי כמאמן הענקתי זהה לכל השחקנים, אבל עם הזמן הבנתי שהם שונים. כל אחד זקוק לגישה מיוחדת משלו, ותפקידו של המאמן למצוא אותה", טוען גאטוזו. למעשה, זה גם התהליך שעבר בזמנו אנצ'לוטי, שהתחיל כקפדן ודייקן שניסה להכניס את השחקנים למשבצות לפי ראות עיניו, וגרם לג'אנפרנקו זולה לעזוב את פארמה. עם הזמן, הוא למד להתאים את עצמו. גם גאטוזו נהיה גמיש יותר, ורק דבר אחד לא ישתנה אצלו לעולם. המחוייבות מעל הכל. את הירווינג לוסאנו, הרכש היקר בתולדות נאפולי שהגיע מאיינדהובן תמורת 42 מיליון יורו, הוא לא סופר - ורק שלשום הוא נזרק מאימון כי הפגין חוסר רצינות. דה לאורנטיס נותן לו גיבוי במאבקים אלה. מבחינתו, גאטוזו הוא האיש הנכון במקום הנכון.

נאפולי שלו נוצצת פחות אפילו בהשוואה לאנצ'לוטי, שלא לדבר על סארי, אבל היא יעילה - במיוחד מול הגדולות. במשחק הראשון הביתי מול ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות, נתנה נאפולי את הכדור ליריבה, אבל הובילה ולא היתה רחוקה מניצחון בתיקו 1:1. בדרך לזכיה בגביע היא עצרה את החוד האימתני של לאציו עם 0:1 ברבע הגמר, ספגה רק שער אחד ב-180 דקות מול אינטר (וגם הוא בכדור ישיר של כריסטיאן אריקסן מנקודת הקרן), ואתמול לא נתנה ליובנטוס של סארי מרחב פעולה ושמרה שוב על רשת נקיה.

ועכשיו תורו של באני להעריץ את גאטוזו. קשר העבר של נאפולי, שזכה בגביע בעצמו ב-1987, טען בתחילת החודש: "רינו הוא מאמן מצוין. הוא הגיע כאשר המצב היה קשה במיוחד, ונדמה היה שאי אפשר להציל את העונה. הוא הציל אותה, והשחקנים סומכים עליו. הוא ראוי לכל השבחים".

הם באמת סומכים עליו. דריס מרטנס, שהפך נגד אינטר למלך שערי נאפולי בכל הזמנים, כבר לא בדרך לסין. הוא האריך את החוזה בשנתיים נוספות, והסכסוך הגדול עם הבעלים נשכח כאילו לא היה. אי אפשר להגזים בהערכת תרומתו של גאטוזו לכך. התואר הראשון בקריירה מגיע לו בזכות, ויש יסוד סביר להניח שהוא לא האחרון. וכעת הוא יקח את הגביע הזה לקברה של פרנצ'סקה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק